דרושי הצל"ח סו

מרום חיל ורעדה יאחזון, ויאמרו הנה יום הדין, כי המלך יבוא לשבת כסאות למשפט, ואז שמנו על לבנו באלו פנים נשפוך שיח ובאיזה אופן נתחזי קמא מלכא, והבגדים מלוכלכים, וכל אחד רוצה לבקש בורית, ישראל קדושים מסגפים עצמם ומתענים לתקן המעשים, והנה בזמן קצר היספיק סיגוף ימי התשובה, לתקן גודל הפגמים שפגמנו בכל האיברים, ובפרט בברית קדש, ואין תקנה כי אם להכין מים רבים, לשפוך דמעות כנחל, הורידו כנחל דמעה, והנה עתה בא המלך, הנה המלבושים הלבנים אשר לבשנו הכזה הוא לבושי מלכות, שסוף אדם למות וילבש הבגדים הללו, אבל המלך מבקש איה בגדי הקדושה, שהלביש אותנו שהשחרנו ולכלכנו בעונותינו, ותחת בגדי יקר בגדי מחלצות, לבשנו בגדים צואים, וגם שואל אותנו על האם אשר עמנו בגלות, על כן אחי ורעי איה המים אשר הכינותם, ניתן את הבגדים במים רבים, הנה אבינו אתנו עתה, נשפוך דמעות כנחל, הורידו דמעה, לא תחוסו עיניכם כי עתה העת והעונה, וגם נתודה לפני אבינו שבשמים, כי נהגנו קלנא בשכינתא, וכזאת וכזאת עשינו, נצומה ונבקשה על זאת לגאול את השכינה, ולהוציאה מגלות, אשר זה אלף ותרפ"ב שנים, יום ליום נצפה גאולתינו, הנה עתה העת והעונה, להתיר הנדר והשבועה אשר נשבעת ה' צבאות יעץ ומי יפר, התר התר התר יוצר בראשית התר השכינה מהגלות, ונחם אותה מאבלותה, ותורה הקדושה אשר עמנו תעמוד להליץ יושר בעדנו, לקבץ נפוצותינו מארבע כנפות הארץ, וכל ניצוצות הקדושה שנפלו בקליפות מאז שנברא העולם ועד עתה, את הכל תוציא חפשי, להכניס הניצוצות לקדושה מעלה מעלה, ובפרט הניצוצות שיפלו על ידינו בחטא הוצאת זרע לבטלה, וביתר החטאים ובפרט שבועת שוא ושקר ונדרים, אשר עברנו על הכל, אנו שבים ומתחרטים ומבקשים סליחה ומחילה וכפרה, ומקבלים עלינו שלא לשוב עוד לחטאים ולעונות ולפשעים, אל תזכור לנו עונות ראשונים, מהר יקדמונו רחמיך, עזרנו על דבר כבוד שמך, וכפר על חטאותינו למען שמך

(ז) והנה ביוה"כ אנו אומרים אשמנו בגדנו, וכל העבירות אנו אומרים בפה. אוי לנו הזה הוא המנחה אשר הוכן למלך הכבוד, תחת אשר הי' ראוי לנו לקדם במנחה הולכת לפנינו, וכאשר בזמן שבה"מ קיים, שהיינו מקריבים קרבנות הרבה, ועתה באנו בעזות מצח כאשה זונה, עם אשי חובותינו וניחוחי אשמותינו, מה זה המנחה שהקדמנו, הרי משל למלך שבא למדינה, והכל הביאו לו מתנות מפרי הארץ היותר טובות, מזמרת הארץ, כסיל אחד הביא דברים באושים, אשר ריח רע להם, ובא להיכל המלך, עם מנחה דברים מבאישים וסרוחין וצואים, הלא כלה גרש יגרשוהו מהיכל המלך, אבל אודיע לכם שורש הוידוי, הנה במס' תענית יומא חד בעו לשדורי דורון להקיסר, ושדרו בהדי נחום איש גם זו, כי מטא לההוא דיירא בעי למיבת, אמרו לי' מה איכא בהדך, אמר להו קא מובילנא כרגא לקיסר, קמו בלילא שרינהו לסיפטא ומלינהו עפרא, כי מטא להתם אשתכח עפרא, , אמר אחוכי קא מחייכי בי יהודאי, אפקוה למקטלי' אמר גם זו לטובה, אתא אלי' א"ל דלמא האי עפרא מעפרא דאברהם אבינו הוא, דהוה שדי עפרא הוה חרבא גילי הוה גירי, בדוק ואשכחי הכי הוה, הוי ההוא מחוזא דלא יכול למכבשי שדי מההוא עפרא וכבשוה וכו', הנה האדם הוא שליח מלמעלה, כי האדם נברא לצורך גבוה, שיסגל מצות ומע"ט, למיעל כרגא למלך מה"מ הקב"ה, והאדם בעולם הזה ראוי שידמה בעיניו כאורח נטה ללון, וכי עקר דירתו בעוה"ב אחר מותו, כי שם ביתו בג"ע העליון, וכל ימיו בעוה"ז הוא רק אורח, בכל יום הולך ממקום למקום עד יגיע למחוז חפצו, דרך כלל עולם הזה נקרא מלון, ושם היצה"ר וכת דילי' שולטין, המה בעלי הבית והאדם צריך להיות נשמר מהם, בל יגנובו כל אשר לו, וראוי להיות הצנע לכת בל ירגישו במעשיו הטובים, כי מטא לההוא דיירא שהיא העולם הזה בעי למיבת, א"ל מה איכא בהדך אמר קא מובילנא וכו', תכף שמפרסם מעשיו תכף שולטין בו, קמו בלילא שהעולם הזה דמי ללילה, שקלו כל דהוי גבי' הפסידוהו כל הזכיות ומלינהו לסיפטא עפרא החטיאוהו עד שהוא מלא חטאים ופשעים, כי מעא להתם אשתכח עפרא, פירוש כשמגיע יום הקדוש שאז יוצא מן המלון, כי השטן ביומא דכפורי וכו', אז הוא מרגיש במעשיו ואמר גם זו לטובה, כי התחיל לבכות ולשוב בתשובה שלימה, ואז גם זו לטובה, כי הזדונות נעשו זכיות, והנה עת אשר שלט אדם באדם לרע לו כי הסם נקרא אדם בליעל, והוא הגוף הטמא, שע"י חטא אדם וחטא העגל נפלו כמה נשמות קדושות בגוף הזה, ואין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף הטמא הזה, ואנחנו מחויבים ללקט ע"י מעשינו הטובים ובעונותינו שרבו יצאו מה שיצאו עוד ניצוצות מהקדושה לקליפה, וכפרת ע"י חטא שלנו בהוצאות זרע לבטלה, וזהו גלות השכינה שהוא מוכרח להתלבש וללקוט הניצוצות מן האדם הבליעל, מקדקדו עד כף רגלו, ונפלה ולא תוסיף אז קום בתולת ישראל, כאשר יהי' הגלות העמוק יותר, שתגיע השכינה עד עפר שהוא עקבי האדם הזה, ותלקט אפילו הניצוצות שבעקביו, אז קום בתולת ישראל, והנה זה הטעם שבעל תשובה גדול מן הצדיק משום שבעל תשובה תחלה ע"י העונות נכנס ונתלבש תוך הקליפה בעומק, לפי רוב עונותיו ועתה ע"י תשובתו חוזר לעלות ואז מעלה כל ניצוצות קדושות עמו, ולכן שלט האדם הבליעל באדם לרע לו, כי זה ששלט בו נהפך לו לרעה, שעתה הוא מעלה ניצוצות ממנו, וזהו סוד הוידוי שחוזר להעלות מן הקליפה ניצוצי קדושה. וזהו סוד העפר הזה שאמרו עליו שדי עפרא הוה חרבא, שזה העפר הוא חרבא נגד סם, בדקו ואשכחו, הוה ההוא מחוזא דלא יכלי למכבשי' שהוא ירושלים עיר הקדש מחוז חפצנו, שכבר היא תחת הקליפה זה אלף תרפ"ב שנים, ואין אנו יכולים למכבשה, והשכינה צועקת נתנני בידי לא אוכל קום, שדו מההיא עפרא עלה וכבשוה, שאם אנו נתודה בלב שלם ונעשה תשובה, אז נזכה להושיע לירושלים עיר הקודש, ולגאול את שכינת עוזינו ולהעלות כל ניצוצות הקדושה מן הקליפה, אוי לנו כי חטאנו עתה נבקש מאת הקב"ה והספר תורה תליץ בעדנו: דרוש כ"א קודם כל נדרי (א) במס' ב"ב דאף ע"ד בעובדא דרבה בב"ח, שמעתי בת קול שאומרת אוי לי שנשבעתי, ועכשיו שנשבעתי מי מיפר לי, כי אתא לקמי' דרבנן: א"ל כל אבא חמרא, וכל בב"ת סיכסא, הי' לך לומר מופר לך, והוא סבר דלמא שבועתא דמבול הוא, ורבנן א"כ אוי לי ל"ל, תוס' ועכשיו שנשבעתי, ותימא דאמאי אין הקב"ה מיפר בעצמו, דהא מסקינן במס' חגיגה, דנדרים יש להם הפרה, מדכתיב אשר נשבעתי באפי ודרשינן באפי נשבעתי והדרנא, אלמא שהוא מיפר בעצמו

הן בעונותיכם נמכרתם, ובפשעיכם שולחה אמכם, וכל מקום שגלי ישראל גלתה שכינה עמהם, והאחרון הכביד גלות זה האחרוו, סתם קצי, והקב"ה השיב אחור ימינו, ונשבע שלא להשיבו עד עת קץ, נעלם מעין כל חי, וכ"ז לטובתינו, כי הן לא קצרה ידי