דרושי הצל"ח סה

שהם בני אב אחד, אבל עבדים אף שהם יחד עבדים לאדון אחד אין להם קורבה זה עם זה, ולכן אמר הפסוק בנים אתם לה' אלהיכם לא תתגודדו, שכיון שאתם בנים לה' ואב אחד לכלנו א"כ ממילא אנחנו אחים זה לזה. וראוי להיות אהבה ואחוה בינינו לכן לא תתגודדו לא תעשו אגודות אגודות, ונמצא כאשר שלום בינינו זה מראה שאנחנו בנים למקום, אבל אם שנאה בינינו מראה על מדרגת עבדים, ולכן כיון שאי אפשר להיות טהרה שלנו טהרת אמת כי אם ע"י אבינו שבשמים, צריך שלא יהי' פירוד בישראל, ולכן עבירות שבין אדם לחבירו אין יוה"כ מכפר, שאז אין כאן מדרגת אב, ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים, אביכם דייק: והנה אחיי ורעיי כבר עברו רוב ימי התשובה רובה דמינכר, ועוד לפנינו ארבעה ימים, והנה תמיד צריך ביקור ארבעה ימים, ואח"כ הוא עולה כליל לה', ואנחנו ג"כ נבקר מעשינו ונפשפש בהם, וכבר ארז"ל אם רואה אדם שיסורים באים עליו יפשפש במעשיו, וכמה יסורים כבר עדו ועברו עלינו אנחנו עדת ה' נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה, כי מי יודע מה נעשה בדינינו בר"ה העבר, ואולי צריכין אנחנו לקרוע איזה גזר דין, וכבר אמרו שב בנתים מוחלין לו, ואח"כ הוא מעות לא יוכל לתקן וחסרון לא יוכל להמנות, ולכן הדבר נחוץ לשוב מיד, ופשיטא דפשיטא כאשר ניתן אל לבנו בנים אנחנו לה' אלקינו, ובידינו הדבר להקים כסא אבינו על מכונו, והנה למען אהבת אבינו נשוב אליו בכל לב ובכל נפש, והשם ברחמיו יקבל תשובתינו כריח ניחוח, ובעצם היום הקדוש הבא עלינו לטובה יכפר עלינו לטהר אותנו, ולהשיב נדחינו מארבע כנפות הארץ, ולקבץ גליותינו מהרה, ובא לציון גואל במהרה בימינו אכי"ר: דרוש לעשרת י"ת (א) למלך שהיה לו בן והחזיקו בהיכלו היכל המלך, כבוד אומר כולו, והלבישו במלבושי יקר, והבן כסיל לא ידע, כי כל הכבוד שיש לו הכל ליקרי' דאבוה הוא, ולא כיבד את אביו כראוי, וגירש אותו האב מפלטרין דילי', ואעפ"כ רחמי האב על הבן, ולא הפשיטו את בגדיו, אדרבה הלבישו בגדי כבוד, שבכל מקום בואו אף בארץ אויב, יכירוהו במלבושיו כי בן מלך הוא, והזהיר את בנו לאמר בזאת אדע אימת אתה ראוי לחזור לביתי אם בגדיך בכל עת יהיו לבנים כראוי לבן מלך, ואם יבוא באונס איזה לכלוך, תכף תכבסי בנתר ותרבי לך בורית, ותכבסנו במים היטב עד שיוסר הכתם אז אדע כי תוכל להתנהג כראוי, והנה אני שולח אתך את אמך, להשגיח על דרכיך, וליסרך בכל עת שתתנהג כשורה והנני מצוה אותך כל אשר תאמר אליך שמע בקולה

(ב) והבן הזה כצאתו את פני אביו, נתחבר להדיוטות במלאכות נמבזות מלוכלכות, ואמו הוכיחה אותו ולא שמע בקולה, והתחיל התגלגל באשפתות ולהתגולל בדם, עד שלכלך את כל הבגדים בזפת מכל צדדיו, עד שלא יספיק שנה ושנתים לכבס בגד קטן מבגדי המלכות שיחזרו לליבונם, ולבש בגדים צואים עד שלא ניכר אם הוא בן מלך

(ג) פתאום בא המלך למדינה ההיא, וטרם בואו התחילו לתקוע בחצוצרות ליקרי' דמלכותא, כמנהג המלכים, ונזדעזעו כל בני המדינה, ושאל הבן מה קול הרעש הזה, ומה זה פחד הגדול שנפל על כל יושבי המדינה, וישיבוהו הנה המלך יבוא, וכל אחד לבו דואג פן ימצא המלך מריבה כנגדו, ויאמר הבן הנה האנשים האלו הולכין בבגדי כבוד, וראוים לקבל פני המלך, ולא הוזהרו מהמלך, וכך יראים את המלך, מה אעשה אני שלכלכתי את כל בגדי המלך, ולא הוזהרתי בכל אזהרות שהזהרני אבי, ולא בכל התוכחות שיסרתני אמי, והנה הבן מתחיל לאסוף נתר ובורית ללבן הבגדים, וירא כי לא יספיק לזה זמן רב, ימים ושנים והמלך לא יתמהמה רק יהיה בעיר עשרה ימים, ויתחכם הבן וילך מידי יום לבאר המים. וישא מים ויאסוף מים רבים מאוד, בעוד עשרה ימים בא המלך, והנה הבן פחד גדול נפל עליו, וילבוש לבנים כמנהג המדינה שהוא עכשיו, שאין ןהם ערך לבגדי המלך, והמלך בראותו את בנו שאל אי' בגדיך בגדי המלכות, והבן במר לבו אין לו פה להשיב, ויען ויאמר אבי אבי מה אומר מה אדבר, לכלכתי את כל הבגדים אבל לא אוסיף עוד, והראי' ראה מים רבים אשר הכינותי ללבנם, ולכבסם ברבות הזמן, עד אוכל לכבסם בנתר ובורית, הנה המה שרוים במים רבים, וישאלהו ולמה לא הוכיחה אותך אמך, ויתחכם הבן שאם ישיב שרחמי האם מרובים, הנה המלך יכעוס על האם, ויען ויאמר לא קבלתי תוכחה, מרדתי באמי, וכזאת וכזאת עשיתי לה, כי אמר הבן מוטב יכעוס המלך עלי ולא על אמי, כי כאשר אמי תחזור להיכל המלך תוכל לפייס גם עלי, ומתחיל הבן להתחנן לפני אביו, לרחם על האם האהובה אהבת נעורים יזכור, והמלך בראותו כי הבן מוכן לכבס הבגדים, לפי רוב המים שהכין, אז האמין בו שבודאי יכבוס הבגדים וגם בראותו רחמי הבן על האם, אז נכמרו רחמי המלך על בנו לאמר, הראיתם את בני יחידי שהוא בעת צרה גדולה, ועוזב צרתו ועקר בקשתו על אמו והמלך ירחמהו

(ד) הבן יקיר הזה הוא נער ישראל ואוהבהו, הקב"ה אהב אותנו ובחר בנו והביא אותנו להיכלו בית המקדש, שם הראה אהבתו העזה, ובפרט בכל שנה ביום קדוש הזה, שכהן הגדול נכנס לפני ולפנים, ואנחנו פשענו ומרדנו במלך מ"ה הקב"ה, לפי רוב העוה"ז שהי' לנו, בהיותינו על שדי אמנו בארצנו והיינו סבורים שכחנו ועוצם ידינו עשה לנו החיל, ולא שמנו על לב, כי מאשר לאבינו שבשמים לנו כל החיל הזה, והוספנו בחטאינו חמה, להבעיר עד גורשנו מהיכל המלך, ובאנו בשבי בארץ אויב, וברוב רחמי המלך לבושי המלכות לא הפשיט מאותנו, להתנהג בנימוסי מלכות, וגם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים, ונשארו לנו מלבושי יקר התורה והמצות, לקנות נפש רוח ונשמה, והזהיר אותנו בכל עת יהיו בגדיך לבנים, ואם בפתע פתאום יבוא כתם ע"י איזה חטא ועון ופשע, כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, צריך להרבות בורית לסגף תכף בתשובה לפי ערך הפגם, עד יכובס הבגד, ותשאר הנשמה נקי' ואת האם שלח אתנו בגלות, בכל מקום שגלינו גלתה שכינה אתנו לייסר אותנו, ולשמרנו בארץ האויב, והזהיר אותנו להזהר בכבוד השכינה, ושלא להנהיג קלנא בשכינתא

(ה) והנה כאשר באנו בגלות, שכחנו כל בית אבינו, וכל הקדושה שהי' עלינו, והבן נתחבר להדיוטות במלאכות בזויות, ולכלכנו הבגדים מאוד מאוד, מעבר לעבר, לפי רוב טומאת העבירות והפשעים, שחטאנו ושעוינו ושפשענו, ולא הי' לנו בושת פנים מהשכינה, ולא שמענו בקולה, ופגמנו בהשכינה עצמה אוי לנו כי חטאנו

(ו) פתאום התחילו לתקוע בחצוצרות בראש השנה, לאמר כי המלך ליום הכסא יבוא, והנה היתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו, מה קול הרעש הזה אשר מלאכים יחפזון, וכל צבא