דרושי הצל"ח סד

תשובה הלכה ז', וז"ל אין התשובה ויוה"כ מכפרים, אלא עבירות שבין אדם למקום, כגון שאכל דבר איסור או בעל בעילה אסורה וכיוצא בהם, אבל עבירות שבין אדם לחבירו כגון החובל או המקלל חבירו או גוזלו, וכיוצא בהם לעולם אינו נמחל לו וכו', ועוד דאי ס"ד דר"ע פליג, לא הוה לי' למימר אמר ר"ע, אלא ר"ע אומר אבל מדקאמר אמר ר"ע משמע דלא אתי לפלוגתא

(כז) ונראה דודאי גם ר"ע דריש כראב"ע, שעבירות שבין אדם לחבירו אין יוה"כ מכפר, וטעמא הוא דאתי למיהב מדוע אין יוה"כ מכפר בעבירות שבין אדם לחבירו, והנה בראש השנה הוא הדין למעלה, וכן יוה"כ הוא הדין למעלה. אמנם יש הפרש שבראש השנה הב"ד של מעלה יושבים בדין, ואין הקב"ה דן בעצמו כי אם ביוה"כ, והנה כל מדותיו של הקב"ה מדה כנגד מדה, וכמו שארז"ל בפסוק כי לא ישא לפשעכם א"כ אין יוה"כ מכפר לו, כי אינו משפט לפני אלקי ישראל, אבל מי שאינו גוזל חבירו ועושה הכל על פי משפטי התורה ג"כ למעלה מלפני ה' משפטו יצא, וזה שאמר ר"ע אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרים, מי מטהר אתכם הקב"ה בעצמו, אבל הב"ד של מעלה אינם יכולים לוותר

(כח) וזה הוא הכיוון בפסוק ישעי' כאשר הוכיח אותם במקרא הראשון הוגעתני בעונותיך, שכוונתו על הגזל הוכיח אותם ואמר על מה יש לכם לבטוח שהרי עבירה זו אפילו יוה"כ אינו מכפר, וז"ש אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך וגו', שאין כח ביד שום שר של מעלה למחות הפשעים, רק הקב"ה בעצמו וא"כ המסרב מלקבל דין תורה אין עונותיו נמחין

(כט) עוד נלע"ד אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרים ומי מטהר אתכם וכו', הנה זה ידוע שהעונות נמשלים לכתמי צואה. לדבר מיאוס ולמומין ומכות וחסרון אבר, הכל לפי חומר העון ולפי רוב ההתמדה בו ככה מתלכלכת הנשמה, ומתחילה שולט בחיצוניות שלה כאלו נכתמו בגדי הנשמה בכתמי העבירות, ואח"כ הקליפה מתגברת ושולטת באיברי הנשמה, ובפנימית עד שלפי רוב העונות שולטת הקליפה בכל שיעור קומה של הנשמה, וכמו שהוכיח הנביא ישעי' מכף רגל ועד ראש אין בו מתום, פצע וחבורה ומכה טרי' וגו', והנה הנשמה צריכה טהרה וכיבוס וחבטה כמו שמכבסין בגד פשתן, ואם כבר שלט בגוף, איברי הנשמה צריכה רפואה ותחבושת מצרי ומזור, והנה מי הוא הכובס או הרופא, הנה בפרשת פרה אדומה ארז"ל משל לבן שפחה שטינף פלטין של מלך, תבוא אמו ותקנח, והנה הכבוס שלנו הוא לפי המדרגה, כי הכבוס הוא ע"י האם ואם אנחנו נמשלנו לעבדים, האם היא שפחה כעבד יליד בית, והטהרה ע"י השפחה, ואם אנחנו במדרגת בנים למקום הטהרה ע"י כנסת ישראל האם הקדושה המטהרת אותנו, ואם אמנם נתגברו עונותינו, עד שפגמנו גם בהשכינה כמו אנחנו אלה בגלות, אשר בעונותינו נמכרנו ובפשעינו שלחה אמנו אוי נא לנו כי חטאנו, ואיך תטהר אותנו, והיא בעצמה כביכול צריכה טהרה מהפגמין שפגמנו בה, אז הקב"ה מטהר כנסת ישראל, ואותנו ברחמיו המרובים

(ל) וכל טהרה וכבוס היינו יסורים, כהתוך כסף בתוך כור, וגם הגיהנם הוא כבוס וטהרה, אלא יש הפרש בין יסורים ליסורים, כשהיסורים המה ע"י שפחה בושה, המה באכזריות ובלי רחמים, וכמו לפעמים הכובסת שאינה חסה על כליו של בעה"ב, וגורמת כמה קרעים, כן כשהיסורים באים ע"י השפחה, ועל זה נאמר תיסרך רעתך ומשובותיך תוכיחך, שתיסרך רעתך בעצמך, כי בכל רעה ועבירה בורא משחית ומחבל, ומלבד אלו שבורא מגביר כח השפחה בישא שהיא הלילית וכח הס"מ, ותחת עבד כי ימלוך ושפחה כי תירש גבירתה, ואיך תכבס אותנו כנסת ישראל והיא נתגרשה בעונותינו, כי גלתה השכינה מכבוס שלנו היסורים שאנחנו סובלים בגלות, לא די שאינם מתקנים אדרבה מקרעים כמה קרעים, כי המה יסורים שיש בהם ביטול תורה ועבודה, ומתחדשים כמה עונות שהיסורים מעבירים ע"ד קונו, כי זה כוונת השפחה, ומה יהי' בסופינו, ויום אחר יום מתגברת הטומאה בנפשינו וכל זה אנחנו גורמים, על שאין אנחנו מתעוררים מעצמינו בתשובה, ואנחנו ישנים שנת האולת זה זמן רב, ועל זה נאמר וקרעים תלביש נומה, שמתוך הכבוס שע"י השפחה הגורמת כמה קרעים חדשים בנשמה, והקב"ה רחק ממנו בעונותינו, ואיך יכבס אותנו, והוא כביכול אין שמו נקרא עלינו בשם אב, כי נגרע שם אבינו מעל נחלתו, ואנחנו עבדים לעבדים, ואם היינו מתעוררים בתשובה בכל לב, אז הי' הקב"ה מייחד שמו עלינו בשם אב, והי' הוא המטהר והמכבס את נשמתינו, ואז הי' חס ונשארו בגדי הנשמה שלמים, כי בכל מעשה נעשה בגד להנשמה, אם במעשה הטוב הם בגדי חפש בגדי כהונה גדולה, ואם במעשה העבירה בגדי צואה, ולפעמים ע"י יסורים האדם מבעט וקורא תגר על המצות שעשה, ומפסיד הבגדים ההם בעו"ה, וזה שכיח, אבל אם הקב"ה המטהר הוא חס על הבגדים, וזה שאמר הנביא וגם עתה שובו עדי בכל לבבכם, ובצום ובבכי ומספד וקרעו לבבכם ואל בגדיכם, ושובו אל ה' אלהיכם, כי חנון ורחום הוא ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה, מי יודע ישוב ונחם, והשאיר אחריו ברכה מנחה ונסך לה' אלהיכם, הנה אמר הנביא, וגם עתה אף שכבר גברו העונות שובו עדי בכל לבבכם, שתהי' התשובה מלב ובצום וגו', ואז וקרעו לבבכם ואל בגדיכם, כי אם יבאו היסורים ע"י השפחה, היא תקרע בגדיכם שהמה המצות שעשיתם שתבעטו בהם מחמת יסורים, אבל אם תקרעו לבבכם אז הקב"ה בעצמו יטהר וישארו בגדיכם שלמים מי יודע ישוב וגו' והשאיר אחריו ברכה מנחה ונסך, המה המצות שעשה ישארו ברכה מנחה ונסך לה'

(לא) ונחזור לראשונות, כי הכבוס שלנו הוא על אחד משלשה דרכים, כשאנחנו בתחתית דיוטא מדרגת עבדים, ואז עבד כי ימלוך ושפחה תירש גבירתה ונגרע שם אבינו מעל נחלתו, וכאלו אין לנו חלק ונחלה בבית אבינו, כי בעו"ה אין דורש ואין מבקש, על מקדש ה' השמם זמן רב בעונותינו, וציון היא דורש אין לה, ועוד איך יהי' נקרא שם אבינו עלינו ואם אב אני איה כבודי כי אין לו כסא כבוד כי יד על כס יה וגו', והנה הכסא אינו חסר כי אם א' לומר כי אין צריך לזה זמן רב לכונן הכסא הזה על מכונו רק א' אחת, דהיינו יום אחד כי היום אם בקונו תשמעו, ובידינו הוא בכל יום ויום להשיב את המלך על כסאו ואיך אין אנו בושים ובפרט בזמן הזה שאנחנו אומרים המלך הקדוש המלך המשפט, ואי' כסא כבוד המלוכה, ואיזה בית אשר תבנה לו ואיזה מקום מנוחתו, ועבור זה אשר אנחנו כיתומים ואין אב, ואם כי נתגרשה האם בעונותינו ושפחה תירש גבירתה. והכבוס ע"י השפחה ורעתינו תיסרנו, ולכן נפלנו ולא קמנו יגענו ביסורים ולא הונח לנו בתשובה כי אין זה רצון השפחה, ואדרבה גורמת טומאה בנפשינו, וכל יום קללתו מרובה

(לב) אבל אם אנחנו עושים תשובה מאהבה, או אף מיראה, ואז אנחנו במדרגת בנים, ותבוא האם הקדושה היא שכינת עוזנו לטהרנו, אבל אם מרוב עונותינו פגמנו בהשכינה, אי אפשר לה לטהר אותנו, כי היא צריכה טהרה, ואין חבוש מתיר עצמו, ואנחנו צריכין לטהר אותה תחלה, וכשקב"ה רואה טוב כוונתינו ותשובתינו אז הקב"ה מטהר אותנו

וזה שאמר ר' עקיבא אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרים ואין הכוונה שאנחנו מקבלים טהרה, אלא שאנחנו מטהרים את השכינה מכל פגמים שפגמנו בה, וכל זה לפני הקב"ה, ואז מי מטהר אתכם אביכם שבשמים, והביא הפסוק וזרקתי עליכם מים טהורים, שהקב"ה כשמטהר ומכבס אותנו לוקח מים טהורים שלא לכלות את הבגד, אבל השפחה אדרבה לוקחת מים ארסיים לכלות את הכל, וגם בזה כוונת ר' עקיבא לחזק דברי ראב"ע, דהנה זה ידוע בנים אי אפשר שלא יהיו אחים זה לזה, שכיון