דרושי הצל"ח סג

ועצום, וכמו כשהחנוני בא לתבוע חובו, הבע"ב צועק מעולם לא עשיתי כל כך הרבה מלבושים, והחנוני מתחיל לחשוב המלבושים הקטנים ודברים קטנים שצריך בביתו, וכל פרוטה מצטרפת לסך רב ועצום, וצועק ככרוכיא כי כל הונו לא יספיק לו לפרעון החוב

כן האדם, הנה כמו שהגוף לבוש במלבושים, כן הנשמה זכה האדם במצות ובמע"ט הוא זוכה לכתנות אור, וללבוש צח ומצוחצח, וכן ח"ו להיפך, אם עבר עבירות, הנה עושה לנשמתו לבושים צואים, וכמו שמצינו ביהושע בן יהוצדק, הסירו הלבושים הצואים מעליו, והלבש אותו מח ומזה מוסר לאב הרואה בנו עובר עבירה ושותק, כי יהושע ע"י בניו הלבישוהו תחלה בגדים הצואים עד לבסוף לרוב זכותו הסירו מעליו הלבושים ההם והלבישוהו מחלצות

(יט) והנה עבירות קלות אינן נחשבות בעיני האדם, ולרוב ההרגל אשר רגל על לשונו ידבר לה"ר, ולא ירגיש כלל שסיפר לה"ר וכמו כן יתר העבירות המורגלים ברוב ההמון

ולאחר מותו כאשר מלבישים לנשמתו הבגדים הצואים, הוא צועק ככרוכיא רי מעולם לא עשה מלבושים רבים כאלו, ואז מבקרים פנקסו ומגיד לאדם מה שחו, וחכמי הגמרא כד מטו להך קרא בכו, ומה יעשו אזובי קיר כמונו, ואז רשעו נגד פניו יענה, כל דבור ודבור של לה"ר, ולה"ר הוא מעבירות חמורות שקול כנגד שלש עבירות ע"ג וג"ע וש"ד, ובית שני נחרב בעון שנאת חנם ולה"ר, ומה נאמר ומה נדבר ליום הדין, וליום התוכחה וגם מגידים לו כמה פעמים כעס וכל הכועס כאלו וכו': ומראים לו רוב תפלתו פגול המה לא יועילו לרצון, וכל המשחיתים שברא בהסתכלו בנשים והרהר ביום ובלילה, ואז האדם צועק במרי נפשו ואין עוזר לו

ועל זה אמר שלמה ונהמת באחריתך, בכלות בשרך ושארך, ואמרת איך שנאתי מוסר, ותוכחת נאץ לבי, ולא שמעתי בקול מורי, ולמלמדי לא הטיתי אזני

(כ) והנה אלקים נצב בעדת אל, והקב"ה אמר לאברהם שעתידין בניו לישב בדין והקב"ה יעמוד, ואמרתי הטעם למה הקב"ה עומד בעמידה בשעת מושב הדיינין, לפי שהקב"ה ג"כ נשפט אז לפי שמטריחין אותו להחזיר ממון לבעליו, וכמ"ש רז"ל בסנהדרין כי המשפט לאלקים הוא, אמר רב חמא ברבי חנינא, אמר הקב"ה לא דיין לרשעים שנוטלין ממון מזה ונותנין לזה שלא כדין, אלא שמטריחין אותי להחזיר ממון לבעליו, ופירש"י כי המשפט לאלקים כאלו אתה מוציא ממון מיד הקב"ה, שהרי עליו להחזיר, וכן אמרו שם בסנהדרין ויהיו העדים יודעים את מי הם מעידים וכו' ע"ש, נמצא שהקב"ה בעל דין הוא, והבעלי דינים מצותן בעמידה, לכך כביכול אלקים נצב בעדת אל, ועתה שימו על לב, כי המליצים שאתם בוחרים לטעון נגד הקב"ה הוא טוען, ובזה אמרתי פי' הפסוקים בישעיה מ"ג, עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו, ולא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל, לא הבאת לי שה עולתיך, וזבחיך לא כבדתני וגו', קנית לי בכסף קנה וגו', אך העבדתני בחטאתיך הוגעתני בעונותיך, אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך למעני, וחטאתיך לא אזכור, הזכירני נשפטה יחד ספר אתה למען תצדק, אביך הראשון חטא ומליציך פשעו בי, ואחלל שרי קדש וגו', והנה על שלשה דברים העולם עומד, על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים: והנה נתמוטטו עמודי עולם, ונתרבה שכחת התורה, ועבודה בטלה לגמרי, ואין לנו לא קרבן ולא מזבח כפרה, ולא מגישי מנחה ואם יש לנו התפלה במקום הקרבנות, הלא פסולי המוקדשין המה, מחשבה פוסלת בהם, ועל גמילות חסדים לא די שאין אנחנו גומלים חסד זה עם זה, כי אם להיפך מה שאפשר לגזול ולהשיג גבול, ולהזיק את חבירו מה שבכוחו יעשה: (כא) ועוד עקר גמילות חסדים הוא צדקה לעניים, שזה החסד היותר גדול, ובעו"ה העניות מתרבה, והעשירים מעלימים עין, והנה שמעתי ממחותני הגאון מוהר"ר יצחק סג"ל אב"ד דק"ק גלוגא, פירוש הפסוק ההופכים ללענה משפט וצדקה לארץ הניחו, ואמר הפירוש ע"פ הפסוק בישעיה כ"ח ושמתי משפט לקו וצדקה למשקולת, ולפי זה כיון שהפכו ללענה משפט, ונפסק הקו ממילא צדקה לארץ הניחו, שנפל מדת הצדקה לארץ עכ"ד פח"ח

כב ואני אמרתי כי זה תלוי בזה, כי אחרי שהמה מסרבים בדין תורה, לכך מרפים ידיהם מן הצדקה, דהנה מי שנותן צדקה אינו מפסיד, והוא כמלוה מעות לבטוח גדול ברבית טובות, ומי לנו בטוח יותר מקב"ה, ומקרא מלא דבר הכתוב מלוה ה' חונן דל, הרי שזה שחונן את הדל הוא מלוה לכ', והנה דרך העולם שאף לבטוח היותר הגדול, אם יש לו סכסוך עם איזה אדם ישמור ממנו ולא ילונו אף שהוא בטוח לאחרים, הוא אינו מאמין בו, כי מתיירא שיתפוס על הסכסוך שיש לו עמו, והנה לא דיין לרשעים שגולים ממון, אלא שמטריחים את הקב"ה להחזיר גזילה לבעליו, והרי הוא גוזל את הקב"ה. וכיון שגזל את הקב"ה שוב לא ילוה להקב"ה, כי מתירא שכביכול הקב"ה יתפוס על חובו, ולכך כיון שהפכו ללענה משפט ממילא צדקה לארץ הניחו, כי אינו מאמין בבוראי להיות מלוה ה' חונן דל, הרי שבהתרועע יסוד המשפט. נפל יסוד גמילות חסדים וצדקה לעניים ולכן כתב שמרו משפע ועשו צדקה, וזה תלוי בזה, כי אם לא ישמור משפט לא יעשה צדקה

(כג) ונבוא לביאור פסוקי ישעי' הנ"ל, עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו, דהיינו שיעסקו בתורה. ומשם יראו לספר תהלת ה' ועוזו ונפלאותיו, וכן על עסק התפלה, ואמר תהלתי יספרו, כמי שמספר מעות יכוין לבו לכל אחד שלא יטעה בחשבונו ויפסיד, כן ראוי למתפלל לכוין בכל תיבה, כאלו מספר ומונה. ולא אותי קראת יעקב וגו', ומתרעם הפסוק על ביטול תורה ותפלה, ובטול עמוד התורה ועמוד התפלה שהוא כעין עבודה

(כד) ונגד עמוד העבודה ממש, אמר לא הבאת לי שה עולתיך וגו', שהוא ביטול העבודה, והנה התחיל בעמוד השלישי שהוא ג"ח, והנה בשתי עמודים הנ"ל רפו ידיהם מהם, אבל לא עשו ההיפך, ונגד עמוד השלישי אמר אך העבדתני בחטאותיך, הוגעתני בעונותיך, כי לא די שאינם גומלים חסדים זה עם זה, אלא משיגים גבול זה לזה ומפסידים זה לזה מה שאפשר, וגם לי וגם לך לא יהי' וגם עבירה גוררת עוד עבירה שגוזלין ממש זה מזה, והמה מטריחים להקב"ה להחזיר גזילה לבעליו, וזה שאמר העבדתני והוגעתני בעונותיך, שכביכול מחשב לו ליגיעה ולטרחה להחזיר הגזילה, וכמ"ש בגמרא אלא שמטריחים אותי וכו'

(כח) אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך למעני וגו', הנה בשלהי יומא אמרו עבירות שבין אדם למקום יוה"כ מכפר עבירות שבין אדם לחבירו אין יוה"כ מכפר, עד שירצה את חבירו, את זו דרש ראב"ע, מכל חטאותיכם לפני ה' תטהרו, עבירות שבין אדם למקום יוה"כ מכפר, עבירות שבין אדם לחבירו אין יוה"כ מכפר, עד שירצה את חבירו, אמר ר' עקיבא אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרים, ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים, תנאמר וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם, ואומר מקוה ישראל ה' מה מקוה וכו'

(וכו) ומהרשא ז"ל בחידושי אגדות כתב, דר"ע וראב"ע פליגי דראב"ע דריש לפני ה' אדלעיל מכל חטאותיכם לפני ה' דהיינו מכל חטאיות שהמה רק לפני ה', דהיינו שבין אדם למקום בזה יכפר עליכם, ולא עבירות שבינו לחבירו, ור"ע דריש לפני ה' אסיפא, לפני ה' תטהרו, שהטהרה הוא לפני ה' שהקב"ה בעצמו הוא המטהר, והנה לפי דבריו לר"ע אין לנו ראי' שעבירות שבין אדם לחבירו אין יוה"כ מכפר, ואתמהה שאטו ר"ע ס"ל שעבירות שבין אדם לחבירו יוה"כ מכפר, וא"כ הלכה כר"ע נגד ראב"ע, ואנן קיימ"ל להלכה שצריך נרצות חבירו ולפייסו קודם יוה"כ, וכן פסק בש"ע א"ח ריש סי' תר"ו, וכן פסק הרמב"ם בפ"ב מהלכות