דרושי הצל"ח סב

(י) עוד יש הפרש בין העובד מאהבה לעובד מיראה, כי העובד מאהבה לעולם לא תשבע נפשו ממצות ומע"ט, וחושק תמיד להוסיף מצות ומע"ט, לקנות דביקות בקב"ה, והוא חוקר תמיד פן נעלם ממנו איזה משפט של קיום המצוה, ופן לא עשאה כהלכתה, ולא יקנה דביקות כל כך, והוא חושק באהבת התורה, אבל העובד מיראה, מה שיודע שהוא עבירה הוא נזהר ממנה, מחמת יראת העונש, ומה שנעלם ממנו הוא אצלו כמציאה, ואינו רוצה לחקור יותר, כי אינו רוצה לקבל על עצמו עול התורה, כי אם ההכרחי מיראת העונש

וז"ש הכתוב כי אם יעשו תשובה, לא די שלא יזכרו ראשונות לעבירות אלא אפילו יתהפכו לזכיות, וזש"ה כגוי אשר צדקה עשה, דהיינו שהחטא נחשב כאלו עשה צדקה. ומשפט אלקיו לא עזב, כאלו לא עזב מעולם ולא חטא , וכמ"ש בגמרא ר' חמא בר' חנינא רמי, כתיב שובו בנים שובבים, דמעיקרא שובבים, וכתיב ארפא משובתם, ל"ק כאן מאהבה כאן מיראה

(יא) והנה לפי היעודי' הטובים שיועד כאן שיתהפכו לזכיות, וכאלו לא חטא מעולם הנה לזה צריך תשובה מאהבה

וזה שאמר הכתוב ישאנוני משפטי צדק שישאל ויחקור במשפטי התורה, וצדק צדק ירדוף ותמיד ישאל פן נעלם ממנו דבר, קרבת אלקים יחפצו, שאלו המה שני עדים נאמנים שהוא עושה מאהבה, כי העושה מיראה אינו חוקר יותר, ודי לו בדעתו שהוא מקיים מה שכבר ידוע לו, וכן אינו מתקרב כי אדרבה הירא דרכו להתרחק

(יב) והנה הזמן הזה הוא יקר הערך, וראוי לכל אחד להתעורר על רוב פשעיו, ולבקש רחמים על נפשו, והנה השל"ה כתב כי העולם טועים וסוברים, שאינו נקרא בעל תשובה, כי אם מי שנכשל באחת מהחמורות, דהיינו שנכשל באשת איש, או בשפיכת דמים, או כפר ונותנים סי' על זה תשב אנוש עד דכא, אבל באמת דוד המלך ע"ה אמר, עון עקבי יסובני, שעבירות שאדם דש בעקביו המה מסבבים אותו ליום הדין, ונחזי אנן עבירות המצויות לה"ר ורכילות וליצנות ושקרנות, ומתכבדות בקלון חבירו, בזה נכשלים הלומדים יותר מעמי הארץ בעו"ה, והסתכלות בנשים, ובעו"ה פשתה המספחת, , וגבהו בנות ציון, ותלכנה בשוקים וברחובות קרי' בין האנשים בערבוביא, , ועומדים כל יום השבת באמצע הרחוב פרוצות כזונות, ושבועת שיא במו"מ ורבית ואונאה ועשיית עול במדות ובמשקלות ובמשורה, ולבישת שעטנז, והרבית בשחוק הקארטן, ויתר השחוק ואוכל בלי נטילת ידים ובלא ברכה לפניה ולאחריה, וגוזל הקדוש ב"ה וכנסת ישראל וברכת המזון הוא מ"ע דאורייתא, ויחוד עם נשים, ובחורים ובתולות בגנות ופרדסים, וניבול פה וגזל העניים, ולא תאמר שאינו נקרא גזלן אלא כמו ויגזול החנית מיד המצרי, אלא שמי שעושה תחבולות להקל מעל עצמו עול המס, ויש לאל ידו ליתן, הרי הוא גוזל את העניים, ותפילין צריכין להיות מרובעים, והמעלים עין מן הצדקה כאלו שופך דמים, וכעובד אלילים, ומלשינות וכו' שזהו מן העבירות החמורות והמבזה לומדי תורה שנקרא אפיקורס, וחילול שבת בטלטול המוקצה, או בנושאו משא חוץ לעירוב היהודים, ודיבורו עם א"י לעשות מלאכתו, ומיעוט השגחה על עסק האכילה, כמו מליחה בכלי מנוקב, ויתר דיני המליחה, ותפלה בלי כונה, ושיחה בעילה בבית הכנסת, וביטול תורה כנגד כולם, והמלבין פני חבירו ברבים, והמכנה שם רע לחבירו, ואפי' דש בי' ואמרו בגמרא שיורד לגיהנם ואינו עולה והכועס כאלו עובד אלילים. אוי נא לנו כי חטאנו ומי יוכל להצדיק נפשו

והנה ידעתי כי יצר לב האדם רע מנעוריו, ורשעים יצה"ר שופטן, ועושה דרכו ישר בעיניו, לאמר הן אמת כי ימצא בו עונות כמה וכמה, אבל יותר ויותר מזה יכריעו הזכיות, וכל אחד מישראל מתפלל שלש אבעיות ביום, ותפילין וק"ש ויתר המצות הנהוגות, ואפילו פושעי ישראל מלאים מצות כרמון ועוד כהנה וכהנה טענת היצר להתרשל בתשובה

(יג) וכבר ראיתי להגאון מ' אפרים זצ"ל, בהקדמת ספרו שפתי דעת כתב, פוק חזי מה עמא דבר, הנמצא במצריים וכשדים דור אשר הכין לבו אל ה' כמונו היום, כי בכל מקום מוקטר ומוגש לה', מנחה טהורה בתי כנסיות ובתי מדרשות, והבל פיהן של תינוקות, והחזקת ישיבות עד כי אין בית אשר איננו מנא תורה , וסדר הדיינין וסדר הצדקה, תורה ועבודה וג"ח, אמת ומשפט ושלום כולם בנוים לתלפיות, ולפי הנגלה כל משכיל ישתומם. הלעולמים יזנח ה' ולא יוסיף לרצות עמו, ואי' הבטחתו היום אם בקולו תשמעו

(יד) והשיב שם על טענתם וז"ל, אנכי הרואה שאין הדבר כן, כי אין תוכנו כברנו, אך שכל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו, וכל אחד צדיק בעיניו, ואין צדיק זולתו בארץ, ותמיד הם מספרים בגנות חבריהם, כאלו המה מתאוננים על רוע מעשיהם, ואינו מבחין כי הנגע בקירות ביתו, ובמומו הוא פוסל אחרים, ואותן שבידם שבט המוסר להשיב רבים מעון אחרי לא יועיל הלכו, והסיבה לכל זה רדיפת העושר ובקשת הכבוד, (טו) ובעו"ה הרבה שכחו אל מושיעם, מהרבה גירושים ומיתר צרות ומאורעות אשר היה מקרוב על עם ה' אלה, וגם כעת ההנחה ושלוה מעט, שבין מכה למכה, גם השלוה אינו כדבעי, ותמיד שונאי ישראל חושבים עלינו בנכליהם, להלשין עלינו בפני המלכה והשרים, ולולי ה' שהיה לנו ויתן אותנו לרחמים בעיני המלכה החסידה האדירה ובעיני השרים

(טז) ולא די לנו שנאת האומות, שקצת מהם שונאים אותנו, אלא שכל אחד מישראל שונא חבירו ומתקנא בו, ושמח לאידו, ואלו שמנו על גב הצרות אשר עלינו מבית ומחוץ, לא היינו כל כך שונאים זה לזה, כי אז היה נכנע לבבינו, אבל שום אחד לא חלי ולא מרגיש והרב הנ"ל כתב שם כי ראה בספר אחד שכתב גדול אחד לחבירו, טעם על המאורעות שאירעו בזמנינו, והמשילנו לשיכור היושב בבית שכלו בוער באש, והשכור יושב ומשורר וצועק כמנהג השיכורים, ואינו מרגיש כי סביביו אכלה אש, כן אנחנו שכורי התאוה ושקועים בהבלי העולם, רדיפת הכבוד והשררה, ורדיפת הממון ורדיפת התאוה, ועל ידי זה נשכחו כל הצרות שסביבותינו נשערה מאוד, רוח סועה וסער, ואנחנו בתוך ההפכה, ואין מרגישין בכל זה ע"ש שהאריך

(יז) והנה משל שמעתי על כיוצא בזה מהמנוח החסיד המוכיח מוהר"ר ליב פיסטינר זצ"ל, משל לחנוני המקיף וכו', והנמשל החנוני הגדול, הוא הקב"ה המקיף לכל באי עולם, וכמ"ש בפרקים החנות פתוחה והחנוני מקיף, והפנקס פתוחה וכו', ואמרתי פירוש שהפסוק לוה רשע ולא ישלם וצדיק חונן ונותן, כי באמת יצר לב האדם רע מנעוריו. וכל ימינו אין לנו מנוחה, ואוי לו מיצרו וכו', ולפעמים היצר מתגבר, ואין לך צדיק אשר לא יחטא, אלא שהצדיק אם חטא עושה תשובה, ומשלם מה שלוה, ולא די שעושה תשובה, אלא שאעפ"כ לבו דואג בקרבו וחונן ומבקש תמיד מבוראו למחול לו, אף שעשה תשובה, אבל הרשע כל ימיו מוסיף חטא על פשע, ולוה בכל יום, וזה לוה רשע ולא ישלם, שעקר הרשעה מה שאינו משלם מה שלוה שפעמים אף הצדיק נכשל ולוה, אבל רשע זה לוה הלואה אחר הלואה ולא ישלם, שאינו מהרהר בתשובה כלל

(יח) והנה הקב"ה מקיף לכל אדם, אלא ששכחה שולטת בנו ואנחנו שוכחים, אבל למעלה הפנקס פתוח, ואין שכחה לפני כסא כבודו, והנה אנחנו סוברים כי פרענו החוב ע"י מצות שעשינו, אבל באמת כאשר באים לחשבון ומצאו כמה חסרונות וכמה זיופות, וכן התפלות שלנו רובם זיופות שדופות קדים מחשבת פגול, הלואי שלא תהיה התפלה לחטאה, והכסף הוא מזויף והוא בדיל, נראה ככסף, התפילין פסולין והטליתים המה שעטנז והחוב רב