דרושי הצל"ח סא

הם מבדילים בינינו לבין אלקינו ובאהבת ה' אותנו וברוב חסדו נתן לנו עשרה ימים הללו בשנה לדורשו בהמצאו, והוא קרוב לנו ורוצה בתשובת רשעים, ולכן אין מהראוי להתעצל רק לקום לראש אשמורת, ובתפלה ובתחנונים ירבה, גם בלילה על משכבו יתודה בבכי, ויש הפרש גדול בין התשובה בימים האדירים הללו, ובין שאר ימות השנה, כי בשאר ימות השנה מחיצה של ברזל מפסקת, והמחיצה היא עצמה נעשית מפשעינו ומחטאותנו, וע"י כל עון ועון נברא משחית ומקטרג ובעלות התפלה השמימה, הנה האויר הוא מלא מהקליפות, וכל אחד מכיר את התפלה, ממי שבראו וחוטף התפלה וכן המצות שהרשע עושה טרם שב בתשובה, הכל נופל בקליפה, ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חקי, ואין הקב"ה חפץ בקילוסו של רשע, והטעם שע"י זה נותן כח בהקליפה, והנה כאשר ירצה לשוב בתשובה, הנה כתיב נירו לכם ניר ואל תזרעו אל קוצים כי משל הזורע השדה טרם חרש ועקר הקוצים, הנה לא תצמיח ולא יענה בה כל עשב, אבל מי שרוצה ליהנות מזרעו צריך מתחילה לחרוש ולנקות השדה מעשבים, ואז הארץ תתן יבולה, כן האדם בעוד שלא עקר הקוצים, כי כל חטא הוא קוץ ממאיר, אזי לא תשמע תפלתו, וכל מצותיו לא יתקבלו ברצון, כי הקליפות חוטפות הכל, וצריך מתחלה לענות בצום נפשו, וביתר הסיגופים כפי תשובת המשקל, שבזה הוא משבר הקליפות, ומחליש כחם עד יתמו, ואז יתקבלו תפלותיו, וצריך לזה זמן רב ובין כך יתגבר יצרו עליו, וכבר הוא מעותד להתגברות היצר עליו, כי יש להיצה"ר סיוע גדול מהמשחיתים אשר ברא הוא עצמו לחבל, אבל בעשרת ימי תשובה התשובה בנקל מאוד, כי אז הדלת פתוחה, כי כן יסד המלך מלכו של עולם, ואז אפילו הרשע יכול להעלות תפלתו ולשפוך שיחו לבקש ולחנן, ומבני סיגופים גדולים הוא נכנס לפנים להיכל המלך לבקש מלפניו, ומי שישן בימים הקדושים האלו בשינת האולת, אשר תסלף דרכו לאמר מחר אעשה כדבר המלך, ודוחה מיום אל יום ויש מחר כלאחר שנים, והימים יפנו והוא רשע בעונו ימות, ואף יביא כל אילי נביות לא יקבלו ממנו והרי זה דומה לנוסע ללייפסיק ביום השוק, וכל ימי השוק הוא סובב בבתי משתאות, עד שיעבור הזמן ואז כל הוצאותיו לאבדון, והוא נשאר כל השנה בלי פרנסה, ומי שלא טרח בע"ש לא יאכל בשבת, והנה הקב"ה באהבתו את עמו צוה הנביא לעורר לב העם לתשובה בזמן הזה יתר משאר ימות השנה, והנה לכאורה יש לבעל דין לחלוק, מה בצע בימים מועטים הללו, לתקן אשר פגם וקלקל בכל ימי השנה, והנה ראה זה מצאתי שכתב האר"י, שיש כח בימים הללו כל יום לתקן במה שחטא בכל השנה ביום הזה, דהיינו יום השבת יתקן כל מה שחטא בכל שבתות השנה, וכן יום אחד בשבת של עשרת ימי תשובה סגולתו לתקן כל מה שחטא בכל יום אחד בשבת, וכן כל יום ויום, ולכן היו מפרישין הכהן הגדול מביתו שבעת ימים קודם יוה"כ, לפי שכפרת כל ישראל תלוי בו, והיה צריך להיות נקי מכל פגם וסיג, ויבוא זכאי ויכפר, ולכך הפרישוהו ז' ימים שהם כוללים כל ימי השבוע, וכל יום תקון שנגדו לכל השנה, ובזה נשאר הכהן גדול זך ונקי וחף מכל פשע

(ב) והנה כמה מעליא דבר זה לתשובה, מתוק מדבש רודה מגוית הארי, ואני מצאתי גם בגמרא כיוצא בזה במס' חגיגה רב אידי בריה דר' יעקב בר אידי, הוה רגיל דאזיל תלתא ירחי באורחא, והוה יתיב חד יומא באושפיזא, וחד יומא בבי רב, והדר אתי והוה קרו ליה רבנן בר בי רב דחד יומא, נפק ר' יוחנן לבי מדרשא ודרש, ואותי יום יום ידרשו ודעת דרכי יחפצון, וכי ביום דורשין אותו ובלילה אין דורשין אותו, אלא לומר לך כל העוסק בתורה אפי' יום אחד בשנה לשמה, מעלה עליו הכתוב כאלו עסק כל השנה כלה, וכן הוא אומר במדת פורעניות, במספר הימים אשר תרתם את הארץ ארבעים יום, יום לשנה יום לשנה, וכי ארבעים שנה חטאו והלא לא חטאו אלא ארבעים יום, אלא לומר לך כל העובר עבירה אפילו פעם אחת בשנה מעלה עליו הכתוב כאלו עבר כל השנה כלה: הרי מפורש בגמרא שיום אחד יוכל לתקן כל השנה, וא"כ יפה כתב האר"י שיוכל לתקן בימים הקדושים הללו מעשה כל ימות השנה

(ג) ועוד נ"ל כי שפיר יכול לשוב, כי רחמנא ליבא בעי, ואחר כוונת הלב הם הם הדברים, ועקר התשובה הוא עזיבת החטא, וכל התפלות ובכיות שצריך הבעל תשובה, הכל הוא רק הכשר מצוה, והתפילות פעולתם כי עזיבת החטא הוא החרטה על מה שעשה, וגומר בדעתו שלא ישוב לכסלה עוד, והוידוי על חטאו ג"כ בלב שלם אמנם זה בחטאו נתגאה, ויצה"ר שופטו ומושל בגופו, וכבר נקשר בתאות היצר, ואי אפשר לו להתחרט בלב שלם, עד ישבר לבו הזונה ע"י התענית שמחליש כח התאוה, ואז יוכל להתחרט בלב שלם, אבל מי שמסגף נפשו ואינו מתחרט בלב שלם על עונו, אינו פועל בסגופים כלום ומשחית נפשו וגופו, והרי זה כטובל ושרץ בידו, ועל כיוצא בזה נאמר לא תירתו תרתי גיהנם, ודרך מוסר אמרתי גוף ונשמה אם תריבם דחו ולא יוכלו קום, כי המסגף נפשו לשם שמים מסייעים לו מן השמים , וניזון בחסדו של הקב"ה, אבל המתענה ואינו חוזר בתשובה מצד הטבע אינו ניזון, והקב"ה מונע ממנו גם שפע החסד, ואין לו שום חיוני ונשאר קרח מכאן ומכאן, וזה גוף ונשמה אם תריבם, דהיינו שיריב עם שניהם יחדיו, הנשמה תעונה ברב פשעיו, והגוף יעונה ברעבון דחו ולא יוכלו קום

(ד) ועכ"פ עקר התשובה הוא עזיבת החטא, וטהרת מחשבתו מיום ההוא ומעלה, וכמ"ש הכתוב יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו, וישוב אל ה' וירחמהו, וכל יתר תקוני התשובה הכשר מצוה הם, אמנם אל יהיה הדבר קל בעיניך, כי הכשר מצוה צורך גדול הוא, כי להמית את המשחיתים אשר כבר נבראו בעונותינו, לזה צריך תשובת המשקל, אמנם אם גומר בדעתו לקיים אח"כ כל תקוני התשובה, מיום שנתן אל לבו נשמעו דבריו, וכמ"ש במס' תענית, בימי ר' זירא גזור גזירא, וגזור דלא למיתב בתעניתא, אמר רבי זירא ניקבליה עלוון, ולכי בטיל גזירה ליתבין, דכתיב אל תירא דניאל, כי מן היום הראשון אשר נתת אל לבך להבין ולהתענות לפני ה' אלקיך, נשמעו דבריך

(ח) וזה שאמר הכתוב קרא בגרון אל תחשוך, שיאמר מוסר ותוכחה בבה"כ בקול רם כשופר, פירוש מיום ראשון של ר"ה, שאז נשמע שופר תרועה בעיר ויחרדו העם מאימת יום הדין, אז גם אתה הרם קולך, כי הזמן גרמא, והימים ימי רצון, ואם יאמרו מה יספיק זמן קצר כזה לתקן כל ימות השנה, אשר המה מלאי עון, לזה אמר הכתוב ואותי יום יום ידרשון, וכמ"ש רז"ל במס' חגיגה, וכי ביום דורשין אותו ובלילה אין דורשין אותו, אלא שכל העוסק בתורה לשמה יום אחד כאלו עסק כל השנה, הרי ששפיר יש יכולת לתקן כל השנה ובפרט לפי מה שכתב האר"י ז"ל

(ו) ועוד הטעם השני כי רחמנא ליבא בעי, והקב"ה יקבל גם את מחשבתו הטובה, לזה אמר ודעת דרכי יחפצון שעקר שיקבלו עליהם להבא להטיב מעשיהם

(ז) והנה רז"ל אמרו בשלהי יומא, גדולה תשובה שזדונות נעשו לו כשגגות, איני האמר ריש לקיש גדולה תשובה שזדונו' נעשו לו כזכיות, שנאמר ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה עליהם חי' יחיה, ל"ק כאן מאהבה כאן מיראה

(ח) והנה לכאורה יש לתרץ קושיית הגמרא באופן אחר, דכאן כתיב ועשה משפט וצדקה, דהיינו שמלבד התשובה על עונו הוא מחפש אחר צדקה ומשפט, לכן נחשב כזכות, אמנם היינו תירוץ הגמרא בעצמו, שמסתמא שמי שעושה תשובה מיראה אינו עושה יותר מהחיוב המוטל, כי גם אותו החיוב אילולי מוראו לא היה עושה, אבל העושה מאהבתו חשק אהבתו גורם לו להוסיף מצות ומעשי'

(ט) והנה יש הפרש בין האוהב להירא, כי דרך משל אדם האוהב את אדם, מרוב אהבתו יראה להתקרב אליו, ולהיות מצוי אצלו לחשק אהבה, אבל ממי שמתירא מחבירו, אדרבה ' הוא מתרחק ממנו ובורח מחמת יראתו: