דרושי הצל"ח נט

עדיין יש לו זמן שהרי אי אפשר שיתבלע תכף שהרי על ידו יבואו היסורים כדשמע זימנא תנינא דהיינו זכרונות שיעלה זכרון ישראל לטובה, וא"צ יסורים בפועל כלל אז ודאי בהיל

(ח) ובזה נלע"ד פירוש הפסוק בתהלים פ"ט, אשרי העם יודעי תרועה באור פניך יהלכון, בשמך יגילון כל היום ובצדקתך ירומו, הנה תרועת מלך כתיב, והתרועה הוא סימן שהקב"ה מלך, וזהו תשובה ע"י פורעניות שתתקבל, ואמר ה' באור פניך יהלכון באור פני מלך חיים, שלא יענשו עכ"פ מיתה שתהיה התשובה הפחותה ביותר בשעת דכדוכא של נפש, כי כיון ששולח פורעניות לעורר תשובה כדי להיות לפניו עבדים, א"כ רצונו בחיים ולא במות, וזהו ה' באור פניך יהלכון, שאף שישלח פורעניות אבל לא עונש מיתה, רק באור פניך שהוא חיים, והתחיל ממדרגה ג' בתשובה שהוא ע"י פורעניות ואח"כ בשמך יגילון כל היום היא תשובה מוראה, שמצד מדת הדין אינו מועיל, כיון שנשאר שוגג, וצריך מדת הרחמים, והיינו בשמך שהוא עצם הרחמים, והנה לכל בחינות תשובה הללו אין ההתחלה מישראל, שהם יגביהו כנסת ישראל מהגלות, אדרבה ההתחלה להרים הוא מהקב"ה כי לבחינה הראשונה צריך הקב"ה מתחלה לישב מעצמו על כסא כבוד מלכותו ולבחינה שנית אף שאין צריך לישב על כסא מלכות אבל עכ"פ צריך החזרת הימין קודם התשובה כדי שתהיה ימינו פשוטה לקבל שבים הללו ואמר אח"ז ובצדקתך דהיינו מדת המשפט והתשובה הזאת שתתקבל אפילו במדת הדין היא מאהבה ירומו, פירוש ישראל הם המרימים את כנסת ישראל מהגלות, ומהם היא ההתעוררת הראשון, קודם ישיבתו על כסא מלכותו וקודם חזרת הימין, אדרבה הם ע"י תשובה שלהם מכינים את הכסא כביכול

(ט) בתפלת לאל עורך דין ללובש צדקות ביום דין היינו תשובה מאהבה וזדונות נעשו זכיות והקב"ה לובש צדקות הללו ואין כאן דין כלל רק יום דין שהיום קבוע לדין למוחל עונות היינו תשובה מיראה והקב"ה מוחל העון דהיינו הזדון ונעשה ממנו חטא דהיינו זדונות נעשו שגגות לנורא תהלות הנה כינוי הבן לאביו הוא שוה לכל שקורא אבי ואין כאן יראה אבל כינוי העבד לאדוניו הוא לפי גדולת האדון ומי ימלל גבורת אדון העולם, והוא נורא תהלות ותשובה ע"י יסורים הוא מדרגת עבד, וזה לנורא תהלות וחושב ג' מדרגות התשובה כסדר: דרוש י"ח ליום ב' דר"ה (א) בהפטרה כה אמר ה' קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה, מאנה להנחם על בניה כי איננו, כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה, כי יש שכר לפעולתך נאום ה'. ושבו בנים לגבולם

הנה בקול יללת השכינה כפל על בנים. שהרי כבר אמר מבכה על בניה. ולמה חזר ואמר עוד הפעם על בניה. דהיינו מאנה להנחם על בניה כי איננו. והי' די באמרו מאנה הנחם כי איננו. וכן בתנחומים שמנחם אותה הקב"ה. המאמר כפול. ושבו מארץ אויב. ושוב אמר ושבו בנים לגבולם. והרי האי ושבו מארץ על הבנים קאי. ומה זה בא להוסיף ושבו בנים לגבולם

הנה צער השכינה בגלות ישראל בארץ המצרים כפול. הא' על עקר הגלות וצרות ישראל אשר בצרתם לו צר, ודאגה שני' פן ח"ו בהתרחקם מגבול הקדושה. יעזבו תורת ה' וישכחו כי המה זרע קדש ויתערבו בארצות וילמדו מעשיהם. ואף אם בסוף הקב"ה יעשה למען שמו הגדול ויגאלם, לא יהיו במדרגת בנים למקום, ומלבד החסרון הגדול כי יאבדו שם בנים, עוד יש כליון גדול בזה, דבסנהדרין דף קי"א ע"א פליגי רשב"ל ור' יוחנן בקרא, ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה, רשב"ל אומר דברים כמשמען, ר' יוחנן אמר לא ניחא למרייהו דאמרת להו הכי, אלא א' מעיר מציל כל העיר, וא' ממשפחה מציל כל המשפחה, ואומר אני אם נשארו במדרגת בנים, ובני אב אחד קרובים זה לזה, ומצטערים זה על זה, ושייך שאחד יציל חבירו, אבל אם הם במדרגת עבדים, אין עבדי אדון אחד קרובים להדדי, ולא מצטערים א' על חבירו, ואז ח"ו מקרא כמשמעו א' מעיר כדאמר רשב"ל, וזהו רחל מבכה על בניה, הראשון על עקר גלותם, אלא שעל זה יש תנחומים שיגאל אותנו הקב"ה, אבל מאנה להנחם על בניה כי איננו, פן ח"ו יאבדו מדרגת בנים, ואוי לאותה בושה להקרא עבדים, ועוד שח"ו יתקיים אחד מעיר

(ב) והנה בימי עזרא גרם החטא, ונשאו נשים נכריות, ואומר אני שזהו כוונת עזרא אלקי בשתי ונכלמתי וגו', מימי אבותינו אנחנו באשמה גדולה עד היום הזה וגו', ועתה כמעט רגע היתה תחינה ולתתנו מחי' בעבדותינו, כי עבדים אנחנו ובעבדותינו לא עזבונו הכוונה עדיין עבדים אנחנו כיון שלא עשו תשובה, אמנם במדרגת בנים, ואפ"ה לא עזבונו, אבל באמת היתה פקידה בעולם, וחסרו השראת שכינה, והנה האלשיך פירש רחל מבכה על בניה, על בית ראשון שחרב, מאנה הנחם על בניה על חורבן בית שני עיין שם, ולפי דבריו אומר אני שהיתה תשו' הקב"ה ג"כ על זה הדרך, על הפקידה של חורבן בית ראשון ששב בימי עזרא, אמר ושבו מארץ אויב, ולא אמר ושבו בנים, אבל על הגאולה האחרונה ויש תקוה לאחריתך דייקא שזה יהיה באחרית הימין, אמר ושבו בנים לגבולם שיהיו במדרגת בנים, ובימי עזרא באמת לא שבו כולם רק מקצתן, והיינו א' מעיר וגו', ולפי דרכנו יש לומר הכל על הגאולה עתידה, אלא ששמואל אומר בסנהדרין דף צ"ז דיו לאבל שיעמוד באבלו, אבל ע"כ יש קץ אחרון שאי אפשר יותר להתאחר, אלא שאז הקב"ה מעמיד עליהם מושל כהמן, וגוזר עליהם גזירות קשות, ויהיו מוכרחים לתשובה ותשובה זו שע"י יסורים נקראו עבדים כמו שהארכתי בדרוש אבל אם ישראל יתעוררו מעצמם קודם הקץ האחרון, אז יקראו בנים וזהו מאמר הקב"ה, כי יש שכר לפעולתך נאום ה', דהיינו אם התשובה תהיה ע"פ התעוררות ישראל נקרא זה פעולה של ישראל והמה נקראים ע"ש כנסת ישראל, ואמר יש שכר לפעולתך ושבו מארץ אויב שעקר תשובה שלהם מתעורר על שם שהם בארץ אויב בארץ טמאה כבבל ואינם על שולחן אביהם, כבן הנכסף לבית אביו, ובזה הדבר פשוט שהם במדרגת בנים, אלא ידעתי עקר צער שלך כנסת ישראל אם תתמהמה הגאולה עד אחרית הימין שאז אתה סובר שדיו לאבל שיעמוד באבלו ואכריחם לתשובה מוכרחת ע"פ מושל קשה, ואז יאבדו שם בנים, לא כן אלא הקב"ה סובל אבילות וממתין עד שאנחנו נשוב, וכדאמר רב שאין הדבר תלוי אלא בתשובה, וזהו ויש תקוה לאחריתך דהיינו אפילו לאחרית הימים, ג"כ יש תקוה ושבו בנים לגבולם, שגם אז יעשו תשובה מאהבה או מיראה עכ"פ ולא ע"י יסורים וישארו גם אז במדרגת בנים, באופן שהקב"ה סובל אבילות בשבילנו שנשאר בנים לו ואם כך גדלה אהבתו אלינו אי' אהבתינו אליו

עוד על פסוק הנ"ל (א) כה אמר ה' וגו' הנה צער כ"י כביכול כפל מצערנו, כי צערנו