דרושי הצל"ח נח

ה' נאדרי בכח וגו', ימינך ה' תרעץ אויב, כשישראל עושים רצונו, אף השמאל נעשית ימין, וא"כ עדיין אפשר שתקובל תשובה זו אפי' בשמאל, שע"י התשובה ג"כ שמאל נעשית ימין, אומר אני שהכונה ששמאל נעשית ימין היינו מה שארז"ל שצדיקים מהפכים מדת הדין למדת הרחמים, וגם זה אי אפשר ע"י תשובה מיראה, שהרי עקר היראה הוא מצד מדת הדין, ואם תתהפך מדת הדין למדת הרחמים יבוטל התשובה של זה שעקרה מצד היראה, ולכן אי אפשר שתקובל תשובה מיראה, כי אם שבתחילה ישיב הקב"ה ימינו למקומה, ואז תקובל תשובה מיראה, אבל תשובה מאהבה מתקבלת תמיד, חדא שגם בשמאל מתקבלת שהרי לא נשאר רושם חטא כלל, ועוד שתשובה מאהבה שפיר מתהפכת השמאל לימין, אבל תשובה על ידי יסורין אפילו בהחזרת ימינו אינו מתקבלת, אם לא שכבר ישב הקב"ה על כסא מלכותו, וימלוך עלינו וצריך לעבדים אז מקבל תשובה זו, אבל כל זמן שלא ישב על כסא קדשו, ואין הכסא שלם כביכול אינו מלך

(ב) ובזה נלענ"ד מה דפליגי רב ושמואל בפרק חלק דף צ"ז ע"ב, רב אמר כלו כל הקיצין, ואין הדבר תלוי אלא בתשו', ומעשים טובים, ושמואל אמר דיו לאבל שיעמוד באבלו, ופירש"י דיו להקב"ה שעומד כמה ימים וימינו אחור, כלומר אם אינם עושים תשובה אינו עומד באבלו כל הימים, אלא ודאי קץ יש לדבר, ובגמ' שם כתנאי ר' אלעזר אומר, אם ישראל עושים תשובה נגאלים, ואם לא אינם נגאלים א"ל ר' יהושע אם אין עושים תשובה אין נגאלים, אלא הקב"ה מעמיד מלך שגזרותיו קשות ומחזירן למוטב, והנה מה דאמר שמואל דיו שיעמוד באבלו, יש לפנינו ב' פירושים, א' פרש"י שאינו עומד ימינו לאחור, או שהכונה שהאבילות הוא כביכול שאינו יושב על כסאו, שאין הכסא שלם כי יד על כס וגו', ויש קץ לדבר שישב על כסאו, ואמנם נלע"ד שרש"י מיאן בפירוש זה שלא לעשות פלוגתא רחוקה בין רב ושמואל, דיש לדקדק בדברי רב דקאמר ואין הדבר תלוי אלא בתשובה ומע"ט, ולמה ליה למימר מעשים טובים, ודי באמרו אין הדבר תלוי אלא בתשובה, אמנם כוונת רז"ל שאפי' ע"י תשובה מיראה אין נגאלים, כי אם ע"י תשובה מאהבה שזדונות נעשו זכיות, וזהו תשובה ומעשים טובים, שע"י התשובה זדונות נעשו מעשים טובים, וטעמיה דרב הוא שסובר שאין הקב"ה משיב ימינו, ולא ישב על כסא קדשו עד שישראל יעשו מתחלה תשובה, וכיון שאין כאן כסא מלכות אינו צריך עבדים שיועיל תשובה ע"י יסורין, וכיון שאין כאן ימין פשוטה לקבל שבים אינו מועיל תשובה מיראה, וצריך דוקא תשובה מאהבה שמקרבת גם בשמאל, ועוד שהשמאל נעשית ימין, ומעתה אם היה מפרש רש"י בדברי שמואל די שיעמוד באבלו, שישב על כסא מלכות, א"כ היה מועיל אפילו תשובה ע"י יסורים, שהיא הפחותה שבמדרגות, והוה פלוגתא רחוקה, לכך פרש"י שיחזור ימינו, אבל אכתי לא ישב על כסא מלכותו, וא"כ תשובה ע"י יסורים לא מהני גם לשמואל, רק תשובה מיראה מועיל, כיון שכבר השיב ימינו לפניו ויש כאן ימין פשוטה לקבל תשובה מיראה

(ג) אמנם דברי הגמרא אינם מורים כן. אלא בודאי פלוגתא רחוקה היא, מצד לצד ולשמואל מועיל אפילו תשובה ע"י יסורים, שהרי מוקי לשמואל כר' יהושע, ור' יהושע הא קאמר בהדיא, שהקב"ה מעמיד עליהם מלך שגזרותיו קשות, והיינו תשובה ע"י יסורים, ופליגי ר"א ור"י בהא דר"א סבר שאין הקב"ה מחזיר ימינו ולא יושב על כסא קדשו עד שיעשו ישראל תשובה, וצריך תשובה מאהבה, ור"י סבר שיושב על כסא קדשו אפי', וק"ו שמחזיר ימינו, וכיון שיושב על כסא קדשו צריך עבדים ומועיל תשובה ע"י יסורים

(ד) ובזה אומר אני לפרש הפסוקים תהלים ק"ג, וחסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו, וצדקתו לבני בנים לשומרי בריתו ולזוכרי פקודיו לעשותם, ה' בשמים הכין כסאו ומלכותו בכל משלה, והנה צדק הוא מדת הדין והמשפט, וכן כתיב בצדק תשפוט עמיתך, וקאמר וחסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו, דהיינו אנו שעושים תשובה מיראה צריך חסד ה' שתקובל בימין, אמנם וצדקתו הייני מדת משפט הוא לבני בנים, היינו המעולים שבבנים, דהיינו תשובה מאהבה, שאף שגם מיראה קרוים בנים, מ"מ המעולים שבבנים הם מאהבה, אלו מתקבלים גם בצדקתו דהיינו מדת המשפט, והנה העושה תשובה מיראה היינו מיראת עונש אינו עושה תשובה, רק על לא תעשה, אבל על עשה הא אין הקב"ה מעניש על עשה וכדאמר רב קטינא במנחות למלאכא ענשיתו אעשה, אבל העושה תשובה מאהבה אין חילוק אצלו בין עשה ללא תעשה, והנה כל מקום שנאמר השמר פן ואל אינו אלא לא תעשה, וקמפרש הפסוק עצמו השתי בחינות הקודמים, דהיינו מיראה ומאהבה, וקאמר לשומרי בריתו דהיינו ל"ת וזהו מיראה, ולזוכרי פקודיו לעשותם דהיינו גם מ"ע והיינו מאהבה, ועדיין לא הזכיר הכת השלישית העושים תשובה ע"י יסורים, שאלו אינם מתקבלים, כי אם כבר מלך ה' צבאות, ועכשיו מדבר גם מאלו, ה' בשמים הכין כסאו דהיינו שהוא בעצמו מכין כסאו בלי התעוררת התחתונים, וכדעת ר' יהושע, ואז מלכותו בכל משלה, וצריך עבדים, ואז מקבל גם תשובה ע"י יסורים, והיינו בכל אפילו אלו שעושים ע"י יסורים ג"כ מקבלים אותם בתשובה להיות עבדי ה'

(ה) והנה אלו שהקב"ה מקבל לעבדים ע"י שגאות לבש, וישב על כסא קדשו, אין זכרונם עולה לפני הקב"ה, אלא אדרבה הקב"ה זוכר עצמו ואינו רוצה לעמוד עוד באבלו, וכדשמואל שאמר די לאבל שיעמוד באבלו, וע"י שזוכר עצמו ולובש מלכות אז זוכר גם אותם ומקבל אותם בתשובה, וגם אין זכרונם עולה לטובה תכף, אדרבה זוכר אותם להעמיד עליהם מושל, גוזר עליהם גזירות קשות, ואף שלבסוף מצמיח מזה טובה שעושים תשובה, אבל תחלת העלאת זכרון זה אדכורי ריתחא הוא, וכמו שנאמר אם לא בחמה שפוכה אמלוך עליכם, וארז"ל דאדכורי ריתחא בריש שתא לא מדכרינן, אבל אלו שעושים תשובה מאהבה או מיראה אחרי שהחזיר ימינו לפנים, וכפירוש רש"י בדברי שמואל, אף שעדיין לא ישב על כסא קדשו מקבל בימין החסד, אלו זכרונם עולה לפני הקב"ה למענם לקבלם לבנים וגם הזכרון הוא לט בה תכף, ואין בו מעין הרעה כלל

(ו) ובזה נלע"ד פירוש דברי רז"ל במס' ר"ה דף ט"ז ע"א, אמרו לפני בראש השנה מלכיות זכרונות ושופרות, מלכיות שתמליכוני עליכם, וזכרונות שיעלה זכרוניכם לפני לטובה, ובמה בשופר: הנה אמר כאן ג' מדרגות בתשובה זו למעלה מזו, מתחלה אמר מלכיות שתמליכוני עליכם, ואז עכ"פ תועיל תשובה, אפילו הפחותה דהיינו ע"י יסורים, כיון שכבר קיבל מלכות, ואח"כ עלה ממדרגה למדרגה, ואמר זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה, שע"י תשובה הראשונה אין זכרוננו עולה לטובה, וצוה שנעשה תשובה שנשאר במדרגת בנים שלא יצטרך לשלוח יסורים, אלא שזה כולל ב' מדרגות אם מיראה בימינו של הקב"ה, אם מאהבה ולזה אמר ובמה בשופר, דהיינו מאהבה, כי שפר הוא מלשון שפרו מעשיכם דהיינו מאהבה שזדונות נעשו זכיות

(ז) ובזה נלע"ד פירוש הירושלמי שהביאו התוס' שם במס' ר"ה דף ט"ז ע"ב בד"ה כדי לערבב השטן, פירש בערוך דאיתא בירושלמי כתיב בלע המות לנצח, וכתיב והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול, כדשמע קל שיפורא זימנא חדא בהיל ולא בהיל, כדשמע תניין אמר ודאי זהו שיפורא דיתקע בשופר גדול, ומטא זימנין לאתבלע ולית ליה פנאי למעבד קטיגורא הנה הוא שטן הוא היצה"ר הוא מלאך המות, יורד ומחטיא ועולה ומסטין ויורד ונוטל נשמה, ולאו דוקא נטילת נשמה אלא כל הפורעניות הוא מצדו, כי עונש עבירה עבירה, וע"ד תיסרך רעתך ומשובותיך תוכיחך והוא הרצועה להלקות הרשעים, וכדשמע זימנא חדא היינו סדר מלכיות וזהו לעורר המלוכה לה' צבאות ולזה יהיה אח"כ תשובה ע"י יסורים, בהיל לפי שיודע שסופו לאבדן שיעשו תשובה לא בהיל כל כך, כי