דרושי הצל"ח נו

ודלמא אם מצפיך בו ביום פקודתך באה דהיינו יום המיתה שבו ביום תמות קודם שתחשך, ובטלה הכפרה, אי נמי יום מצפיך פקודתך באה עתה תהי מבוכתם. הנה המיתה היא פקודה, כמו לא נפקד ממנו איש, היסורים ג"כ נקראים פקודה, כמו ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם, והנה חלוקי הכפרה המה שלשה, ותשובה עם כל א', והיינו יוה"כ יסורים ומיתה וכבר כתבתי שהחוטא על סמך אחד מהם, ממילא הוא בכלל אחטא ואשוב, ובטלו ממנו כל הכפרות, שהרי הוא מחוסר התשובה

(ח) וזהו דברי הכתוב, יום מצפיך שאתה עושה כל המעשים רעים, ומצפה על יוה"כ, והיינו אחטא ויוה"כ מכפר, וקאמר הנביא לא מיבעי שבטל מהם כפרת יוה"כ עצמו, שזה אפילו רבי מודה, שאגב שאני כמו שאמרו בגמרא, אלא אפילו פקודתך באה, ולשון באה הוא כמו כי בא השמש, שאפילו שאר חילוקי כפרה דהיינו יסורים או אפילו מיתה שנקראו פקודה ג"כ לא יכופר לך, והטעם הוא משום עתה תהיה מבוכתם, עתה הוא רמז לתשובה וכמו שכתב השל"ה, על פסוק ועתה פן ישלח ידו ולקח מעץ החיים וקאמר עתה שהיא מדת התשובה הוא מבוכתם לכל חלוקי כפרה, שכיון שחטאו על סמך יוה"כ א"כ היה בדעתם על מנת לשוב, והוה אחטא ואשוב שאין מספיקים בידו לעשות תשובה, וא"כ זהו מבוכתם לכל חלוקי כפרה, ולכן אמר הנביא אל תאמינו ברע שלא תשמע לדברי היצר שאומר שתחטא ואח"כ תשיב כי הוא רע עין ונבהל להון ולא יניחך לשוב

(ט) אל תאמינו ברע ואל תבטחו באלוף, משוכבת חיקך שמור פתחי פיך, היצה"ר יאמר לאדם, הלא אין רואה, ומי יעיד בך, והיצה"ר יבטיחו שלא להעיד, ואם תאמר הקב"ה יעיד בך, כלום יש אב שמעיד על בנו, ובאמת זה פתוי של שקר, כי היצה"ר תכף אחר העבירה נהפך לרועץ, ועולה ומשטין ויורד ונוטל נשמה, וזהו אל תאמינו ברע, ואל תבטחו באלוף, כי הקב"ה כביכול הוא עד הוא בעל דין, ועוד משוכבת חיקך שמר וגו', כי נשמתו של אדם מעידה עליו, משוכבת חיקך שמר פתחי פיך, הנה אפילו שיחה קלה שבין איש לאשתו מגידין לאדם בשעת מיתה אוי לאותו בושה והרי"ף בפ' ב' מחגיגה פירש הטעם, אף בשיחה יתירה שעם אשתו אינו כל כך עבירה, כי הלא מותרת היא לו, אבל מן ההיתר יסיתהו אל האיסור לשוח גם עם נשים נכריות ועם עריות ואשת חבירו, וכבר רמזו דבר זה במשנה אל תרבה שיחה עם האשה, באשתו אמרו ק"ו באשת חבירו, ופירושו באשתו אמרו קל שבאשתו הוא דבר קל, אבל סוף חומר באשת חבירו, כי זה דרכו של יצה"ר מן הקלות מביאו אל החמורות, ועבירה גוררת עבירה, אי נמי באשתו אמרו לפי שיש כאן מקום לדקדק שהזהיר אל תרבה שיחה, שמשמע שלא הזהירו רק על הרבוי, אבל שיחה מועטת מותר, ולכן אמרו באשתו אמרו זה שהוא קלה לכך לא אסרו רק הרבוי, וחומר מזה באשת חבירו שהשיחה בטיל, עמה אסור לגמרי מה שאינו הכרח גדול

(י) ואולי זה רמז הפסוק שמור פתחי פיך, והיה ליה לומר שמור פיך כמו שומר פיו ולשונו, אבל לדרכי כוונת הפסוק שלא תאמר כיון שהיא אשתי למה לא ארבה שיחה עמה, לכך אמר הכתוב דע כי אין זה תכליתו של יצה"ר, אבל זה הוא רק פתח ולפתח חטאת רובץ, לכן אמר שמור פתחי פיך, כי זה הוא רק פתח לכנוס בשער הטומאה בעריות, ולכן תמיהה גדולה היא על מניעת התשובה באין מנוס מיום הדין, והדיין הוא תקיף ובעל יכולת, והעדים הם מזומנים, ואמנם הרשעים בחייהם קרואים מתים, כי אין נשמת הזה חיים באפו, כי כבר המיתו במעשיהם את הנשמה, או לפעמים הנשמה מסתלקת ממנו ואין שרוי' עמו, כי כל עון ועון הוא צרעת ממארת והמצורע מטמא בביאה, ולכן מה שמתחילה הנשמה עקר דירתה אצל האדם, והיצה"ר הוא רק הלך כמו שמזדמן עם אחד באקראי, ולבסוף עבד כי ימלוך, ואחריתו הוא מנון, והנשמה בורחת ושפחה כי תירש גבירתה, והנשמה אינה שבה אצלו, ולכן נסגרו וננעלו פתחי תשובה בפניהם, ואמנם בשבת באה הנשמה יתירה, אלא שכיון שהנגע בביתו, אין הנשמה יתירה יכולה לבוא מחמת טומאת אוהל של מצורע, ואמנם הרשע מתירא פן תבוא אצלו דרך הילוכו ברחוב שאין שם אהל ופן יראה וגו' ושב וגו' ובע"ה כמה נפרץ דבר זה של הפאראסאלין שעוברים על איסור סקילה, וכבר מחיתי כמה פעמים והמה עוברים בזדון, כי באיסור אב מלאכה לא שייך מוטב יהיו שוגגים

(יא) ובזה נלע"ד פירוש דברי רז"ל בחגיגה דף ה' ע"ב, ריב"ח הוי קאי בי קיסר, אחוי ליה ההוא אפיקורסא, עמא דאהדרינהו מריה לאפיה מיניה אחוי ליה עוד ידו נטויה, והנה באור פני מלך מ"ה חיים ברצונו והוא פנים של רצון למחול עונות עמו, וזה רמז הפסוק כי ביום הזה יכפר וגו' לפני ה' תטהרו, כשתזכו להיות לפני ה' אז תטהרו ולכן ביוה"כ הכה"ג שליח כל ישראל נכנס לפני ולפנים, ובאמת נחוץ להטהר קודם יוה"כ מכל ד' כיתות שאינן מקבלות פני השכינה כת ליצים שקרנים לה"ר חנפים, כי אם אי אפשר לקבל פני השכינה אין שם כפרה, והנה בפסחים דף קי"ט וידי אדם תחת כנפיהם ידו כתיב, ידו של הקב"ה שפרושה למטה מכנפי החיות לקבל בעלי תשובה מפני מדת הדין, וכן אמרו בפרק חלק שחתר הקב"ה למנשה, ופשט ידו לקבלו בתשובה, מפני מדת הדין, ואמרתי שזה רמז הפסוק, ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא .א על כל הרעה אשר עשה, כי פנה אל אלקים אחרים, הנה לא אמר אסלק פני מהם, אבל אמר אסתיר ופנים רומזים על קבלת התשובה ואמר שאקבל תשובה אבל בהסתר שיושיט יד במחתרת לקבל התשובה וזו היא ההסתר פנים, ואמר הטעם על שיהיה בהסתר ולא בגלוי, על כל הרעה אשר עשה, כי פנה אל אלקים אחרים שעבדו ע"ז, ומדת הדין מקטרג מאד, ואולי רמז זה על מנשה עצמו, ובזה מתורץ קושית הפרשת דרכים שהקשה דלעיל מיני' כתיב, ואמר ביום ההוא, הלא על כי אין אלקי בקרבי מצאוני הרעות האלה, ואין לך חרטה גדולה על העונות מזה, ואיך בא אחר כך הכתוב ואמר ואנכי הסתיר אסתיר וגו', עיין שם ולדידי אדרבה זה תשובה טובה, שאף שמדת הדין תקטרג מלהעלות תשובתם, הקב"ה יושיע ידו בהסתר מפני מדה"ד, ומעתה זה כוונת ר"י בן חנינא, דהאי מינא אחוי עמא דאהדרינהו מריה לאפיה מיניה שהמין היה מפרש קרא, ואנכי הסתר אסתיר כפשוטו לרעה, והשיב לו ריב"ח עוד ידו נטויה, שזה ההסתר פנים דכתיב בהאי קרא הוא עצמו קרא דכתיב וידי אדם תחת כנפיהם ידו כתיב ידו של הקב"ה הנטויה למטה לקבל בתשובה

(יב) למצות היום אני חוזר, והימים הללו שמם מוכיח עליהם ימי תשובה וכבר עברו רובם, ולכן כל אחד ישים על לבו, ועקר התשובה החרטה והבושה, כמו שכתב הנביא בושתי חרפת נעורי, וארז"ל שהמתבייש מן העבירה מוחלין לו, ושבת הוא אותיות תשב ואותיות בשת, כי אם יתבייש ממעשיו ויעשה תשובה יזכה ליום שכולו שבת ומנוחה לעתיד לבוא

(יג) צריך להזהיר שקונים בשבת פירות, וזה איסור גמור ובפרט בשלהי דקייטא, שאז הפירות הם מחובר ונתלשו בשבת ומלבד איסור הטלטול מחוץ לתחום, לכן כל אחד יזהיר את בני ביתו על הדבר

(יד) וצריך להזהיר על צדקות, ועל הכנסת אורחים, שבעוה"ר בעיר הזו מצות הכנסת אורחים אינה מתקימת. וביותר צריך להזהיר על עניים מרודים תביא ביתה, ובכל תפוצות ישראל נתיסד הפלעטין בשבת, וכאן כמה עשירים עושים שלא כדת ומחזירים העני ריקם עם הפלעט, והעני נדחה מדחי אל דחי, ומה יעשו הגבאים, ואין בידם כפי' אבל כל בעה"ב לעצמו יחוש, פן יצעק העני והי' בו חטא ח"ו, ואולי העני הזה הוא עני חשוב, וגדולה הבוש' ושבת נהפך לו לבשת גם ראוי לחזק ידי הגבאים בעסק הצדקות, כי אין בכיס של צדקה כלום, והא קיימי עניים אשר עיניהם צופיות לזה: