דרושי הצל"ח נא

הדברים, העובר על ל"ת והרי הוא כעובד ע"ג הוא דומה לחמור, ושוב אינו בגדר איש, וזהו כונת ר' עמרם אשרי מי שעושה תשובה כשהוא עדין איש, וא"כ אכתי לא עבר על ל"ת רק על ביטול מ"ע וזה ודאי שאינו מתירא מעונש, ומה דכתיב ירא היינו יראה הגבוה, שלא יופסק דביקתו באדם העליון, ובמ"ע שפיר קאמר אשרי איש

(כד) ריב"ל אמר אשרי מי שמתגבר על יצרו כאיש, כבר כתבתי בנוסח ע"ח שחטאנו לפניך ביצה"ר, וע"ח שחטאנו לפניך ביודעים וכו', שבעבירה הראשונה היצה"ר צריך להלחם בכל כחו עם האדם, אבל כיון שכבר נכשל האדם בעבירה, שוב אין ליצה"ר טרחה עמו, כי כבר עבירה שבידו היא גוררתו לעבור עוד עבירה, וזה בעברו על ל"ת, כי בזה בורא קטיגור ומשחית ומחבל, ולכן עבר אדם על עשה, לא זז משם עד שמוחלין לו, כי לא קנה בזה שום קטיגור, וחטא להקב"ה וברוב חסדו הוא נוח לרצות בתשובה ומוחל מיד, אבל עבר על ל"ת כבר ברא קטיגור וקליפה, ולכן תשובה תולה כי הקב"ה מצדו מוחל אבל הקטיגור אינו מסתלק ותשובה תולה עד יוה"כ, ואז מביאים שעיר המשתלח, וכתיב ונשא השעיר עליו את כל עונותם אל ארץ גזירה, ומסתלק הקטיגור משם, ולכן מי שמתגבר על יצרו בודאי לא נכשל בל"ת, דאל"כ לא היה היצר שוב נלחם עמו שיאמר עליו שמתגבר עליו, ואיש כזה ודאי שמה שעושה תשובה הוא על מ"ע, ולכן כתיב אשרי איש ולא אשה

(כה) באופן שבכל עבירה ועבירה יש בה מכשול ע"ג, ולכן מצד מדה"ד הנפש החוטאת היא תמות, ואין הפרש בין חטא לחטא, כי כלם משום לתא דע"ג, וזה אצלי הכונה במשנה שלהי מכות ר' חנניא בן עקשיא אומר רצה הקב"ה לזכות את ישראל כו', ורש"י פירש שכמה מצות שלא היה צריך להזהיר עליהם כגון על אכילת שקצים ונבילות, שאין לך אדם שאינו קץ בהם, ולא הזהיר אלא כדי שיקבלו שכר על שפורשים מהם, והרמב"ם בפירוש המשנה פירש, כי מעקרי האמונה בתורה כי כשיקיים אדם מצוה מתרי"ג מצות כראוי וכהוגן ולא ישתתף עמה כונה מכוונת העולם בשום פנייה, אלא שיעשה אותה לשמה מאהבה הוא זוכה לחיי העוה"ב וע"ז אמר ר"ח כי בהיות המצות הרבה אי אפשר שלא יעשה האדם בחייו אחת מהם על מתכונתה ושלמותה, ובעשותו אותה המצוה תחיה נפשו בשלמותה וכו'

(כו) ואני אומר כאשר נדקדק במאמר ר' שמלאי שם בגמ' שאמר תרי"ג מצות וכו', שנאמר תורה צוה לנו משה, תורה בגי' תרי"א, אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום, הנה אמרו מפי הגבורה צריך פירוש, והוה ליה למימר מפי הקב"ה שמענום, ונראה עפ"י דברי המהרש"א בחדושי אגדות הנ"ל, שמצד הנותן אין שום רבוי במצות, וכל העשין בכלל יחודו של הקב"ה, ונכלל במאמר אנכי וכל הלאוין נכלל בכלל ע"ג ונכללו במאמר לא יהיה לך, אלא רבוי המצות הוא מצד חומר הגס של המקבצים, ולפ"ז אני אומר יוסיף דעת יוסיף מכאוב העבירות, ואלמלא היה הקב"ה מודיע לנו כל המצות בטעמם, היינו נענשים על כל העבירות בעונש חמור של ע"ג, ולא עוד אלא שהיינו נענשים גם על המחשבה כמו בע"ג דכתיב למען תפוש בני ישראל בלבם, ולכן אמר ר' חנניא רצה הקב"ה לזכות את ישראל לדונם לזכות, ושלא להעניש על המחשבה, לפיכך הרבה להם תורה ומצות, ולא גלה להם כעם, ולכן לפי המקבלים אין שאר המצות בכלל לא יהיה לך, לפי מה שקבלו הם לפי חומרם, וזהו שאמר לפיכך הרבה להם תורה ומצות דוק בדבריו, שלא אמר סתם, לפיכך הרבה תורה ומצות, אבל אמר הרבה להם להם דייקא, שמצדם הוא הרבה ולא מצד הנותן

(כז) וזהו שאמרו בגמרא אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום, ידוע שהגבורה היינו מדה"ד, ומצד מדת הדין היה קו הדין, שבאמת גם מצד המקבלים יהיה הכל בכלל אנכי ולא יהיה לך אלא ה' חפץ, ה' דייקא מדת הרחמים חפץ להצדיק, לפיכך הרבה תורה ומצות

(כח) ועכ"פ בכל עבירה יש פגם ע"ג, ואם אין אנו יודעים עכ"פ מחשב שוגג לענין ע"ג, מלבד זדונו בגוף העבירה, והרי אף בשוגג נעשה פגם שהרי צריך לקרבן, וזהו כונת רבינו הקדוש בפ"ב דאבות שאמר דע מה למעלה ממך, פירוש אף שאין אתה מתכוין במעשה העבירה לע"ג, מ"מ דע מה למעלה נעשה ממך, שכל מעשיך עושים רושם למעלה, ודע מה נעשה למעלה ממך וא"כ הרי יש עכ"פ פגם גדול של ע"ג ע"י מעשיך למעלה, ועוד שגם לפי שכל האנושי הוא ג"כ כעובד ע"ג, שהרי יש עין רואה ואוזן שומעת וכו', וממ"נ אם אתה יודע רבונך עומד עליך, ואתה עובר את מצות המלך, אין לך עבד מורד על אדוניו גדול מזה, ואם אתה כופר בהשגחה, אתה כופר בעקר, ועכשיו מה נאמר ומה נדבר, אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה, כי רבו עונינו עד למעלה, והנה בכל עבירה האדם פוגם בנפשו, והם רמ"ח אברי הנשמה וע"י ביטול מ"ע נחלש האבר, וע"י עבירה בפועל שעובר על ל"ת נעשה בעל מום ונכרת האבר, הכל פגם העבירה בנפש, ואנחנו כלנו בעלי מומין מכף רגל ועד ראש אין בנו מתום, והנה עבר על ל"ת תשובה תולה ויוה"כ מכפר, וכבר אמרתי הטעם שאז משלחים הקטיגור הנעשה מעבירה ע"י שעיר המשתלח המדברה, ונפרד מהקדושה, אבל אנן יתמי דיתמי שאין לנו לא כה"ג שיכפר ביום הכיפורים, ולא שעיר המשתלח ועונותינו ענו בנו איך ירפאו המומין, והנה מצינו בשעת קבלת התורה נרפאו כל המומין, אף אנו נקבל עתה במחשבותינו את התורה, לשמור ולעשות כל דברי התורה מהיום ומעלה, בכל לב ונפש, והקב"ה ברחמיו יקבלנו כעמידתינו בהר סיני, וירפא כל מכאובי נפשותינו ברחמים ויקבל תשובתינו ברצון אמן: דרוש יד לעשרת ימי תשובה (א) (תהלים ע"ז) אחזת שמורות עיני נפעמתי ולא אדבר כו', הנה אסף ראה ברוח הקודש אריכות הגלות וירידת הדורות, והתרחקם משרשם העליון, דור אחר דור שפל יותר בעומק השפלות להתגברות היצה"ר, והדורות לפנינו אם שלחו ידם במצות הן עשה והן ל"ת, ואפי' בח"כ ומיתות ב"ד החמורות לא שלחו יד בעצם התורה, והיתה התורה חשובה מאד גם בעיני הרשעים, כי ידעו קדושת וחשיבות התורה אלא שיצר התאוה התגבר עליהם, ולכן תמיד אחר המעשה התחרטו, והרשעים מלאים חרטה. וידעו כי לא ימלטו מהעונש, וגם היו מגדלים בניהם לת"ת, ואם היו רואים מזרעם שאוחזים מעשיהם בידיהם, היו מצטערים על זה מאוד, כי הם עצמם ידעו גנות מעשיהם, והיו הרשעים שבזמנים ההם אף שהיה במחשך מעשיהם, כי כן כתיב ולחושך קרא לילה, שדרז"ל על מעשיהם של רשעים, עם כל זה לא נתגבר עליהם חשכת לילה, ונגה עליהם אור התורה, ואעפ"כ היו מעשיהם הרעים גורמים אריכת הגלות זמן רב ועצום, ומה נאמר ומה נדבר אנחנו הדור העני הזה, שבעוה"ר רבו המתפרצים פריצי בני עמנו