דרושי הצל"ח נ

ביניונים, אבל תלמידי ר' יוחנן בן זכאי שהם גדולי הדור חכמי ישראל, יש לתמוה על ברכה זו שברכם קודם מותו שאז היה ראוי להשפיע עליהם ברכה לפי עוצם מעלתם

(יט) ונלע"ד דדבר גדול דבר התנא בזה, ויש בזה מוסר גדול להמון עם כפשוטן של דברים, וברכה גדולה לתלמידים לפי עוצם גדולתם, דהנה אית דחילו ואית דחילו, וכבר נודע כי רז"ל הגדילו מעלת אהבה על מעלת היראה מאד, ומצינו בשעת העקידה, שזו היתה המעלה הגדולה שאין למעלה הימנה באברהם אבינו בכל הנסיונות שנתנסה, ומצינו שאמר לו עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה, והדבר תמוה למה אחז מעלת היראה, ולא מעלת האהבה אשר היתה באברהם, אמנם מדרגות יש בצדיקים עבדי ה', ראשית הכל הוא דעובד מיראת העונש, אם עונשו עוה"ז, כי חיי האדם וחיי זרעו ומזונותיו וכל אשר לו ביד הקב"ה, ובידו להמית ולהחיות ולדכא ביסורים ועונשים קשים ומרים, מי הוא הפתי אשר לא יאחזהו אימתה ופחד, ואם מיראת עונשי הנשמה וחיבוט הקבר ועונשי גיהנם אשר האריכו בהם בספרי מוסר, , וזה השער הראשון להכנס בו בעבודת ה' ישוו בו הכל, ואין צריך לזה השגה רק למראה עיניו ישפוט, כמה צרות המתרגשות בעולם, וכמה עשירים ירדו מנכסיהם, וכמה אנשים בריאים וחזקים נדכאו ביסורים, ואין צריך לזה התעוררת ממוכיחים, או עיון בספרים, והכל יוכלו להשיג דבר זה, וזה שאמר הכתוב את אלקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם, כונתו כי זה לשמור המצות מיראה, כל אדם שוים בו, בעל השגה גדולה ובעל השגה קטנה, כי את כל מעשה האלקים יביא במשפט כלומר שאין העולם הפקר, ואית דינא ואית דיינא, דבר זה כל בני אדם מודים בו, וזה המדרגה הפחותה ביראת ה' מיראת העונש

(כ) ואמנם אח"כ כשירגיל האדם עצמו בקדושה, הנשמה מתלהבת בו ומתחיל להיות אש אהבת ה' להתלהב בלבו, וזה דבר רוחני כי אין הגוף אוהב בטבע למה שאינו יכול להשיג באברים המוחשים, לא בראי' ולא בשמיעה, וע"ז אמרו הבא לטהר מסייעין אותו, ואח"כ זוכה לדביקות להיות דבק בבוראו במחשבתו, והנה העובד מיראה דהיינו יראת העונש זה נזהר מן הל"ת, אבל אינו נזהר בקיום העשה, שאינו מתירא מן העונש שלא בעידן ריתחא, ואמנם העובד מאהבה, זה זהיר לקיים גם כל מצות עשה, לעשות נחת רוח לבוראו, וכשזוכה לדביקות זה לא נפרד במחשבתו כלל, וכל מחשבותיו תמיד דבוקות בקדושת השם, ולכן כתיב את אלהיך תירא, וזה המדרגה הראשונה בשמירת לא תעשה, וזה לא מקרי עבודה דלא שייך עבודה רק בפועל, ואח"כ תעלה במדרגה, ואותו תעבוד, דהיינו קיום מצות עשה וזה מאהבה, ואח"כ תכנס לפני ולפנים ובו תדבק, ואז זוכה למעולה שבכל המעלות היראה הגבוהה, שהוא יראת הבושה, מתוך שמכיר גדולת הבורא הוא בוש ממנו לחטוא, ומתירא פן ע"י זה יופסק קישור הדביקות, ויתרחק מעוצם קדושתו, וזהו יראת הרוממות, וזהו יראת ה' לא יראת העונש ומצינו כיוצא בשני מדרגות יראה הנ"ל, גם ביראת בשר ודם יש שירא ממי שידו תקיפה עליו, ויוכל לעונשו כאשר אימת שופטי הארץ על ההמונים, וכמו כן יתירא האדם לעבור עבירה מיראת בית דין שלמטה שיענשהו על רוע מעשיו, ויש שירא ממי שאין לו עליו שום השתררות, רק מרוב עוצם גדולת האיש ומעלותיו, מחמת הבושה יראים מפניו, כי מכירים גדולתו וכבודו, ורוב העולם אף אם ימצא בהם רשע גדול בעל עבירות, מתירא לעבור עבירה בפני אדם גדול הדור, אף אם אין לו שום ממשלה עליו

(כא) והנה ר' יוחנן ב"ז אמר ברכה לתלמידיו, יהי רצון שיהא מורא שמים עליכם כמורא ב"ו, והנה ראשית דבריו המה נפלאו, איך שייך בזה יהי רצון ומלפני מי יהיה רצון והלא אמרו רז"ל הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים שנא' ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה, אלא ודאי שריב"ז ליראה גבוה כיון, ותלמידיו הבינו מתחלה כפשוטו, ואמרו ע"כ והשיב ולואי תדעו כשאדם עובר עבירה אומר שמא יראני אדם, הכונה שלא יראה אותו אדם אפי' אין לו ממשלה עליו, אעפ"כ מתבייש וזו יראת הבושה, כן יהי מורא שמים עליכם, לא יראת העונש כי אם יראת הבושה, ושוב מצאתי במהרש"א בחדושי אגדות ברכות פרק ה' ג"כ מפרש דברי ריב"ז על יראת הרוממות והנאני, כן גם אתם תזכו להכיר גדולת ה', ועוצם רוממתו וקדושת פמליא של מעלה, ואז תזכו ליראת הבושה וזהו ודאי צריך סיוע מן השמים

(כב) ובזה נבוא לביאור המאמר הנצב פתח השער, אשרי איש ירא את ה', אשרי איש ולא אשרי אשה, והנה המקשה היה מפרש ירא את ה' ביראה המפורסמת, שהוא יראת העונש, וכבר כתבתי שזה שייך רק במצות לא תעשה, וא"כ זה שוה באשה כמו באיש ולכן הקשה אשרי איש ולא אשרי אשה, ובאה התשובה ע"ז, אמר ר' עמרם אמר רב אשרי מי שעושה תשובה כשהוא איש

והנה בשלהי מס' מכות, דריש ר' שמלאי תרי"ג מצות נאמרו למשה מסיני, שס"ה מצות ל"ת כמנין ימות החמה, רמ"ח מ"ע כנגד אבריו של אדם, והנה רש"י פירש רמ"ח מצות עשה שכל אבר אומר קיים בי מצוה, שס"ה מצות ל"ת שבכל יום מזהירין עליו שלא לעבור, ויש לדקדק ומדוע לא היה בהיפך שס"ה מצות עשה שבכל יום אומרים לו קיים מצוה רמ"ח מצות ל"ת שכל אבר ואבר אומר אל תעבור בי עבירה, ובעין יעקב בשם הרמ"ה כתב האי ימות החמה ואבריו של אדם סימנא בעלמא הוא, , ואני אומר ח"ו שנפל דברי רז"ל בשורש גדול כזה, ליתן סימן על צד המקרה, אלא בדוקא דברו, כי המהרש"א בחידושי אגדות שם, כתיב אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענו, כי רבוי המצות במספר הוא מצד המקבלים, אבל מצד נותן התורה לא יקבלו ריבוי, והוא כי במצות אנכי שהוא היחוד, ובלא יהיה לך שהוא ההיפוך ומזהיר על שיתוף ש"ש וד"א, בזה נכללו כל העשין והלאוין, אלא שהאדם מצד שהיא מוטבע בחומר ובזמן, לכך בא לו הריבוי (עיין במהרש"א שם)

(כג) ואני אומר דבר גדול דבר בזה, כי כל המצות עשה כלם רומזים בו יתברך ואחוזים בו, ובכל מ"ע מיחדים שמו ומקבלים אלקותו, וכל ל"ת אם היינו יודעים עקרה ושורשה למעלה הוא כפירה באלקותו ומקבל עליו עבודת גלולים והנה האדם נקרא אדם מצד הכתוב בצלם אלקים עשה את האדם, ועל הכסא דמות כמראה אדם, וכן אדם הוא מלשון אדמה לעליון, אם היינו מקיימין התורה והמצות, אבל בעוה"ר אנו פוגמין ונמשלנו כבהמות, והנה תחלת קלקול דורות הקדמונים בעבודת גלולים היה לצבא השמים, שהיו סוברים שהם פועלים מצד עצמם, וכנזכר במורה נבוכים ענין ויכוח אברהם עם אנשי דורו, והגדול שבצבא השמים הנרגשים בפעולתם הוא השמש, , ולכן תחלת כל הע"ג היו נידחים לשמש, ושוב אח"כ נדחו ונפלו בכמה מיני מכשולים כי עבירה גוררת עבירה, אבל שורש לכל עבודת עובדי גלולים, היה מתחלה שטעו בשמש, ולכן אמר ר' שמלאי סימן למ"ע שהוא רומז ליחוד ואחיזתנו בשורשי קדושה של מעלה הוא בצלם אלקים עשה את האדם, ועל הכסא דמות כמראה אדם, ולכן נתן הרמז אבריו של אדם, ועל הלאוין שכלם המה כפירה בעיקר ועובד ע"ג נתן הסימן מימות החמה, ועכשיו אחיי נרגיש בנפשינו, גודל הפגם שפגמנו בהרבה ל"ת שעברנו בפועל וק"ו הירא מעבירות שבידו מעריות, חייבי כריתות ומיתות ב"ד אוי לנו כי חטאנו, וזה ג"כ כונת ר' יוחנן בפ"ק דתענית, כי שתים רעות עשו עמי, אחת שהיא כשתים, ומה ניהו ע"ג, שבכל עבירה יש בה פגם ע"ג והנה הכשדים והמצרים הקדמונים שלא היו מאמינים כלל בבורא אינם קרואים אדם, וכעובדא דר' שילא בשלהי ברכות דנגדי' להאי גברא ואמר דנגדי' משום דבעל חמרתא, ונמצא בהעמיק הענין אחר שורש