דרושי הצל"ח מט

בכל צד וכשמחטיאו בפעם ראשון, בודאי יש להיצה"ר טרחה גדולה, אבל כשכבר החטיאו בראשונה, שוב איננו צריך טרחה יתירה, כי עבירה גוררת עבירה, אבל אכתי לבו של אדם דוי עליו לחטוא, כי הוא יודע שהוא חוטא, נגד מלך גדול, וסופו לעמוד וליתן דין וחשבון, אלא שכבר שלטה בו הקליפה, ע"י העבירה המטמא ומטמטם לבו של אדם והתנא הזהיר להסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עבירה, ויש לדקדק אמרו לידי עבירה, ודי באמרו ואין אתה בא לעבירה, אמנם היצה"ר ערום הוא, ותכף כשאדם נופל ברשתו פעם ראשונה, שוב הוא אומר כבר נפסקת משורש הקדושה, ושוב אין לך חלק ונחלה באלקי ישראל, ואין חילוק בין שוב תהיה צדיק או רשע כי נפש החטאת היא תמות וא"כ למה זה בחנם תאבד גם העוה"ז לך התענג בתענוגים בעוה"ז, וכמו שאמר אחר הואיל ואיטרד האי גברא מההוא עלמא, ליפוק וליתהני בהאי עלמא, וזהו ענין עבירה גוררת עבירה, ולכן הזהיר התנא, הסתכל בג' דברים, ואי אתם בא לידי עבירה, אפי' אם כבר עברת עבירה אחת, אי אתה בא לידים של אותה הקליפה של עבירה זו להחטיאך יותר, ואמר כשיצה"ר בא להחטיאך פעם ראשונה, דע מאין באת משורש הקדושה, ואיך לא תחוס על הנפש היקרה, אשר חוצבה מתחת כסא כבודו, ואמרו אחרי כן מטפה סרוחה, הכונה עם היות כי באת מטפה סרוחה, הגדיל חסדו עמך לתת בך נפש יקרה, אין לך חסד גדול מזה, ואיך תהיה כפוי טובה, ואם כבר חטאת, , אל תדמי בנפשך כי כבר אבד תקותך, וכבר נטמאת ואין הקדושה חלה על הטומאה, זכור מאין באת מטיפה סרוחה טמא משארו, ואעפ"כ השריש בך נשמה קדושה, א"כ גם עתה אין לך להתיאש מן הקדושה, ואכן זהו כפל הלשון, מתחלה סתם מאין באת ולאן כו', ושוב מפרש מאין באת מטפה כו', וכן כלם בראשון קודם שחטא אמר כלל הסתכל כו', מאין באת הנשמה משורשת כסא כבודו, ומשם חוצבה, ואיך לא תחוס על הנפש היקרה, ואם כבר חטא ורוצה לחטוא שנית, לפי שמתיאש מן הקדושה, כיון שכבר טמא נפשו וסובר שאין הקדושה שוב יכולה לשרות, שוב פי' ואמר מאין באת מטפה סרוחה וכמו שכתבתי

(טו) ולאן אתה הולך, הנה המלאכים נקראו עומדים, שרפים עומדים לפי שאין להם שום מעלה לא פחות ולא יותר ממה שנבראו, במעלה זו נשארים לעולם, והצדיקים נקראים מהלכים, לפי שהולכים ממדרגה למדרגה, לפי רבוי מעשיהם הטובים, וכמו כן הרשעים נקראים יורדים, לפי שהם יורדים כל פעם יותר למטה, לפי רבוי מספר העונות, עד שח"ו במניעת התשובה, לדיוטא התחתונה שבשאול, וכמו שאמרו על פסוק שובו רשעים לשאולה, ואם כפי מחשבת רשע שאין הפרש בין עבירה אחת לעבירות הרבה, ככה על זה הדרך לא היה ראוי להיות הפרש בין מקיים מצוה פ"ח, לכופל ומשלש למאות פעמים, וגם הצדיק לא היה ראוי להקרא מהלך רק עומד, וכיון שהצדיק נקרא מהלך ממעלה למעלה, כך הרשע יורד ממדרגה למדרגה יותר תחתונה לפי מספר פשעיו, וזהו ולאן אתה הולך, שהרי אין אתה עומד כלל רק הולך, או למעלה או למטה, וא"כ אף אם נפלת ברשת היצר פעם אחד לא תוסיף ליפול

(טז) אי נמי ולאן אתה הולך, שאמר בראשונה הוא לשבח, הלא אתה הולך לבית עולמך, כי הולך אדם לבית עולמו, ולכל צדיק מדור לפי כבודו, למה תחטא ויהא מדורך פחות מחבירך, וכל צדיק נכוה מחופתו של חבירו, ואם כבר נפל ברשת וחטא פ"א שלא תתיאש מן הרחמים, אמר ולאן אתה הולך למקום עפר רימה ותולעה, סוף ארם למות, וזה כל האדם ואין מיתה בלא חטא, א"כ כל אדם אי אפשר שלא יחטא, ואם כפיתוי היצר שאם חטא פ"א שוב אבדה התקוה, א"כ על מה שוא ברא ה' כל אדם, הלא ודאי לא כן היא, ואף אם חטא, , אכתי יש תקוה בתשובה, ויחזור לקדושה הראשונה

(טז) ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון, הנה קודם שחטא אמר לפני מי אתה עתיד ליתן דין, דע כי על כל אלה יביאך אלקים במשפט, ולמה זה תפול ברשת היצר, ואם כבר חטאת עכ"פ אל תרשע הרבה, ודע כי אתה עתיד ליתן דין וחשבון, ואם כדברי היצה"ר שאין חילוק בין חוטא פ"א לחוטא הרבה פעמים, א"כ חשבון זה למה, אלא ע"כ הכל לפי רוב המעשה, ולכך אל תרשע הרבה, וכפל הדברים מתחלה קודם שיחטא האדם, אמר הסתכל לפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון, כי תיסרך רעתך ומשובותיך תוכיחך, ועונש עבירה היא עבירה עצמה, כי בורא משחית לחבל, ועבר אדם עבירה קונה קטיגור, ומעשיו יוכיחו אותו בדין, נמצא שנותן דין במעמד הקטיגור שבראו הוא משטין עליו פנים בפנים בדין, אוי לאותו בושה, ולכן השמר שלא תברא משחית שתתן דין בפניו, ואם כבר חטא שלא יתיאש מן התשובה, הנה מצד מדת הדין הנפש החוטאת היא תמות, ואין מקום לתשובה, אבל הקב"ה ברחמיו מקבל שבים בתשובה, ולכן אמר לפני מי אתה עתיד ליתן דין לפני ממ"ה הקב"ה, מלך רחמן מלך רוצה בתשובה, לכן אל תתיאש מן התשובה, ועקר התשובה עזיבת החטא, ויעזוב רשע דרכו ולא יוסיף לחטוא

(יז) ונחזור לעניננו, שהיצה"ר בחטא הראשון, צריך להתאמץ בכל כחו, אבל בפ"ב אין להיצה"ר שום טרחה, ובלא היצה"ר כבר מוכן לחטוא, כי עבירה גוררת עבירה, ואכתי נפשו של אדם עליו תאבל כי יודע הוא שחוטא, , אבל כיון שעבר ושנה ארז"ל שנעשית לו כהיתר, ושב אינו יודע שחוטא, ואינו יודע רבונו כלל, וזהו שהוכיח ירמי', כי שתים רעות עשו עמי, אותי עזבו מקור מים חיים, לחצב להם בארות בארות נשברים, אשר לא יכילו המים, ובמס' תענית (דף ה' ע"א), אמר רב נחמן לר' יצחק מ"ד כי שתים רעות עשו עמי, תרתין הוא דהא עשרים וארבע שביקי להו, א"ל הכי אמר ר' יוחנן אחת שהיא כשתים ומה ניהו ע"ז, ולדידי פירושא דקרא כי שתים רעות עשו עמי, שוב בודאי אותי עזבו, כי כבר הותרה להם, ובודאי יכשלו בחמורות לחצוב בארות בארות נשברים

(יח) באופן שחטא הראשון הוא ע"י יצה"ר, וחטא השני הוא ע"י המשחית והמשטין, שנעשה מחטא הראשון, עבירה גוררת עבירה, ומשם ואילך גם בלא דעת נפש לא טוב, שכבר הותרה לו ואינו יודע שזה יוחשב לו עון אשר חטא, וזהו ע"ת שחטאנו לפניך ביצה"ר, היינו פעם ראשונה שהוא ע"י היצה"ר, וע"ח שחטאנו לפניך ביודעים הוא פעם שני, ששוב חוטא בלי יצה"ר רק עבירה גוררת עבירה אבל אכתי ביודעים שיודע שהוא עבירה, ושוב כיון שנשתקע בטומאה, שוב ובלא יודעים, כי כבר הותרה לו, ולכן גלה עמי מכלי דעת, כי אם אינו יודע שחטא אינו נותן לב לשוב בתשובה וגולה בעונו וזהו סדר ברכות אמצעית בתפלה, בתחלה אנו מבקשים חננו מאתך דעה, כי מרוב עונות אשר חטאנו כמה פעמים, ניטלה דעה, ואנו מבקשים שהקב"ה ברחמיו יחננו דעה לדעת את ה', ומתוך שנדע שחטאנו נוכל ליתן לב לשוב, ואנו מתפללים השיבנו אבינו, וכל זמן שאין אנו עושים תשובה אי אפשר לסלוח, כי כפרה בכדי לא אשכחן, ולכן אחר התשובה מבקשים סליחה סלח לנו, ואח"כ גאולה, וכבר האריכו רז"ל במס' מגילה בסדר ברכות הללו, וזהו ג"כ מה שאנו אומרים ע"ח שחטאנו לפניך בזדון ובשגגה, תחלה פעם ראשון ושני הוא זדון, אבל משם ואילך הוא נעקר מהקדושה, ושוב הכל בעיניו כשגגה, נמצא הוידוי על הסדר, ומתרוץ קושית המג"א, והארכנו מענין לענין, ונחזור לדברי התנא הגדול ר' יוחנן בן זכאי, שתלמידיו נכנסו לבקרו בעת חליו, והיה זה קודם מותו, וביקשו ממנו רבינו ברכנו, ואמר להם יה"ר שיהיה מורא שמים עליכם כמורא ב"ו. והם שאלו ע"כ והשיב והלואי, תדעו כשאדם עובר עבירה אומר שלא יראני אדם, הנה אף שאמת השיב להם, מ"מ זהו מדת