דרושי הצל"ח מח

תשכח מעשה סיני, והבטיח גם ע"ז ואנכי לא אשכחך

(ח) וזה רמזו לנו עזרא ונחמיה בתפלת האוחז שיסדו לנו, הסובל עלים עין מסוררים, כי הקב"ה כביכול סובל מעשה הרשע, כאדם הנושא סבל ומשא קשה, כמו"ש כובד אבן ונטל החול, וכעס או"ל כבד משניהם, וא"כ הקב"ה אינו מענישו, ומאריך אפו ומעלים עין מסוררים, , כאלו אינו רואה, ועם כל זה העליון ועינו אל יראיו, שממעשה הרשעים מעלים עין, ויראיו השומרים מצותיו עיניו פקוחות, ושמא תאמר זה לרשעים וזה לצדיקים, אבל לרשע עצמו לא יביט, ולא יקבל מעשה הטוב ממנו, ולכן קבעו הפותח שער לדופקי בתשובה, לא מיבעיא שמקבל תשובת השבים, כאשר עשה כל מעשה התשובה, שידוע שזה דבר קשה מאד, כי איזה תשובת המשקל יספיק לנו לרוב כובד משקל עונותינו ופשעינו, הן מצד חומרם כי עברנו על החמורות, והן מצד רבוים, והן מצד הכפלים כאויל שונה באולתו, וכלב השב על קיאו כמה פעמים בלי מספר, ואם כחול נאריך ימים, כל ימי עולם לא יספיקו לאפס קצה, אבל הקב"ה ברחמיו פותח שער לדופקי בתשובה, תכף כאשר החל לדפוק על שערי תשובה, הוא פותח שער, ומהו הדפקה הזאת היא הרהורי תשובה, והקב"ה בוחן כליות ולב, ורואה שמתחרט בלבו ומקבלו ומסייעו לבוא לטהר

(ט) הפותח שער לדופקי בתשובה, לא מיבעיא מר"ה ועד יוה"כ, שאז שערי תשובה פתוחים, ואין צורך לפותחם, כי לא יסגרו, דרשו ה' בהמצאו אלא אפי' קודם ר"ה, שהשער סגור הקב"ה ברחמיו פותח לדופקים על הפתח

והנה אנחנו דופקים ומכים על לבנו בוידוי חטאנו וכו', וכן אשמנו וע"ח, והטעם כי הלב גורם, אמנם הלב יש לו שותף, ועינא ולבא תרי סרסורי דעבירה, והתשובה צריך משניהם לב נשבר ונדכא, ודמוע תדמע עינינו, ושערי דמעות לא ננעלו, ולפי כונת הלב הן הדברים, ובעוה"ר בכל השנה שלש אבעיות ביום, בכל תפלה אומרים סלח לנו וכו' כי חטאנו מחל וכו' כי פשענו והפה מדבר, והיד מכה, אבל העין והלב אינם יודעים מאומה, וכאשר מורגל אצלינו בעו"ה בכל השנה, הנה אם גם בשאר בקשות התפלה הכל כיוצא בזה, עם כל זה כבר נאמר, ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו וגומ', ואעפ"כ והוא רחום יכפר, אבל איך יחשוב זה לתשובה, אשר עקר פרי התשובה הוא החרטה ועזיבה, ואם לבו בל עמו הוא מוסיף חטא על פשע, ואין כאן ריח תשובה, ולא סליחה וכפרה, ולכן רמזו הפותח שער למי פותח שער לדופקי אלו שדופקים על לבם בתשובה גמורה בלב שלם

(י) הפותח שער הנה אתמהה, וכי שערי תשובה צריכים להפתח, והלא לעולם הם פתוחים, וכמו שדרשו בפסיקתא, מבטח כל קצוי ארץ וים רחוקים, נמשלה התשובה לים מה הים לעולם פתוח, כך שערי תשובה לעולם פתוחים, ולכן נלע"ד הפותח שערי ירושלים שהם נעולים, זה אלף תכ"ד שנים, ולא לנו לבד הם נעולים, כי אם גם למלך עליון מסוגרים שערי ירושלים של מעלה, וכמו שדרשו רז"ל במס' תענית דף ה' ע"א בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר, אמר ר' יוחנן אמר הקב"ה לא אבוא בירושלים של מעלה, עד שאבוא בירושלים של מטה, ובתוס' שם כתבו לא אבוא בעיר ממש, ויש מפרשים פשטיה דקרא בעיר, בשנאה ועיר לשון שנאה, ואני אומר דא ודא אחת היא, כי אם הי' רצון הקב"ה לעשות כלי' בעולם, ורשעים יכלו, בקל היה מביא הגאולה, והיה נשאר בקיבוץ גליות אחד מעיר ושנים ממשפחה, אלא לגודל אהבת הקב"ה אותנו, הוא כביכול נודד ממקומו, כצפור נודדת מן קנה, כן איש נודד ממקומו, ומצפה לתשובתנו, וזהו לא אבוא בעיר ממש, משום דלא אבוא בעיר בשנאה, כי אם באהבת התשובה, ועכ"פ ירושלים של מעלה שערי' סתומים וסגורים מיום חרבן בה"מ, ובמה הם סתומים בשק, וכמו שאמרו במדרש איכה, ששאל הקב"ה למלאכי השרת מלך ב"ו כו' אבל מה הוא עושה כביכול, תולה שק על פתחו, כדכתיב אלביש שמים קדרות. ושק אשים כסותם, ורמז השק הזה הוא עונותינו המבדילות, ונעשו כמחיצה של ברזל, כי עונות הם הבגדים הצואים, כדכתיב הסירו הבגדים הצואים וגומ', ועבור זה אין תפלתינו עולה בשער השמים שהוא ירושלים של מעלה, מכוון נגד בה"מ של מטה, ולכן טוב לבע"ת שילבש שק, וכבר אמרו מיום שתפס יעקב אבינו את השק. לא זז מבניו ואינו נוהג אלא בגדולי הדור, כי די לעבד שיהיה כרבו, ואם נשוב בתשובה אז יופתח הסתום, וכ"ז רמז הפייטן הסובל, כביכול הקב"ה סובל גלות בעונותינו, עם כל זה מעלים עין מסוררים, העליון ואעפ"כ אינו נכנס בירושלים של מעלה, אם כי נסתלק מירושלים של מטה, וסילק שכינתו למעלה, ואעפ"כ, אינו נכנס מעצמו בירושלים של מעלה, רק עינו אל יראיו, מצפה שהם יגרמו לכונן ירושלים של מעלה, הפותח שער לדופקי בתשובה הנה למד של לדופקי הוא כמו בעבור, שבעבור דופקי בתשובה יופתח שער של ירושלים של מעלה, כי גדולה תשובה שמקרבת הגאולה, וכל הקיצין כלו ואין הדבר תלוי אלא בתשובה, ושמא תאמר למה כל אריכות הגלות הזה, וכי קצר קצרה ידו מהושיע לעצמו, לכן אמר שהקב"ה חס על הרשעים שלא יאבדו ח"ו, וזה הצופה לרשע וחפץ בהצדקו, ואינו רוצה לכלות את הרשעים

(יא) ונחזור לעניננו, שאפי' להחוטא עצמו שהקב"ה מעלים עין מסוררים, שלא להביט במעשיהם, עם כל זה לטובה נהפוך הוא, ואפי' הרהורי לב של הרשע, כשמחשב לשוב בתשובה, הוא צופה ופותח לו שער, ושמא תאמר זהו בשכבר מחשב בתשובה, אבל קודם לזה כל מעשיו הטובים אינם נזכרים לטובה, ולכן אמר, הצופה לרשע שלא תאמר שמה שאין הקב"ה מעניש הרשע, הוא משום שאיננו מביט במעשה הרשעים, ממילא גם המצות אינו מביט, לא כן הוא הוא יודע תעלומות סתרי כל חי, ואם יסתר איש במסתרים וגומ', אמנם הוא צופה לרשע, ורואה מעשיו הרעים, וסובל משום שהוא חפץ בהצדקו, ואינו חפץ במיתתו של רשע, כי אם בשובו וחי, הצופה לרשע במעשים טובים שעושה וחפץ בהם, ואמנם מצינו להיפך, ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חוקי, ובתורה ובנביאים וכתובים מצינו שאין הקב"ה חפץ בקילוסו של רשע, אמנם שמורים הם אצלו, עד שוב הרשע מרשעתו, ואז גם כל מעשיו הטובים למפרע יעלו לריח ניחוח, וזה וחפץ אימת חפץ בהם בהצדקו

(יב) הארכנו לתרץ קושית מג"א בנוסח על חטא בגלוי ובסתר והנה גם בנוסח בזדון ובשגגה ג"כ נתקשה, כי צריך לבקש על הקל תחלה, וגם זה נלע"ד, שהנוסח מדויק, ונדקדק ג"כ מה שאנו אומרים ע"ח שחטאנו לפניך ביצר הרע וע"ח שחטאנו לפניך ביודעים ובלא יודעים מה זה שחטאנו ביצה"ר, ואם הכונה ע"י הסתת היצה"ר כל החטאים הם בעטיו של נחש, ועוד ע"ח כו' ביודעים ובלא יודעים, מה ניהו יודעים ומה ניהו לא יודעים, אם יודעים היינו מזיד, ולא יודעים היינו שוגג, א"כ ג"כ קשה קושית המג"א שראוי לבקש על הקל תחלה, ולהקדים לא יודעים ליודעים

(יג) הנה האלקים עשה את האדם ישר, ובפרט אנחנו זרע אברהם יצחק יעקב, השריש אותנו בקדושה מקדושת אבותינו, דור אחר דור עד המעמד הנבחר, שקרבנו ע"י משה בחירו לפני הר סיני, ואז פסקה הזוהמא לגמרי, ונתן בנו נפש רוח ונשמה, אשר כל אלה שמורה מהחטא, והתורה תמהה נפש כי תחטא אתמהה, ונתן לנו תורתו הקדושה אשר היא תבלין נגד היצה"ר, ולכן לפי דרך הטבע אין איש הישראלי מוכן לחטוא, אבל היצה"ר נלחם בכל כחו, ויצרו של אדם מתגבר, ואם היה האדם עומד כנגדו, ובקשרי המלחמה היה האדם גבור יותר ממנו כי יש לו מסייעים הרבה, והקב"ה בעצמו עוזרו, אבל בעוה"ר מתוך עצלות האדם בקשרי המלחמה, והיצה"ר איש מלחמה מעודו, ואורב