דרושי הצל"ח מז

אם יודע לו אח"כ, הלא מורד במלכות העובר ההוא, וחמת מלך מלאכי מות, ובן מות האיש ההוא, וק"ו אם יעבור לעיני המלך, הלא קנאת המלך וחמתו תבער בו, ובן מות הוא לשעתו, והקב"ה רואה במעשינו, ושומע נאצותינו והוא סובל, ומעלים עין מסוררים, ואינו חפץ במות רשע, כי אם בשובו, ואנחנו בוידויינו ביוה"כ מתחלה אומרים אשמנו בגדנו וכו' שאפילו אם לא היית מביט במעשינו, ובוחן כליותינו, הלא רע ומר לנו מאד, כי אשמנו נגד מלך גדול ונורא, והלא גם מלך ב"ו לא יסבול הפושעים והמורדים נגדו גם במסתרים, וחוקר עד מקום שידו מגעת, ואח"כ אנו מגדילים הוידוי לאמר, כי אין ערך חטאנו נגד מלך גדול ונורא, לחוטא נגד מלך ב"ו, על כן אנו אומרים, מה נאמר לפניך יושב מרום, כי הוידוי הזה שאמרנו אשמנו וכו' יתכן למלך ב"ו, שאינו יודע ואינו רואה בעת שחוטאים לפניו, ואם החוטא בעצמו בא ומודיע חטאו, ומבקש חסד יתכן לקבלו, כי הפה שאסר ואומר שפשע, הוא הפה שהתיר ואומר שמתחרט ושלא יוסיף, אבל מה נאמר לפניך, ומה נספר לפניך שוכן שחקים, כי אתה אינך צריך שאנחנו נודיע לך, כי הלא כל הנסתרות והנגלות אתה יודע, וע"ד אתה חופש וכו', וא"כ גדלה אשמתינו לעיני המלך הגדול הרואות, ותקצר כח וידוינו, ואנו מתודים ע"ח שחטאנו לפניך ממש, כי אתה רואה כל נסתר, ואם יסתר איש במסתרים וכו' וא"כ כל חטאינו היו לפניך ממש, ואנו אומרים ע"ח שחטאנו לפניך בגלוי, אם רק אף שמרדנו לעיניך, מ"מ השוינו עין של מעלה לעין של מטה, אבל דא עקא שח"ל בסתר, ועשינו עין של מעלה כאלו אינו רואה כביכול, והחמירה התורה בגנב יותר מבגזלן, והנה השטן ביוה"כ מקטרג ואומר ישראל גנבים הם, והדבר צריך טעם, וכי אינו מוצא לקטרג על יתר עבירות החמורות יותר, והלא בעוה"ר מצוי בינינו חייבי כריתות ומיתות ב"ד וחילול השם ומגלי עריות, נחקרה דרכינו ונמצא בידינו כמה עבירות חמורות מאד, אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה, כי בעוה"ר שרבו העונות עד למעלה ואין לנו ח"ו שום תקומה בדין

(ד) והנה יהושע בן נון בנפול עם בני ישראל לפני העי, נאמר, ויקרע שמלותיו, ויפול על פניו ארצה וגו', הוא וזקני ישראל, ויעלו עפר על ראשם וגו', וכתיב בי אדני מה אומר אחרי אשר הפך ישראל עורף לפני אויביו, והנה ק"ו הדברים, אם כשהפך ישראל עורף לפני אויב לא היה כח ביהושע לעמוד, ונפל על פניו ארצה, אנחנו שהפכנו עורף לאבינו שבשמים כמו שהוכיח ירמי' כי פנו אלי עורף ולא פנים, איך תהיה לנו תקומה ביום הדין

והנה במס' שבת דף פ"ט ע"ב אמרו, לכו נא ונוכחה יאמר ה' אם יהיו חטאיכם כו' לכו נא בואו מיבעיא, ויאמר ה' אמר מיבעיא ליה, לעתיד יאמר הקב"ה לישראל, לכו נא ונוכחה וישראל אומרים אצל מי נלך וכו', יאמר ה' אמר הקב"ה הואיל ותליתם עצמיכם בי, אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו וכו', ונמצא במה שאנו תולין בהקב"ה, שהוא יוכיח אנו יוצאים בדימוס, ויתכן לתלות בהקב"ה, אם עונינו גלוים לפניו, אבל אם כפרנו בהשגחה, ועשינו עין של מעלה כאילו אינו רואה, איך יוכיח, ואז אוי לנו מיום התוכחה, כי אין לנו במי לתלות, וזהו שהוכיח ירמי' תיסרך רעתך ומשובותיך תוכיחך ודעי וראי וגו', הנה הוכיח הנביא, כי רעתך תיסרך ומשובתיך תוכיחך, ולא תוכל להשיב יאמר ה', שהוא יוכיח ודעי וראי כי רע ומר עזבך את ה' אלהיך, ולא פחדתי אליך, והנה די באמרו עזבך את ה' לחוד, אבל יש אף שחוטא, מ"מ הוא מלא פחד ורעדה, כי יודע שסופו להענש, אבל הכופר בהשגחה דעושה עבירה בלי שום פחד, כי מי אדון לו, ולכן הואיל ולא פחדתי אליך, וכפרת בהשגחה, איך תוכל להשיב ביום תוכחה יאמר ה'. ולכן משובותיך תוכיחך, אוי וי לנו, כמה וכמה יש להוכיח בדור הזה על הכופרים בהשגחה, ומאמינים בטבע, והשטן ביוה"כ בא לקטרג והוא ערום יערים, לפי שיודע שהקב"ה גוער בו ואינו מניחו להאריך בדברי קטיגור, ולכן בדבר אחד אוחז לקטרג, ולהגדיל כל העבירות, ולהקטין כל מעשה המצות, אשר ימצאו בישראל, כי בודאי אפי' פושעי ישראל מלאים מצות כרמון, אלא בעו"ה אין קיום המצות כהוגן בשלימות, וכל מעשה העבירות הוא בכל כח, ובכל רמ"ח אברים בגוף ונפש, ומעשה המצות שדופות קדים כאדם העושה מתוך שינה, וקצת קנאת איש מרעהו, ומקצת מצות אנשים מלומדה, אבל לעשות המצוה לשמה בכל לב ובכל נפש, בעוה"ר ראיתי בני עלי' והמה מועטים, וגם זה מורה על מיעוט האמונה בהשגחה, ורז"ל במדרש אמרו אלו הי' יודע ראובן שהקב"ה כותב אחריו, וישמע ראובן ויצילהו מידם, בכתיפו היה טוענו וכו', אלו היה יודע אהרן שהקב"ה כותב עליו, וגם הנה הוא יוצא לקראתך, בתופים ובמחולות היה יוצא וכו'

(ה) והנה ח"ו אלו הצדיקים לא לשם גאוה נתכונו, אדרבה מרוב ענוה, כי היה המעשה הזה קטן בעיניהם, אבל אנו שאנו מצווים במעשה המצות מהקב"ה, ראוי לקיים המצוה בשמחה ובחשק, אבל מתוך מיעוט האמונה, שהקב"ה צופה ומביט ומבין ומאזין כל מעשינו ומאמרינו ותנועותיני, אין האדם עושה בלב שלם

(ו) וזהו כונת השטן, ישראל גנבים הם, וכונתו על כל העבירות שהם גונבים דעה העליונה, ועושים עין של מעלה כאלו אינו רואה, וזה קטרוג גדול על כפירת ההשגחה העליונה, שהיא כפירה בעיקרי הדת, ואין לך קטרוג גדול מזה, וגם מכחיד תחת לשונו כל קיום המצות שנעשים שלא לשמה, כיון שכופרים בהשגחה, ועוד כיון שעושים עבירות בסתר, א"כ ממ"נ אם מתיראים מב"ו יותר מקב"ה, אוי לכפירה כזו, ואם אומרים עין של מעלה אינו רואה, מלבד הכפירה שבזה עוד טוען השטן, למה תראה בעין טובה קיום המצות, וממ"נ או תשגיח בעבירות או לא תשגיח גם בהמצות, והוא ע"ד מה שארז"ל בברכות (דף ל"ב ע"ב), ותאמר ציון עזבני ה' וגו', התשכח אשה עולה כלום אשכח עולות אילים ופטרי רחמים שהקרבת לפני במדבר, אמרה לפניו הואיל ואין שכחה לפני כסא כבודך, שמא לא תשכח מעשה עגל, אמר לה גם אלה תשכחנה, אמרה לפניו הואיל ויש שכחה לפני כסא כבודך, שמא תשכח לי מעשה סיני, אמר לה ואנכי לא אשכחך, והיינו דאמר ר"א מה דכתיב גם אלה תשכחנה זו מעשה עגל, ואנכי לא אשכחך זו מעשה סיני, הרי שכנסת ישראל דאגה בזה, שאם שוכח העבירות, אם כן כך שוכח מעשה המצית, וזה עצמו טענת השטן ישראל גנבים הם, שעושים עין של מעלה כאלו אינו רואה, א"כ כשם שאתה מעלים עין מסוררים, כך תעלים עין מקיום המצות, והקב"ה ברחמיו לא כן מנהגו, אך מעלים עין מעבירות, וצופה ומביט בזכיות, ולא מבעיא שאין העלמת עין מעבירות של הרשע גורמים הסתר פנים ממעשה הצדיק, אלא אפי' נגד הרשע עצמו, אין עבירה מכבה מצוה, וגם על מעשה העבירה עצמו הקב"ה מצפה לתשובה, וזה כונת הגמ' דברכות הנ"ל, דלכאורה קשה, כיון שאמר הקב"ה שלא ישכח עולות אלים ופטרי רחם שהקריבו לפניו, ועל זה דאגה כנסת ישראל, אולי גם מעשה העגל לא ישכח, והשיב גם אלה תשכחנה, איך שוב דאגה הואיל ויש שכחה פן ישכח מעשה סיני, והרי כבר הבטיח שלא ישכח עולות אלים אף שישכח מעשה עגל, ולמה זה ישכח מעשה סיני

(ז) והנה כבר אמרו שישראל לא הקריבו קרבנות במדבר, כמו שנא' הזבחים ועולות הגשתם לי במדבר רק שבטו של לוי שלא עבדו ע"א, הן הקריבו כדאיתא במס' חגיגה (דף ו' ע"ב), ושבטו של לוי כלם טהורים מחטא העגל, כדכתיב ויאספו אליו כל בני לוי, ואם כנסת ישראל מתחלה דאגה, כשם שזוכר מעשה הצדיקים לזכות, יזכור מעשה הרשעים לחוב והבטיח הקב"ה גם אלה דהיינו העגל תשכחנה, ושוב אף שכבר הבטיח שלא ישכח קרבנות שהקריבו במדבר, מ"מ זה בשני כתות חלוקים קרבנות יזכור לשבט לוי, ומעשה העגל ישכח לשאר ישראל, ודאגה פן ישכח להחוטא מעשה הטוב ולכן אמרה הואיל ויש שכחה לרשעים, פן