דרושי הצל"ח מג

שופרות למה. ואומר אני שעל היות יוה"כ יום מחילה וסליחה וכפרה וגמר דינו של אדם. על זה לא נחלק שום תנא. וא"כ נקבעו עשי"ת קודם ליוה"כ לכ"ע. וא"כ א' בתשרי אף שאדם נידון בכל יום מ"מ עכשיו מתחילין ימי הרצון. שהקב"ה נמצא אף ליחיד. וזה קול רעש הגדול הזה אלא דלפי זה אין לאחד בתשרי שום עילוי על כל ימים שבין ר"ה ליוה"כ. וכלם שוים בדבר זה. ולמה נבחר יום זה ליום תרועה. והיה לנו להריע בכל עשרה ימים הללו. ומה יום מיומים. ואומר אני שעיקר הדבר שנבחרו י' ימי תשובה לימי רצון. ואם בשביל שהם סמוכים ליוה"כ ומדוע דוקא עשרה ולא תשע ולא אחד עשר ונראה דיום ראשון גורם שבו יצא אדם בדימוס. והקב"ה אמר אתה סימן לבניך. ושוב יוה"כ היה יום רצון בימי משה רבינו. והימים שבנתים המה מחמת שיש קדושה לפניהם ולאחריהם. ולפי שבר"ה הוא תחלת הזמן גרמא לרחמים הללו. לכן אנו עושים בו כל המעשים הללו. וכ"ז לר"א דסובר בתשרי נברא העולם. אבל לר"י דסובר בניסן נברא העולם. א"כ אין לומר טעם זה. וצ"ל דר"ה הוא יום הדין הגמור. נבחר מכל ימי השנה. והתוס' בפ' ראוהו ב"ד דף כ"ז ע"א כתבו. דהקליר יסד כתרווייהו כר"א וכר"י משום דאו"א דברי אלהים חיים. ואיכא למימר דבתשרי עלה במחשבה ולא נברא עד ניסן

(ב) ובזה נלע"ד כוונת הפייטן. היום הרת עולם. היום יעמיד במשפט וכו'. הנה מחשבות נדמו להריון כמו שכתב הרד"ק בתהלים ז' בפסוק הרה עמל. ואמר הפייטן היום הרת עולם. דהיינו שעלה במחשבה. ולא היה בריאת האדם רק בניסן. ואם כן למה זה התקיעת שופר. וכל התעוררות מלכיות זכרונות שופרות. ואי משום שהוא מימי תשובה. מה יום זה משאר הימים של עשי"ת. אלא ודאי היום יעמיד במשפט היום יום הדין לכל יצורי עולמים. והנה המהרש"א בח"א הביא בשם הר"מ דבשלמא לר"א ניחא שהוקבע תשרי לדין שהוא זכרון ליום ראשון שבו נידון אדם הראשון. אבל לר"י שבניסן נברא העולם למה הוקבע תשרי. ותירץ הר"ן שזה מרחמי השם לקבוע יום הדין סמוך ליוה"כ. יום מחילה יום הוקבע לרחמים. כדי שמי שנתחייב בדין בר"ה. יש לפניו יוה"כ לחסות בצל כנפי רחמים. כי ביום הזה יכפר עליכם. והקשה המהרש"א דא"כ למה הוקבע א' בתשרי הוה לקבוע יותר סמוך ליוה"כ מה דאפשר. ואני אומר דגם ר"א ור"י מודו לדברי התוס' ששני הסברות אמיתיות. ושעולם עלה במחשבה ולא נברא עד חצי שנה אח"כ. אלא שבזה נחלקו ר"א סובר שמחשבה היה בניסן והבריאה היתה בתשרי. ור"י סובר להיפך. וזה לענ"ד כוונת רש"י במס' ר"ה דף יוד ע"ב. תניא ר"א בתשרי נברא העולם. פרש"י מקרא יליף לה לקמן. ולכאורה מה בעי רש"י בזה ולדידי ניחא דכיון דבין למר ובין למר גם תשרי גם ניסן היה הבריאה חד למחשבה וחד למעשה. א"כ נחלקו ואכתי לא ידעינן מחלוקתן כיון שעיקר מחלקותן אימת היה המחשבה ואימת המעשה אכתי לא ידעינן מחלוקתן עצמו. אם מה שכל א' אומר נברא העולם כוונתו על מחשבת הבריאה או על המעשה. ולכך פרש"י דר"א בעצמו יליף לה מקרא. ומהנך קראי חזינן דבמעשה הבריאה איירי והנה העולם עלה במחשבה לברוא במדת הדין אלא שאח"כ במעשה שיתף רחמים בדין וא"כ לכ"ע בא' בתשרי בתחלת בריאת העולם היה יום דין. אלא לר"א היה במעשה דינו של אדם הראשון. ולר"י אז היה המחשבה של הבריאה. והמחשבה במה"ד, וא"כ לכאורה אין מקום לקושית הר"ן. שהקשה לר"י מה שייכות יש לא' בתשרי לקבוע בו יום דין. והרי התירוץ מבואר שיום זה היה תחלת הדין במחשבה. וצריך לומר דעיקר קושית הר"ן למה קבע הקב"ה יום המחשבה. יותר היה ראוי לקבוע יום המעשה א' בניסן שבו היה הדין בפועל שבו נידן אדם הראשון, וע"ז שפיר משני הר"ן שרצה הקב"ה לקבוע יום הדין סמוך ליוה"כ וא"כ קושית המהרש"א שהקשה אם בשביל סמוך ליוה"כ למה דוקא בא' בתשרי אין כאן קושיא כלל שעכ"פ לא סגי מלקבוע או בא' בתשרי או בא' בניסן ולא בשאר יומי כלל

(ג) היום הרת עולם היום יעמיד במשפט כו', הנה הפייטן אמר דרך תימה היום הרת עולם וכבר כתבתי שהרת רומז על הריון שהוא המחשבה, והרי העולם עלה במחשבה להבראות במדת הדין הגמור בלי שיתוף רחמים, בראשית ברא אלקים ובאמת ראה הקב"ה שאינו מתקיים בלי שיתוף רחמים, ולכן במעשה הבריאה נאמר ביום עשות ה' אלקים שיתן ה' רחמיו בדין, ועכ"פ היום הזה שהוא הרת דהיינו בו עלתה המחשבה א"כ עדין אין כאן שיתוף רחמים, ובאמת ר"ה הוא יום דין גמור ולכן קמתמה היום יעמיד במשפט אתמהה מי יכול לקום ולעמוד בדין, כאשר באמת מלאכים יחפזון, ולכן אמר הפייטן כל יצורי עולמים ולא אמר כל יצורי עולם אלא אפי' עולם המלאכים ושאר עולמים כלם ירגזון ואימת הדין עליהם, ומה נאמר ומה נדבר ומה נצטדק אנחנו אזובי קיר המלוכלכים בפשעים איו מספר ואין תורה ואין מצות דמגנו עלינו והנה הזמן קצר והמלאכה מרובה ויהושע אמר עברו בקרב המחנה וצוו את העם הכינו לכם צדה כי בעוד שלשת ימים אתם עוברים את הירדן הזה לבוא לרשת וגו'

(ד) וכן אני מכריז הכינו לכם צדה, תשובה ומע"ט כי בעוד שלשת ימים אתם עוברין כבני מרון וכלנו נסקרים בסקירה אחת לפני היוצר יחד לבנו המבין כל סתרי מעשינו כמו שנא' אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאום ה', והתנא אמר הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עבירה דע למעלה ממך עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים והנה קרוב יום ה' אשר הספר הזה נפתח ומאליו יקרא

(ה) היום הרת עולם, כמה יש לנו לירא מפחד ה' ומהדר גאונו ביום הדין הזה שהחושך יכסה ארץ והאור נכסה שהוא רמז להתנהגות במדת הדין בלי מיזוג החסדים שהוא רומז לאור בוקר ותגבורת הדינים רמוז במלת הרת עולם מבלי שנביט לדברי המקובלים כי אין לנו עסק בנסתרות, והנגלות לנו, והנה בראשית ברא אלקים כפי' רש"י ממדרשי רז"ל שעלה במחשבה להבראות במדה"ד אשר לזה רומז שם אלקים, הנה שם אלקים אותיותיו חמש וריבועו ר' ומילוי שלו ש', ועם חשבון פשוטו שהוא פ"ו ועם י"ג אותיות שמלואו ועם הכולל ת', וזה רמוז הרת המורה על תוקף הדין

(ו) אמנם התקנה לזה הוא השופר, והקב"ה עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים להתנהג בחסידות במדת החסד והנה עצם מדת הרחמים הוא בתורה שבכתב והתורה מגינה ומצלי ולכן כתיב את ה' אלקיך תירא ואת לרבות ת"ח כי תירא מהתורה חושבנא דדין כחושבנא דדין ואם אין תורה אז תירא ח"ו ולכן תרועה הוא התיקון של הרת כי תרועה הם אותיות הרת ועוד ע"ו מזה כ"ב אותיות התורה ונ"ד סדרות שהם ע"ו וכן חסד עם ג' אותיות והכולל הוא ע"ו אבל המבזה לומדי תורה ואין התורה נחשב אצלו למאומה ואינו מוקיר רבנן לקיים את ה' אלקיך תירא, נשאר משפטו בר"ה בלי תיקון החסד וממילא שולטין בו כל מדות הדין בלי חסד ובלי רחמים והעולם סוברים שזה מסירת דין לשמים ובאמת אין כאן רק הודעה ממה שנעשה למעלה וח"ו למסור דין על הכלל לא עלה על לבי ולא הוצאתי דבר כזה או כיוצא בזה מפי על הכלל ומה שנוגע לכלל מחויב כל אחד ובפרט גדולי הדור למסור עצמם להיות כפרתם ודוד המלך אמר תהי נא ידך בי, ור' ישמעאל אמר ישראל אני כפרתן אבל גם אנשים פרטים ח"ו למסור דין ולא אמרתי ירא ה' וישפוט סתם, אלא אמרתי ביום פלוני העתיד לבוא ירא ה' וישפוט על כבוד תורתו, הרחבתי זמן שבין כך יוכלו להתחרט ומהפכין מדת הדין עצמו לרחמים ואני מתפלל כעת על כולנו שהקב"ה יתן בלבנו שנשוב בימים מועטים הללו תשובה שלימה בכל לבנו מאהבה עזה עד שנזכה ביום הדין הסמוך לצאת זכאים וצדיקים במשפט עד שלא נצטרך לרחמים, ובזה מה שחושבים קצת עלי שקללתי הקללה הזו שהמה חושבים תתהפך לברכה ונאמנים פצעי אוהב

(ז) ונחזור לראשונים, כי ר"ה הוא יומא דדינא קשה מאד, על