דרושי הצל"ח מב

נזדמן לו במקרה שעשה עבירה זו בשוגג בלא דעת, והנה אצל זה ישנם שניהם מחשבה ומעשה אלא שלא היו בפרק אחד וגם זה מחסדו של הקב"ה כיון שמחשבה זו לא עשתה פרי שהרי המעשה שעשה אח"כ לא בא ע"י מחשבה זו אין הקב"ה מצרפה למעשה ההוא

(ג) וכשהקב"ה בא למחול עונות עמו והקטגור עומד ומקטרג השופט כל הארץ לא יעשה משפט ודין ברשעים אז הקב"ה מעביר לאחדים ומתחלה התר חרצובות רשע להתיר האגודה ומפריד המחשבה מהמעשה להיות כ"א בפני עצמו וזה קולא גדולה כנ"ל ושוב מעביר המחשבה לגמרי ונשאר שוגג ושוב נהפך לזכות ואלו השלשה שלישים שמכפר בשלשה זמנים ער"ה וימי תשובה ויוה"כ בער"ה נעשה הפירוד בין המחשבה והמעשה וזה עקר ויסוד לכל לכל הכפרות אח"כ וביוה"כ נהפך לזכות נמצא אין ערוך לער"ה עם יוה"כ ועם כל זה שורש ההתחלה צריך שתהיה מהיום. ואמנם נקל להפריד חבל שאינו עבות רק משתים, אבל העבות משלשה ויותר עד אין מספר עבותו חזק וקשה להפריד, ונעשה קשר בוגדים קשר אמיץ וע"ז נאמר הוי מושכי העון בחבלי שוא אבל אח"כ בעבותות העגנה כמו אנחנו אלה אשר עונותינו נשתרגו על צוארינו עבות כגדיל והפירוד קשה וצריך תשובה שלימה היום הזה ואם לא עכשיו אימתי אבל המקשה לבו בתחלת הכפרה שוב אין לו כפרה וזה אם תעזבנו יום שהוא ער"ה יום אחד בשנה יומים אעזבך אמר הקב"ה שבשני ימי ר"ה יעזבהו. או יומים יום הדין של ר"ה ויוה"כ ולכן אחיי לכו ונשובה כו' ויחיינו מיומים וביום השלישי יקימנו וגו': דרוש י"א לזכור ברית (א) בטור א"ח סי' תקפ"א הנ"ל שהבאתי בדרוש הקודם בער"ה נוהגין באשכנז להתענות כלם וסמך לזה ממדרש תנחומא ולקחתם לכם ביום הראשון וכי ראשון וכו' אלא ראשון לחשבון עונות. משל למדינה שחייבת מס למלך ולא נתנו לו, בא אלי' בחיל גדול לגבותו כשנתקרב אליה ביוד פרסאות יצאו גדולי המדינה לקראתו ואמרו לו אין לנו מה ליתן לך, הניח להם שליש, כיון שנתקרב יותר יצאו הבינונים לקראתו והניח להם שליש, כשנתקרב יותר יצאו כל בני העיר לקראתו והניח להם הכל, כך המלך זה הקב"ה בני המדינה אלו ישראל שעושים עונות כל השנה וער"ה הגדולים מתענים ומוותר להם שליש עונותיהם. בעי"ת הבינונים מתענים ומוותר להם ב' שלישים. ביוה"כ הכל מתענים ומוותר להם הכל כו'. ודקדקו האחרונים א"כ ער"ה יפה כוחו כמו יוה"כ. ונראה שלש עולמים יש העוה"ז הוא הארץ וכל השוכנים עליה ולמעלה מזה עולם הגלגלים ולמעלה מזה עולם המלאכים וכלם לא נבראו אלא בשביל צדיקים בראשית בשביל צדיקים שנקראו ראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ שכולל כל שלש הנזכרים כי השמים כולל שמים שהוא עולם הגלגלים, ושמי השמים שהוא עולם המלאכים וקיום העולמות הוא ע"י התורה והמצות אפי' עולם המלאכים וכן להיפך ח"ו פוגמים בכל העולמות אפי' בעולם המלאכים כשישראל אינם עושים רצונו של מקום מתישים כח פמליא של מעלה ולפי גודל החטא כך הוא פוגם במקום יותר גבוה. והנה יש לדקדק שאמר בעי"ת הבינונים מתענים ומכפר ב' שלישים, ביוה"כ הכל מתענין כו' ומכפר הכל וקשה וכי יוה"כ אינו בכלל עשי"ת, והלא עשי"ת הם עם יוה"כ, ואולי הכונה כי האוכל בתשיעי כאלו מתענה תשיעי ועשירי, נמצא שיום ע' נחשב לשני ימים, אבל הנלע"ד שיום הכיפורים סוף היום מכפר כדמוכח בשלהי יומא, ונראה לתת טעם על שתקנו תפלה יתירה ביוה"כ שהוא תפלת נעילה

(ב) והנה ארז"ל גדולה תשובה שמגעת עד כסא כבוד וכתיב השמים כסאי ומגעת עד השמים והוא מהלך ת"ק שנים, והנה מי שלא פגם רק בעוה"ז התחתון, נמצא שאין הפגם שלו מגיע רק עד השמים, ולזה די יום א' בתשובה דהרי כתיב יום לשנה תשאו את עונותיכם, וכתיב כמספר הימים אשר תרתם, ודרשו חז"ל בחגיגה דף ה' ע"ב, וכי ארבעים שנה חטאו והלא ארבעים יום חטאו, אלא כל העובר עבירה יום א' בשנה כאלו עבר כל

השנה

(ג) והנה מדה טובה מרובה, ודרז"ל כל העוסק בתורה יום א' בשנה מעלה עליו הכתוב כאלו עסק כל השנה, ואני אומר הלא מדה טובה מרובה חמש מאות על מדת פורעניות, וא"כ עולה החשבון של יום א' ת"ק שנים בתשובה, ומהארץ עד לרקיע הוא ת"ק שנים, נמצא בעוסק יום א' בתשובה מגיע התשובה ת"ק שנים שהוא עד השמים וכתיב השמים כסאי נמצא שיום אחד בתשובה מגיע עד הכסא, ומי שלא פגם רק בעבירות קלות מתקן ביום א', כך אלו הגדולים מסתמא לא פגמו רק בעוה"ז התחתון, ואלו יוצאים לקראת המלך בער"ה ומוותר שליש דהיינו א' משלש עולמות הנ"ל שהוא עולם התחתון ולפי קטנות הפגם נקל לכפר

(ד) והנה בחגיגה דף י"ג ע"א בתוס' בד"ה ורגלי החיות כתבו שיש ע"ו פעמים ת"ק שנה עד רגלי החיות שהוא ז' רקיעים וח' אוירים נמצא שקודם שמגיעות לרגלי החיות שהם נושאי הכסא כבוד ושם עולם העליון יש ט"ו פעמים ת"ק ובעי"ת הבינונים מתענין, והם הפוגמים גם בעולם הגלגלים והקב"ה מכפר ב' שלישים שהם שני עולמות משלש הנ"ל והחשבון עולם א' שהוא פעם א' מט"ו הנ"ל כבר נתקן בער"ה יוד ימי תשובה עד ארבע תפלות של יוה"כ הוא י"ד ונתקן ט"ו פעמים ת"ק, וביוה"כ הכל מתענין ובסוף יום שהוא תפלת נעילה ואז הכל מתענין ונתקן אז גם רגלי החיות עולם העליון שנפגם ע"י עבירות חמורות כריתות ומיתות ב"ד, והקב"ה מכפר הכל נמצא יש עילוי ליוה"כ שמכפר על החמורות שפגמו בעולם העליון

(ה) והנה אנחנו כלנו כצאן תעינו, ופגמנו בכל שלש עולמות, ועתה אנו עומדים על פתח השער הראשון בתשובה וכל ימי חודש אלול לא קבלנו מוסר ולא נחרדנו לקול השופר, ועתה הגיע יום אחרון בשנה נשוב יום א' בשנה, והנה הכסא חסר א' שהוא הכסא הראשון השמים כסאי ועד שם יש יכולת ביום א' לתקן אם נשוב בכל לב, אבל כתיב כי יד על כס יה, כי פגמנו בשם הוי' ואין השם שלם, והנה וה' גימט' י"א צריכין אנו לתקן י"א יום שהוא היום הזה עם עשי"ת, והפגם עצום מאוד כי חללנו שמו הגדול וצריכין אנו לשוב בכל לב, כולי האי ואולי תקובל ברחמים וברצון תשובתינו ותפלתינו והשם יקרא ככתיבתו במהרה בימינו אמן: דרוש י"ב ליום א' של סליחות (א) אשרי העם יודעי תרועה כו'. הנה במס' ר"ה דף ע"ז ע"א נחלקו תנאים בזמן דינו של אדם ולר' יוסי ור' נתן אדם נידון בכל יום. וא"כ לדידהו מה זה הרעש הגדול בר"ה ותקיעת שופר על מה הוא בא. ולמה תוקעין ומריעין ואמירת מלכיות זכרונות