דרושי הצל"ח מא

החדשים ניתוספו הראשונים, וזהו כונת הפסוק, הוי אריאל אריאל, קרית חנה דוד, ספו שנה על שנה, חגים ינקופו, פירש"י ספו שנה על שנה תמיד עוונו דרכנו, ולכאורה בכל יום המה מוסיפים, ולמה אמר שנה על שנה, אלא בכל עשי"ת מהרהרים בתשובה, וכל השנה הקב"ה מצפה אולי עוד יקיים, ויסגף עצמו בפועל בתשובת המשקל, וכאשר כלתה שנתו, ולא עשה תשובת המשקל, ולא נשאר רק תשובה מחשבות, שהרהר בעשי"ת, וגם זה בטל למפרע, שהרי לית כאן עזיבת החטא, וממילא ניתוסף בבת אחת עבירות של כל השנה, שעברה עליהם ר"ה ויוה"כ כבר, ושאג הנביא הוי אריאל, שכבר הגיע ימים נוראים, אריה שאג מי לא יירא, אריאל קרית חנה דוד, ואם אין אתה עושה בשביל עצמך, שרואה בעוה"ז עולם הפוך, צדיק ורע לו רשע וטוב לו, עכ"פ ראוי להענות על לבנו קרית חנה דוד, שעכשיו ירושלים שממה, וכשהם חוזרים לעבירות ראשונות, כשמגיע עוד פעם ר"ה, ספו עונות שנה שעברה, שכבר כמעט היו סדורים למחול, על שנה עבירות של שנה זו, וע"י זה חגים ינקופו, פירש"י שהחגים יכרתו, ואני אומר שר"ה נקרא חג, כדכתיב בכסא ליום חגנו, ויוה"כ נקרא שבת שבתון, ובשנים שעברו הקב"ה צופה לרשע וחפץ בהצדקו, בעשי"ת שיחזור בתשובה, ואינו ממהר לכרתו בר"ה, אבל כיון שספו שנה, זו ניכר שתשובתו לאו כלום היא, וא שמיה בהאי חירגא דיומא, ואז החגים דהיינו בר"ה ינקופו שנכרתים

(ב) והנה כל מעשיך בספר נכתבים, ובר"ה וכל עשי"ת שזה שב ומתודה, הקב"ה כותבו בספר בעלי תשובה, ואולי הוא בעצמו כותב, כי ביד כל אדם יחתום, ובסוף אחר יוה"כ שזה חוזר לדרכו הרע, א"כ ניכר שתשובתו זיוף, ואין לך כותב פלסתר יותר גרוע מזה, ועל זה המאורות לוקין, כי הלבנה מתכסה ובושה ממעשינו

מעידי שקר, הנה הקורא ק"ש בלא תפילין נקרא מעיד שקר, והטעם שהוא אומר ה' אלהינו, וע"י התפילין ניכר ששם ה' נקרא עליו, אבל כשהוא בועט בתפילין, אין שם ה' נקרא עליו

(ג) ומגדלי בהמה דקה בא"י, הנה ד' גליות גלינו, בבל מדי יון, וזה האחרון גלות הרביעי הכביד, כי כלם בשעה וזמן,. אבל זה כבר כלו כל הקיצין ועדין בן דוד לא בא, ופורקנא בידינו היום אם בקולי תשמעו, והדבר תלוי בתשובה, ולכן כל דור שלא נבנה בה"מ בימיו, כאלו נחרב בימיו, שאנחנו בעונותינו מאריכים חרבנו וארבע גליות ראה דניאל בדמות ד' חיות, וכתיב וארו חיוה רביעה דחילא ואימתנא ותקיפא יתירא, ושניה די פרזלא כו', וכן בחלומו של נבוכדנצר, ראה מלכות רביעית, כפרזלא די מרעע כל אלין תדיק ותריע, וחי' בכלל בהמה, וא"כ מלכות רביעית נקרא חי' דקה, שהיא אכלה ומדקה, והיינו אומה ישמעאלית שנתפשטה בכל גבולי א"י, שפחה כי תירש גבירתה, ואנחנו מאריכים קצה בעוה"ר גורמין לגדל זמן בהמה דקה זו בא"י

(ד) ועל קוצצי אילנות טובות, הנה באדם הראשון נאמר ויניחהו בג"ע לעבדה כו', ודרשו רז"ל לעבדה במ"ע, משום שכל מצוה שאנחנו מקיימים, אנו נוטעים נטיעה לעלות פרי למעלה, והנה מי שרבו עונותיו נאמר בו ומשלם לשונאיו על פניו להאבידו בעוה"ב נמצא זה קוצץ באילנות טובות למעלה, להשתמש בהם תשמיש בזוי בעוה"ז, ואיך יתפלל זה על הגאולה שהוא יום שכלו שבת, כי מה יאכל בשבת כיון שכל מה שטרח אכל בע"ש

(ה) ועל כל אלו המאורות לוקין, הירח מתכסה בר"ה, אי נמי השמש, ע"ד דאיתא במדרש שמשה רבינו כעס בשעת חורבן על השמש, ואמר ליט שימשא, אמאי לא חשיכת בשעתא דהעאל שנאה בהיכלא, והשמש השיבו, כי בעל כרחה יצאה, כי מחו לי' שיתין פולסין, ועד האידנא לא נפיק עד דמחו לי', נמצא בזמן שבה"מ קיים השמש האיר ברצונו, אבל עתה המאורות לוקין שאינו רוצה להאיר עד דמחו ליה

(ו) ועתה אחיי ורעיי נחזי אנן, אם מה שהרהרנו בתשובה אשתקד, אם אחר יוה"כ לא היינו ככלב שב אל קיאו, ולכך האומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו, שהמחשבה שלו שוב אין מאמינין בו, ובמעשה ודאי שלא יספיקו כל ימיו

ונחזור לראשונים, ה' אורי בר"ה, שלא הי' הירח מחשיך עבורו, וא"כ בודאי שהי' קיים במאמרו בתשובה, ואז אף שנכשל בכמה עבירות, יש לנו עשי"ת וישעי ביוה"כ: דרוש י' לזכור ברית (א) אם תעזבנו יום יומים אעזבך, בטור מביא משל למדינה שהיתה חייבת מס למלך ולא פרעה בא המלך בחיל וכו', עד בער"ה הגדולים מתענין, והקב"ה מוותר שליש, בימי תשובה הבינונים וכו' ומוותר שליש, ביוה"כ הכל מתענין, והקב"ה מוותר שליש, והקשה הבית יוסף א"כ ער"ה שקיל כיוה"כ, ונראה דשלש מיני תשובה הם, על ידי יסורים ותשובה מיראה ותשובה מאהבה, וצמיחת הפרי הטוב מהתשובה מצינו בגמרא שני מינים זדונות נעשו כשגגות, וזדונות נעשו כזכיות, ואני אומר שעל כרחך יש עוד מדרגה ממוצע בין השגגות ובין הזכיות, דהיינו שנמחה זכר הענין לגמרי, ולא יזכר ולא יפקד כלל, אבל אכתי לא נהפך לזכות עד הוספות מדרגות בתשובה, נמצא שיש שלש מיני כפרה, א' שנעשה שוגג, ב' שנמחה ונשכח לגמרי, ג' שיתהפך לזכות, וזה נגד שלש מדרגות בתשובה ע"י יסורים מאהבה ומיראה, ובער"ה חרב חדה כבר מונח על צוארו של אדם, כי למחר ספרי מתים פתוחים ואין פנאי כלל, ולכן השליש שמוותר היינו בזדונות נעשו שגגות, ובעי"ת הוא מיראה, כי אין הזמן בהול כי תלוי ועומד עד יוה"כ, ומ"מ החכם עיניו בראשו להיות זריז, פן ח"ו לא יהיה כח בידו לשוב, ומיראת יוה"כ עושה תשובה, והשליש שמוותר היינו שנמחה זכר העון לגמרי, יוה"כ אנחנו מכירים אהבת הקב"ה וחביבות ישראל, שהכהן נכנס לפני ולפנים כבן בית, ואז עושים תשובה מאהבה, והשליש שמוותר שזדונות נעשו זכיות, נמצא יום הכפורים הוא הגבוה שבמדרגות

(ב) עוד נלע"ד לתרץ קושית הב"י, דבשלהי פרק קמא דקדושין אמרו, מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה, ואלא מה אני מקיים הנני מביא אל העם הזה פרי מחשבותם, מחשבה שעושה פרי הקב"ה מצרפה למעשה וכו', והנה הדבר יפלא אם על מחשבה שלא עשתה פרי כלל, א"כ אין כאן מעשה כלל, ואיך שייך למימר שאין הקב"ה מצרפה למעשה צירוף מאן דכר שמיה, וכך הוי ליה למימר מחשבה אין הקב"ה מחשבה למעשה, ונראה שמחסדו של הקב"ה שאינו מעניש על השוגג, וכן הוא מחסדו שאינו מעניש על הרהור עבירה לחוד, והנה ההרהור הוא מחשבה בלי מעשה, והשוגג הוא להיפך מעשה בלא מחשבה והקב"ה מוותר ואינו מעניש כי אם על המזיד שאז הם שניהם יחדיו להרע מעשה ומחשבה, ומעתה אם אחד היה מהרהר לעשות עבירה ולא עשאה ושוב אח"כ