דרושי הצל"ח מ

הצדיקים בעוה"ז, משחוק ששוחק עם הרשע והוא משלם לשונאיו על פניו להאבידו. וראוי לדאג על אבדן אחריתו בעוה"ב, וזהו וקרבתי אליכם כשאני מראה לכם קורבה ופנים שוחקות תדעו שזהו למשפט, להביא אתכם על זה במשפט

(יח) והייתי עד ממהר, וקשה, כיון שמראה לו פנים שוחקות, וא"כ מאחר לו הפורענות, ולמה זה המהירות להעידו, אלא שודאי שרוצה לגזור דינו תיכף, כדי שלא תועיל צעקה אחר גז"ד, וא"כ יש לנו לדאוג שלא יונעל בפנינו דלת התשובה, וראוי לנו למהר לשוב, ובפרט על עבירות חמורות אף שצריך יסורים הרי אנן כבר יש לנו יסורים., ועד היכן תכלית היסורים אפי' הושיט ידו לכיס ליטול שלש ועלה בידו שתים, והרי אצלנו נתקיים וידל ישראל וננעלו שערי שכר, וא"כ אין אנו מחוסרי כפרה רק מצד התשובה ועד מתי נישן שינת האולת, עורו נא והתעוררו נא לכו ונשובה אל ה' כי מידו היתה זאת לנו, ולא עביד הקב"ה דינא בלא דינא, ונקבל כל היסורים באהבה למזבח כפרת עונותינו, ויסורים ממרקין עם התשובה, ולכן על כל עבירות יש בידינו לשוב רק דבר אחד שאי אפשר לשוב, והוא מי שבידו גזל צריך עכ"פ להוציא הגזילה מתחת ידו, ולמה נהיה גרועים מאנשי נינוה, אשר לא מזרע ישראל נאמר בהם וישובו מדרכם הרעה ומן החמס אשר בכפיהם, ולכן אחיי ורעיי לא תחליפו עולם עובר בעולם עומד, ומי יודע אם הממון יתקיים בידכם, ושמרו עצמיכם מגזל, ועד ששערי הרחמים פתוחים פתחי הרחמים והרצון, ובפרט שכבר התרה הקב"ה ע"י כמה יסורים וכמו בנים קטנים מתים, הלא כ"ז התראה לשוב, ומי האיש הירא מעבירות שבידו ילך וישוב, פן ימות כי דרכו של בעל הרחמים שאינו פוגע בנפשות תחלה, ומתרה בכמה התראות, אבל לסוף הנפש החוטאת תמות, ומי יודע באיזה מיתה. ויש למות תוצאות, ואולי לא יהיה לו פנאי לשוב אז, וכבר הזהירו רז"ל שוב יום א' לפני מיתתך והרי אין למות התמהמה, ובפרט מן שזוכה בימים האלה לעורר לבבו לשוב לאהבת השכינה שהיא עמנו בגלות, ועונות אבותינו החריבו מעון השכינה, ועונותינו האריכו קצו, וכל דור שלא נבנה בה"מ בימיו כאלו נחרב בימיו, והרי כל יומא זמנא הוא היום אם בקולי תשמעו, וא"כ בימי אבותינו בשעת החורבן נחרב רק ביום אחד בתשעה באב, ושוב לא היה בידם לבקש על בנינו כל כך מהר, כי נשבע הקב"ה והשביע אותנו אם תעירו וגו' אבל עתה כל יומא זימנא הוא והרי הוא בכל יום כאלו נחרב מחדש בו ביום, ואין חרבן בה"מ אצלנו אבילות ישנה, רק אבילות חדשה בכל יום ויום, וכן גלות השכינה הנופלת בכל יום בגלות עמוק יותר, לפי רוב עונותינו, וכן כתיב ובפשעיכם שולחה אמכם, מדוע באתי ואין איש באתי דייקא שכבר באתי בימי התשובה לקבל שבים, גם מדוע באתי שייך בכל יום בחצות לילה שהקב"ה בא לביתו לבקר בהיכלו וראוי לקום לראש אשמורות, וכן כתיב קומי רוני בלילה לראש אשמורות, והנה מאד ראוי לחזק המשמורות בכאן, ובעוה"ר הבעלי בתים אינם נמצאים במשמרתם

(יט) ולכן אחיי ורעיי נקיים מצוה בזמנה, וחביבה מצוה בשעתה, לשוב אל ה' בכל לבנו, ואין התשובה יוצא מפינו רק מלב ונפש, לגמור בכל לבו וכל נפשו שלא לשוב לכסלה עוד, שזה תנאי הראשון בתשובה שלא יהיה טובל ושרץ בידו, ולהתחרט בחרטה גמורה על כל מעשינו הרעים, ולהתפלל לפני ה' שיקבל ברחמים וברצון את תשובתינו כעולה וכקרבן, ויבנה בה"מ במהרה בימינו, והתשובה תקרב גאולתנו ובא לציון גואל ב"ב אמן כי"ר: דרוש ד' תשרי (א) לדוד ה' אורי וישעי, ה' מעוז חיי ממי אפחד, בקרוב כו', ובפסיקתא הובא בילקוט, ה' אורי בר"ה, וישעי ביוה"כ, והנה זה כמה שנים אמרתי, על דרך שאמרתי בדרוש יום ראשון דסליחות, היום הרת עולם הרת לשון הריון, שעלה במחשבה בתשרי, ולא נברא עד ניסן, וא"כ היום יעמיד במשפט וכו', דהיינו קושית הר"ן דלר' יהושע למה קבע הקב"ה תשרי ליום דין, והתירוץ ע"ז אם כעבדים עינינו תלויות עד יוה"כ, וכמו שתירץ הר"ן, שנקבע מועד המשפט סמוך לזמן כפרה, וזהו כונת המדרש, ה' אורי בר"ה, דהיינו דוגמת עיבור שנר דלוק על ראשו, ולמה יום הדין בו ביום, לזה אמר וישעי ביום הכיפורים, ועכשיו נ"ל, אם ה' אורי בר"ה, אז ודאי וישעי ביוה"כ, ממי אירא דהנה אדם אין צדיק בארץ שיוכל לזכות במשפט, ובפרט יתמי דיתמי כמונו, שכל השנה כלה מאתנו בשיהי ופיהי, בלי שום זריזות במצות, וכמה גופי עבירה שהכבידו נשתרגו על צוארנו, פגם כל האיברים, כל ראש לחלי חולי הנפש והמוח, והלב חורש מחשבות רעות, והרהורי עבירה הקשים מעבירה, ועינינו רמות ומסתכלות בעריות, , ואזנים כבדות מלשמוע, ופה דובר נבלה, וגם איסורי מאכלות, ומילוי הכרס בתאות הגשמיים, ושקרים ורכילות וכזבים, וידים עסקניות בכמה מיני עבירות, יד ליד איש ואשה זרה, גם בחור גם בתולה, והרי כלם נדות, ובכלל עריות הם, ורגלים ממהרים לרוץ לרעה, וכל האיברים מכף רגל ועד ראש אין בנו מתום, וזמן הוקבע לנו עשי"ת, ומה יספיקו עשרה ימים הללו, ואם באנו לעשות תשובת המשקל, לא יספיקו כל ימינו בהפסקות גדולות משבת לשבת, ועם כל זה רחמנא לבא בעי, ומיום שנתת אל לבך כתיב, והקב"ה מקבל את מחשבותינו, ומאמין שנקיים את כל אשר קבלנו עלינו, והנה מאן דיזיף ולא מפרע, איך הדר יזיף, וכאן שתכף אחר יוה"כ הרבה מאתנו בועטים, ומשליכים ופורקים עבותות התשובה, וחוזרים לסורם, איך בהגיע עוד ר"ה, איך יקבל הקב"ה הרהורי לבו: וח"ו אבדה התקוה, והנה ר"ה נקרא חג שהחודש מתכסה, דהיינו שאין אור הלבנה מאיר, ולפי שישראל נמשלו ללבנה, וחשך משחור תוארנו, והודנו נהפך למשחית, ואמרתי שזה כונת רז"ל בפ' הישן, בשביל ד' דברים המאורות לוקין, ופי' רש"י ירח וכוכבים, על כותבי פלסתר, ועל מעידי עדות שקר, ועל מגדלי בהמה דקה בא"י, ועל קוצצי אלנות טובות, והנה ביום הדין הגדול ר"ה חיל ורעדה יאחזון, ובפרט מי שהרבה לפשוע, שהוא ירא מעבירות שבידו, וממש חרב חדה מונחת על צוארנו, וכפשע בינינו ובין המות, כי ספרי מתים פתוחים, וכל א' נותן לב לשוב בתשובה אבל הזמן קצר והמלאכה מרובה, ואינו מגיע לחלק אלף מזמן הצריך לתשובה בפועל, ורחמנא לבא בעי, ואם אחר יוה"כ זה חוזר וניעור למעשים ראשונים, והא תשובה בפועל לא עשה, ותשובה רצונית דהיינו במחשבה עקרה עזיבת החטא, וכמו שנאמר דרשו ה' בהמצאו כו', וא"ת מה נעשה בימים מועטים הללו, ואמר הכתוב יעזוב רשע דרכו, ואיש און מחשבותיו, אבל אם מתגלה בושתו שלא עזב דרכו, אם כן הוברר למפרע שלא עשה תשובה כלל, וא"כ אותן עונות ראשונות, שהועמדו בר"ה מן הצד, שזה פעולת התשובה החדשית, גם ה' העביר חטאתך, לא אמר גם ה' מחל חטאתך כי עדין לא נגמרה המחילה, עד יבורר אם מקיים מחשבתו ומעשה מוציא מיד מחשבה, ובטלה מחשבתו למפרע, וע"י עון