דרושי הצל"ח לט

ונפסלו בפסול כמה מחשבות ואיך יעלו לרצון, הוי גוי חוטא, עם כבד עון זרע מרעים בנים משחיתים אמר הנביא שלא תתמה איך נהיתה הרעה הגדולה הזאת, שירדנו כל כך בעמקי מצולת הקליפות, תחת אשר היינו בני אל חי, ואיך ירדנו פלאים, ולכן פי' לנו הנביא על דרך הוי מושכי עון בחבלי השוא וכעבות עגלה חטאה, ועבירה גוררת עבירה ואמר כך הי' ירידתינו ממדריגה למדריגה מתחלה הוי גוי חוטא בשוגג ולבסוף עם כבד עון במזיד, ואח"כ זרע מרעים חוטא ומחטיא את הרבים, ולבסוף בנים משחיתים, כי מולידים בנים בטומאה, ובפרט בעריות ובזה עזבו את ה', ואכתי אף שהם עזבו את ה' ה' לא עזב אותם וכל מקום שגלו גלתה שכינה עמהם והכל כדי שלא ישתקעו בטומאה, אבל הם נאצו את קדוש ישראל ואמרו לאל סור ממנו, ובעוה"ר מהדרי אפייהו משכינה, וכמו שהוכיח ירמיה על זה כי פנו אלי עורף ולא פנים, ובזה נזרו אחור

(יג) אי נמי הוי גוי חוטא ד' מדרגות נגד ד' חילוקי כפרה, וחוטא היינו חסרון קיום מצות עשה ועון הוא עובר בפועל על ל"ת, וזרע מרעים הוי עריות כריתות ומיתות ב"ד, בנים משחיתים הוא חילול השם, וכמו שאמרו כגון אנא וכו' כן כאן בנים שהיו במדרגות בנים ונעשו משחיתים והרי זה חילול השם

ונחזור לראשונים ויבואו אל אהל וכו' שכל עיקר התפלות והבקשות הוא על פרנסה ועל בגדים נאים, ומי יתן ולא יהיו שעטנז והנשים נכשלים באלו הבגדים הבאים מוינא שהמה שעטנז, ויבואו אל אהל אחר כלומר יום אחר יום בכל ימי הרצון זה פרי תפילותיהם, ולבסוף נאמר ויאמרו איש אל אחיו, לא כן אנחנו עושים היום הזה יום בשורה הוא ואנחנו מחשים, וחכינו עד אור הבוקר ומצאנו עון, ועתה לכו ונבוא' ונגידה בית המלך, הנה שישו אתה משוש כל המתאבלי' עלי', וכל מי שאינו מתאבל על ירושלים אינו רואה בשמחתה, וכן הוא בירושלים של מעלה עיקר עוה"ב שצדיקים יושבים ונהנים מזיו השכינה, וכל מי שמתפלל על גלות השכינה ומצטער בצרת הגלות שלה זוכה להיות נהנה לעתיד מזיו השכינה, אבל מי שפורק עול מעל צוארו ואינו מתפלל על זה איך יזכה לעתיד

והנה הגאולה האחרונה נקרא בוקר ואור וכמו שנאמר קומי אורי כי בא אורך וכתיב אתא בוקר וגו' ואם הגאולה יהי' על ידינו דהיינו בתפלתינו, אז יהי' לנו חלק בגאולה ונהי' מבני היכלא דמלכא, ואם נקשה ערפינו הלוא לסוף הקב"ה יעשה את שלו ודי לאבל שיעמוד באבלו, ואז יהי' ח"ו כליון גדול ואחד מעיר או שנים ממשפחה, אוי לאותה בושה להיות נדחה ממחיצת הצדיקים לעתיד, וכבר כתב הרמב"ם שהנקמה גדולה שאין למעלה ממנה, הוא שלא יזכה לזה, והנה נתנו לב לא כן אנחנו עושים, כי לא נכון לעזוב יום הקדוש יום הכיפורים בלא תשובה, היום הזה יום בשורה, ובכל השנה אנו מצפים ביוה"כ יהיה יום בשורה לכנסת ישראל, קול מבשר ואומר, ואנחנו מחשים ואינם מתפללים ע"ז וחכינו עד אור הבוקר, דהיינו הגאולה עתידה ומצאנו עון, וח"ו נהיה נדחים לגמרי, ואז לא יועיל תשובה, ועתה לכו ונבואה ונגידה בית המלך, נגידה איש נגעי לבבו ונתודע על פשעינו אחיי ורעיי הלא זה דכתיב ויבואו אל אוהל אחד ויאכלו וישתו וגו' וישובו ויבואו אל אהל אחר וגו', זה דרכם של כמה בעלי בתים בסעודת מרעים, זה באוהל זה היום ולמחר זה באוהל זה, וכבר הוכחתי שגוף האכילה והשתיה ראוי להיות עפ"י הכרח, וכבר אמרו פת במלח ומים במשורה, אם אתה עושה כן אשריך, אלא שאין זה מדת כל אדם, והדור חלוש, אבל לבקש תחבולות על עוה"ז הוא עון פלילי, וארי נוהם מתוך קופה של בשר, היצה"ר הוא ארי גוריא דנורא, ומתוך כך באים להסתכלות בנשים, ואין שום דבר טוב צומח מזה, ופוגמין ברית בלשון וברית המעור, והנה אחיי נתנה לב לשוב, ומי שרוצה לזכות לאור בוקר יזרח שמש לצדיקים לעתיד לבא צריך תשובה ובפרט על ח"כ, שכרת הנפש היא שנכרתה משורש שלה, ואין לה חלק בשכינה אם לא בחילא דתיובתא

(יד) והנה עתה העת שהקב"ה מצוי לנו, ואם אנו עושים תשובה הוא מקבל ברחמים, ואם אנחנו נותנים כתף סוררת, הרי כמו שמדחה את המלך, והרי זה עון פלילי יותר מגוף עבירה, נמצא מהפך כונת המלך מטובה לרעה, שכוונת ביאתו היה בחסד ורחמים, ועכשיו נהפך לרוגז, והרי המלך כועס ונעשה בע"ד, ועד ודיין, וזהו כונת הפסוק וקרבתי אליכם למשפט, שאני מקרב עצמי אליכם לעת המשפט, כדי שתשובו, אבל ע"י קושית ערפכם, והייתי עד ממהר במכשפים ובמנאפים, והיינו דבכי ר' יוחנן עבד שרבו מקרבו לדונו דהיינו שמקרבו במדת הרחמים, ורוצה לתשובתו ואח"כ כל כך נתן העבד כתף סוררת, עד שנהפך רבו לאכזר וממהר להעידו כלום תקנה יש לו

(טו) וזהו כונת המאמר שהתחלנו, שובה ישראל עד ה' עד שהוא במדת הרחמים, ואם לאו אלקיך מתעביד סנגוריא קטגוריא, שזהו עצמו שהוא סניגור נהפך לקטיגור, שאין לך עון פלילי יותר מזה, המלך מבקש שישוב אליו ומסרב, הלא חטאת קסם מרי, וזהו שאמרו ישראל, רבש"ע אם אנו עושים תשובה מי מעיד בנו, הכונה בכל עבירה קונה קטיגור, וזה עומד ומקטרג, והרי הוא עד לעצמו, ובכל מצוה נברא סניגור, וזהו ג"כ עד לעצמו, וע"י תשובה זדונות נעשו זכיות, הנה מי יעיד הקטיגור לא יעיד על העבירה, שאין רצונו להזכיר לטובה, וסניגור לא נברא מזה בתחלה ואף שע"י התשובה נברא סניגור, דהיינו התשובה היא מצוה בפני עצמה, אבל זו המצוה שנהפכה עבירה למצוה, אמרו מי מעיד, וע"ז אמר הקב"ה אם לרעה נעשי' עד ק"ו לטובה והקב"ה מעיד בבעלי תשו', ועכ"פ אם האדם ח"ו מתרשל בימים אלו, זהו עצמו עון פלילי, ובזה

(טז) נלע"ד מה שאמר שם במסכת חגיגה אמר ריב"ז אוי לנו ששקל עלינו הכתוב קלות ונשבעים בשמי שהיא חמורות, וכתיב עושקי ש"ש כחמורות, שכאן כתיב מנאפים מכשפים שהוא חייבי לאוין, והדבר יפלא, וכי באמת אין הפרש בין קלות לחמורות, אמנם לדידי שקאי על מניעת התשובה ניחא, שבזה הקלות חמורות יותר מהחמורות כי על החמורות יכול עדין היצה"ר לפתותו, ולומר הלא אין התשובה לבדה מכפרת בלי יסורין, כנודע מארבעה חלוקי כפרה אבל על חז"ל שתשובה ויוה"כ מכפרות לחלוטין, ואין לו שום אמתלא, למה לא ישוב, וע"כ המניעה מהתשובה על הקלות הוא חמור מאד, ומעתה ממ"נ מי שיודע בעצמו שנכשל ח"ו בחמורות הוא ירבה בבכי לפי חומר הנושא, ומי שחטא בקלות פשיטא מחויב לשוב, וגם מתורץ שם קושית התוס' דאמרינן שם בחגיגה, אמר ר' חנינא בר פפא כל העושה דבר ומתחרט בו מוחלין לו מיד, שנא' ולא יראוני הא יראוני מוחלין לו, וכתבו התוס' בעושק ש"ש כתיב, דהוה ליה ל"ת, ופליגא דר' ישמעאל דאמר תשובה תולה ויוה"כ מכפר, ואיכא ברייתא אחרת דאמר על עשה ועל ל"ת תשובה מכפרת ע"ש בתוס', ולדידי ניחא בלא"ה, שהרי וקרבתי אליכם היינו דרשו ה' בהמצאו, קראוהו בהיותו קרוב וא"כ הרי יוה"כ נכון ומזומן עם התשובה לכפר

(יז) וקרבתי אליכם למשפט והייתי עד ממהר, הנה כמה צריך הבן אדם להשגיח על הנהגת הבורא עמו אם בחסד ואם במשפט, ובין כך וכך צריך לפקח במעשיו, וכמו שארז"ל בכל מאדך בכל מדה ומדה שהוא מודד, וממ"נ אם הוא מן הנאנחים והנאנקים מסובלי יסורין, הן יסורים בגופו והן בממונו או מיתת בנים וכדומה, הלא אמרו רז"ל אם רואה אדם שיסורין באים עליו ימשמש במעשיו, ואמרי לה יפשפש במעשיו, והנה רז"ל אמרו פשפש ולא מצא יתלה בביטול תורה, אבל לדעתי באנשים כמותינו אין, לזה מציאות, ובלי פשפוש רק בראי' בעלמא יראה כמה עבירות בידו, וממש כל האברים מכף רגל ועד ראש אין בנו מתום בדבור ובמעשה ובמחשבה, וכל אחד ימצא נגעי עצמו וא"כ ראוי לשוב ולא לתלות במקרה, ואם הוא שלו ושקט והון ועושר בביתו, וכל אשר יעשה יצליח, זה ראוי לירא ביותר וטוב פעם שכועס הקב"ה על