דרושי הצל"ח לז

ובאתי אליכם לא וקרבתי אליכם, ואשא משלי ואומר, למדינה שהיה לה מלך גדול, והמלך הזה היה לו מדינות רבות גדולות ועצומות, אך המלך חיבב בני המדינה הזאת יותר משאר המדינות, כי בראשית ממלכתו הזקן שבמדינה זו קבל עול מלכות המלך מעצמו, והמליכו לעד על בני המדינה הזו, וקיבל טבעו של המלך, להיות טבעו יוצא במדינה ההיא, ולכן חיבב המלך את בני מדינה זו מאד, לימים מרדו בו בני המדינה, והמלך הגדול שלח עבדיו הנאמנים להזהירם ולדבר על לבם שלא ימרדו במלכם, וכי הוא שגיא כח וחילותיו רבו מלמנות, ופן יחר אפו ואבדה תקות בני המדינה כי אין מידו מציל, ובני המדינה הפכו עורף, ולא שמעו כפעם בפעם עד שכל שרי שאר המדינות צעקו לפני המלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול, ושלא יהיה משא פנים בדבר, רק לשפוט את המורדים, ואם כצעקתה הבאה אז להחריב בני המדינה לפי חרב כראוי למורד במלך גדול, והמלך היה רב חסד, וראה שאם יצוה לשופטים הממונים על המשפט לחקור הדבר בקל יודע סרחונם של בני המדינה, וגחלי אש אהבה של בני המדינה עדין לא כבו, ואמר המלך שאין רצונו לקבל עדים בריחוק מקום, רק רצונו לעשות יום קבוע במדינה ההיא שקורין לאנדטאג, והוא בעצמו יבוא שמה, ושם יעמוד על החקירה לקבל עדים על כל הנעשה, ובמקום הרשע שם יהיה המשפט, וכוונת המלך היה כדי שיראו בני המדינה כבוד המלך, ויפייסו אותו, אך חשש פן בני המדינה יתיאשו מן הרחמים, כי יודעים שפשעו מאד עד שלפי נימוסי המלוכה אין מקום למצוא זכות, וצוה המלך כמה ימים קודם יכריזו במדינה, שהמלך יבוא וכאשר יזכירו שמו יזכירו מעלותיו, והנהגותיו שעקרם רחמים וחנינה, שהוא מעביר על מדותיו ומקבל פיוסים, וכדומה יעלה בדעתו של המלך שבני המדינה בשמעם הכרוזים הללו יקדימו עצמם ויצאו לקראת המלך על כמה פרסאות, ויפלו על פניהם בבכי ובתחנונים, אבל תוחלתו של המלך נכזבה, ובני המדינה לא יצאו לקראתו, ואם קצת יצאו לקראתו כיוצא בעל כרחו, כי כן יסד המלך אבל לא בלבושי יקר כראוי לקראת המלך אח"כ בא המלך למדינה, והיה סבור שיכנעו לפניו ויפלו על פניהם ארצה ולא יקומו עד שיענה ויאמר סלחתי, וכל זה לא הועיל, אז נתמלא המלך חימה עזה, ואמר הן בעודני עמכם ממרים אתם ועומדים במריכם ומה יהיה אחר הפרדי מכאן וגזר עליהם גזירות משונות ואכזריות. וחשב המלך פן בני המדינה יאמרו שתחלת ביאת המלך לא היתה לטובה כלל, ומה שבא בעצמו היינו שרצה לעמוד על כל מעשיהם על כל פרט, ואי אפשר לחקור בריחוק מקום לכך בא לכאן, מה עשה המלך לא קבל עדים כלל, והוא בעצמו אמר להם כל פרטי מעשיהם, , כדי שידעו שכל מעשיהם כבר נגלו לו טרם בואו, ושביאתו היתה לטובה, רק הם גרמו רעה לעצמם

(ד) המלך הוא ממ"ה הקב"ה, בני המדינה עמו וצאן מרעיתו אשר אבינו הזקן אחד היה אברהם הוא פרסם מלכותו של המלך בעולם, ובחר בזרעו אחריו, ואבינו הזקן קבל טבעו של המלך וחותמו שהוא ברית קודש לדור דורים, לימים רבים מרדנו במלך ופסלנו טבעו, זייפנו חותמו שפגמנו בברית קודש, והמלך מכל המדינות שיש לו כי ממזרח שמש עד מבואו מהולל שמו, בחר בנו ושלח להתרות בנו וכמה ספרי נביאים המונחים לפנינו, והתורה מכרזת איש או אשה כי יעשו מכל חטאת וגומר, והתודו את עונם, ומר"ח אלול ואילך השופר מזהיר אותנו היתקע שופר והעם לא יחרדו, וכמה קטגורים עומדים עלינו, ויבוא גם השטן גם הוא וכל פמלי' שלו, לסבב במלאכי חבלה אשר בראנו משחיתים לחבל, וכלם עומדים לפני המלך לקטרג וכמו"ש סבבוני בכחש אפרים וגו' והקב"ה ברחמיו חס עלינו ואומר שהוא יבוא לגבולנו לשפטינו, וכן עושה דרשו ה' בהמצאו, שמר"ה ועד יוה"כ המלך הקדוש נמצא אתנו, וכונתו לקבל ברחמים תשובתנו אך פן יתיאש החוטא מן הרחמים צוה לתקוע שופר מר"ה לפרסם יום בואו שיהיו הכל מוכנים לשוב, וכדי שידעו שהוא ברחמים גדולים מקבל שבים, ולא יעכב שום עון אשר חטא יהיה מהחמורות שבחמורות, מועיל תשובה, ולכן צוה להעביר קול בכל המדינה נימוסי המלך הגדול הזה והנהגתו הטובה, ואחר כל סליחה מכריז הש"ץ אל מלך יושב על כסא רחמים מוחל עונות מעביר ראשון וכו', וכן מי"ג מדות הרחמים אשר בשמוע החוטא גודל הרחמים, יעורר עצמו בבכי ובתחנונים, וישוב לה' וירחמהו וירבה לסלוח, אשר זהו כונת המלך הרחמן לבוא אלינו, אבל אנחנו הפכנו עורף בכל ימי חודש אלול שהוא החודש האחרון בשנה, ולא זרזנו עצמנו להקדים ולצאת לקראת המלך, ואם יצאנו בער"ה באשמורת, אבל בלבוש שק לכלוכי העבירות, ובגד בוגדים אשר בגדנו כל השנה לא פשטנו בחרטה גמורה, והנה ביום הנורא בר"ה בא המלך הקדוש, ורוצה לקבל שבים, ומבקש מאתנו שובו אתיו, והרי המלך נמצא לנו דרשו ה' בהמצאו, וכבר אמרתי שרז"ל אמרו מסתפינא מהאי קרא, ואבדתם בגוים מתקיף לה רב פפא דלמא כאבדה המתבקשת, דכתיב תעיתי כשה איבד בקש עבדך, אלא מסיפא ואכלה אתכם ארץ אויביכם, מתקיף לה מר זוטרא, ודלמא כאכילת קישואין, [עיין בשלהי מס' מכות] והנה רז"ל אמרו זה לענן הגלות, ואין דורש ואין מבקש, והנה דרך העולם בעל אבידה מחזיר לבקש אבידתו לפי שהוא המפסיד ואין דרך האבידה לחזור על בעלים, כי מרגלית בכל מקום שהיא מרגלית שמה אבל אנחנו הוא להיפך הבעל אבידה אינו מפסיד והאבידה נפסדת כי אם יחטא אדם מה יפעל לך, אבל החוטא מאבד נפשו, ואוי לו ואוי לנפשו ומשל ליין וחמרא אכתפי' דמרי' שוור, כן אנחנו אם עושים רצונו של מקום אנחנו בני אל חי, ואנחנו בתכלית החשיבות, ואם אינם עושים רצונו אנחנו אבודים אבל לא כמרגליות אשר בכל מקים שהיא מרגלית שמה, ואנחנו באזיא ואפריקא שפלים ונבזים ירודים עד עפר ככלי אין חפץ בו, וצריכין אנחנו לבקש את אדונינו, וזה דברי רב שאמר מסתפינא מהאי קרא ואבדתם בגוים ומלבד פשטי' דמימרא דרב שמתירא שלא נאבד בגלות מאראקא הזה הנמשך זמן ארוך, ומה יהיה בסופנו, ואין יום שאין קללתו מרובה ושפלות היהודים בכל שנה יותר. ומיעוט שפע הפרנסה, וכל שערי מו"מ אף מה שהותר לאינם יהודים ננעלו בפני היהודים, אבל עקר מה דמסתפי רב מאיבוד הענף מהשורש, שח"ו ישלט בנו טומאת הקליפה מרוב עונות, וכיון שאנחנו אובדים ולנו אין שום שכל להכיר בחסרונינו: ולשוב ולבקש את ה' א"כ מהי תיתי יחזיר הקב"ה לבקש אותנו, הי לה' השמים ושמי השמים ומלא כל הארץ כבודו, ובמה נחשב החוטא המנוול שיבוא הקב"ה לבקשו, וע"ז השיב רב פפא ודלמא כאבידה המתבקשת, שדרך בעל אבידה לבקש אבידתו, כן הקב"ה ברחמיו מבקש אותנו לשוב, והביא ראיה דכתיב תעיתי כשה אובד בקש עבדך, והנה אנחנו אבודים באזיען ונשמתינו אבודה ברוב פשעים

(ה) והנה הן עתה אנחנו אבדה המתבקשת, והקב"ה בא לבקש אותנו, והקב"ה נמצא לנו דרשו ה' בהמצאו, ואולי לזה רמזו שם במכות משה גזר ואבדתם בגוים, בא ישעי' וביטלה ואמר ביום ההוא יתקע בשופר גדול, ובאו האובדים, וכבר כתבתי שבהאי קרא ואבדתם יש בו ב' כונות, האחד אבודה בגלות חוץ לארץ, ואין לנו שום קדושה לא מזבח ולא קרבן ולא כהן משוח ולא עבודת יוה"כ, ושנית אבידת הנשמה, רשע אובד ברעתו, ועל הגלות באז ען, הנה כבר אמר ישעי' יתקע בשופר גדול ובאו האובדים, ונגד אבדן החוטא בחטאו, הנה כל מקום שנאמר ויהי היום הוא יום הדין, וכמו"ש ויהי היום ויבואו בני אלקים להתיצב וגו', והוא ר"ה ואז יתקע בשופר ובודאי יתעוררו בתשובה ובאו האובדים

(ו) והנה מה שאמרו ודלמא כאכילת קישואין ופירשו בגמ' דהיינו שאוכלים קצתם, ועוד שהרי רב אמר מסתפינא מהאי קרא ואבדתם בגוים, ואיך אמר אח"כ אלא מסיפא ואכלה אתכם ארץ אויביכם, והרי רב אמר שמסתפי מקרא ואבדתם והאי אלא