דרושי הצל"ח לד

יאמרו מה חידש הרב, ודבר שאפילו תינוקות יודעים, וכל פלפולו הוא ביע"ל קג"ם, עפ"י מנהגי פלניא, כאלו בני מדינות הללו יש להם תורה אחרת אבל כל זה אני מוחל להם, ושרי ליה מארי לכל מאן דמצער לי, ומה בצע לי אם ישבחוני וידוע דברי חז"ל כד מכתפו להו בשבתא דריגלא, אם יעלה לשמים שיאו, כגללו יאבד לנצח, וכל דברי גנאי שמגנים אותי בפני ההמון, עדיין לא הגיעו לשליש ולרביע מה שאני יודע נגעי עצמי, והלואי יהיה לי כל זה לכפרת עון, אבל עקר הדבר אשר רע בעיני על בזיוני הוא מה שאני רואה שדברי מוסר שאני מוכיח מידי שנה בשנה אינם מתקבלים, וכל מה שאני מוסיף במוסר הפרצות מתגברות יותר ויותר, וכל זה בשביל שאני נבזה בעיניהם מלקבל דברי, אבל לא כן מדת היושר, הלא אתם רואים שאין אני מוכיח על דבר הנוגע לכבודי, כי אם על כבוד שמים, וקבל האמת ממי שאמרו, ומהראוי היה לי לאחוז בפלך השתיקה, אחרי רואי שלא הועלתי מאומה בשנים שעברו, וידעתי שבכל שנה ושנה אני נבזה ונמאס יותר בעיניכם ע"י מלשני בסתר המתכבדים בקלוני, אך מדי ספיקא לא יצאתי, אולי בהמון כזה כל העדה כלם קדושים, אם ימצאו קצתם שרגע אחד יכנסו דברי בלבותם ויהרהרו בתשובה, ואותה אנו מבקשים, והריני מעיד עלי שמים וארץ שח"ו אין יסודי בדברי מוסר הללו להרבות כבודי ח"ו, או בשביל איזה פניה אחרת לטובתי, רק להרבות כבוד שמים, ואני עומד ומבקש בבכי ובבקשה, קחו מוסרי ויכנסו דברי באזניכם, הנה קרוב יום ה', חוסו על נפשותיכם, והקב"ה עומד ומצפה לתשובתינו, כאמור משגיח מן החלונות, מציץ מן החרכים, ובעו"ה אין דורש ואין מבקש, ואולי אזכה שיגולגל זכות על ידי ואבנה גם אנכי מהם

(ב) הנה ימים הללו שמם מוכיח עליהם, שהם נקראים ימי תשובה, ומי האיש הירא מעבירות שבידו, אשר נשתרגו ועלו על צוארו כל ימות השנה, ועתה חרד מאימת יום הדין העבר, ומי יודע מה נעשה בדינו, כי כל באי עולם עברו בר"ה כבני מרון, וספרי החיים וספרי המתים היו פתוחים, ואין אתנו יודע עד מה נעשה בדיננו, אם נכתבנו בספר החיים, או ח"ו בין רשעים, ואיך יערב לנו אכול ושתות, הלא הוא נמשל למי שנתפס לגרדום, והובא לדין לפני המשפט הגדול אפעלאציאן, והמה פסקו דינו, וכתבו בספר החתום, ומסרו בידו מחותם שיוליך זה לעירו, ושם ימסור הכתב מחותם ביד השופט שבעירו, הלא העני הזה לבו מר ומתירא, פן מבואר בו שנתחייב מיתה, וכל טצדקאי דאפשר לו למעבד, שיתוודע עפ"י שוחד מה נעשה בדינו, ואולי יוכל עוד להשתנות, וכל אשר לו יפזר על הספק, והלא זה הדבר נעשה עמנו, בר"ה יכתבון אם לחיים אם למות ואין שום אחד יודע באיזה ספר נכתב, והלא כל טצדקאי דאפשר למעבד בימים הללו עד יוה"כ, תשובה ותפלה וצדקה ירבה, ובבכי יבוא, כולי האי ואולי יחון ה' צבאות, ושב בנתים מוחלין לו ואם לא עכשיו אימתי, על כן עורו נא והתעוררו נא אחיי ורעיי, חוסו על עצמיכם ועל זרעיכם, הכל נתון בערבון, ומצודה פרוסה על כל החיים, מי האיש החפץ חיים, אף אם ח"ו כבר נגזר גזר דינו למיתה, יאחז במדת התשובה, מי יודע עון אשר חטא ישוב ונחם, בעוד הקב"ה מצוי לקבל תשובתו, ודרשו את ה' בהמצאו אלו עשרת ימים מר"ה ועד יוה"כ, וכבר אנו מוזהרים ועומדים, וקבלנו התראה לשוב בתשובה ביום ראש השנה ע"י תקיעת השופר, שהוא להחריד לבב העם אל התשובה, כמאמר הנביא היתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו, וז"ל הרמב"ם פ"ג מהלכות תשובה הלכה ד' אע"פ שתקיעת שופר בר"ה גזירת הכתוב הוא רמז יש בו, כלומר עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם, וחפשו במעשיכם, וחזרו בתשובה, וזכרו בוראכם אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן, ושוגים כל ימיהם בהבל וריק, אשר לא יועיל, ולא יציל, הביטו לנפשותיכם, הטיבו דרככם ומעלליכם, ויעזוב כל אחד מהם דרכו הרעה, ומחשבתו אשר לא טובה, לפיכך צריך כל אדם שיראה עצמו כל השנה כולה, כאלו חציו זכאי וחציו חייב, וכן כל העולם חציו זכאי וחציו חייב, חטא חטא אחד הרי הכריע עצמו וכל העולם כלו לכף חובה, וגרם לו השחתה, עשה מצוה אחת, הרי הכריע את עצמו, ואת כל העולם כלו לכף זכות, וגרם לו ולהם תשועה והצלה, שנאמר וצדיק יסוד עולם, זה שצדיק הכריע את כל העולם כלו לכף זכות, והצילו ומפני ענין זה נהגו כל בית ישראל להרבות בצדקה ומעשים טובים, ולעסוק במצות מר"ה עד יוה"כ יותר מכל השנה, ונהגו כלם לקום בלילה בעשרה ימים אלו, ולהתפלל בבתי כנסיות בדברי תחנונים ובכיבושין עד שיאור היום עכ"ל הרמב"ם ז"ל

והנה אחיי ורעיי היש חיך מתוק מזה, ולמה לנו כל המוכיחים נגד דברי הרמב"ם הללו, הלא כל דבריו כאש להלהיב להבת אהבת התשובה בלבות בני אדם, והירא והחרד לדבר ה' ששמעו, כי כל העולם תלוים בדין והוא עמהם, וכן המאזנים תלוי, וזכיות וחובות תלוים במשקל, וחוט המשקולת יורד כנגדו, ובידו להטות הכף איזה צד שירצה לזכות או לחובה ח"ו, הלא אם יתעצל בתשובתו מכריע כל העולם לכף חובה, דבר כי יהיה ח"ו, או חרב או שאר שפטים רעים, הלא הוא הרוצח אשר המית נפשות נקיים בעבור התעצלות תשובתו, כי העולם נידון אחר רובו, ואם שב בתשובה ועשה מצוה והכריע לכף זכות, הנה הוא מזכה רבים, ומציל כמה נפשות ממות לחיים, ואפשר שיגרום ביאת המשיח, וקרב הגאולה ע"י הכרעתו, ואז אשרי לו ואשרי לנשמתו

(ד) ובזה נ"ל מה שנתקשו הראשונים, כיון שאדם נידון בכל יום מה יום של ר"ה מיומים, והרמב"ן תירץ שבר"ה נידון בבת אחת לזמן מרובה, כמו שבע שני הרעב ושבע שני השבע, ולדידי ההפרש שבכל יום האדם נידון עפ"י מעשיו ואינו נשפט בעון חבירו, ואף שנתפס בערבות היינו עבירות שבגלוי ומי שבידו למחות, אבל בר"ה נידון ונתפס עבור חבירו גם בעבירות שבסתר, ולא מטעם ערבות רק מטעם עולם נידון אחר רובו, ואפילו באומות נוהג הדבר שהעולם נידון אחר רובו אף דלא שייך בהו ערבות

(ה) ויצא לנו מזה שיש חיוב תוכחה בימים הללו יותר מכל השנה, שבכל השנה אין חיוב תוכחה כי אם על עבירות שבגלוי, לפטור נפשיה מערבות, אבל בימים הללו הכל נתון בערבון, אפילו על עבירות שבסתר, וחוטא אחד יאבד טובה הרבה

(ו) על כן עורו נא והתעוררו נא, חזקו ואמצו לאחוז במדת התשובה, לא מבעיא עבירות שבגלוי כמו לבישת שעטנז, שבעו"ה פשתה המשפחת בגד בוגדים בגדו, וקונין פשתן מן הבא בידם בלי חותם ב"ד, וחוטי קנבוס קונים מא"י ואפילו מישראל אם אין החוטין נטוים בביתו, אין כאן הכשר, וגם נותנים הבגדים לתפור לאומן אינו יהודי, וכבר גזרנו על זה בגזרת ב"ד, וכמה מכשולים כבר נמצאו ורחמנא ליצלן מעון חמור הזה, ואותיותיו מעידין על גודל עונשו, שעטנז אותיות שטן עז ויום אחד אם לבוש בשעטנז אין תפלתו נשמעת ארבעים יום, מאכלות אסורות מטמאים הנפש, והנה אימסר עלמא בידא דטפשאי, שהנשים סומכות עצמן על המשרתות ואינם בודקות אחריהן בעסקי מליחה אם היא נזהרת בהדחה לפני' ולאחרי', ובכלי מנוקב ולפזר מלח כראוי, וכמו כן אם מדקדקת בבשר וחלב, גם רעה חולה שנושאים כל מיני מאכל בסל אחד ובאותו סל לוקח בשר מבית הטבחים והסל מלוכלך בדם, ושוב ינשא בו מיני קמח והריפות, גם כשנושאים המאכלים להשוק ינשא בכלי אחד מאכלי בשר ומאכלי חלב וכל זה איסור גמור

(ז) רבות כבר הוכחתי אשתקד, והודעתי עונשו ועכשיו צריך להזהיר, על שנתחדשו כמה מיני מטבעות שונות זו מזו, ויש מהם חריפות יוצאות בהוצאה ויש מהם אינם יוצאים והמה מלוים המטבעות שאינם יוצאים לפרוע זוזי חריפא, וכל זה איסור גמור ולמה נתמה על המס הגדול והמועל עלינו וזה פרי מעשינו