דרושי הצל"ח לג

שאי אפשר בלי תשובה ואז יועיל תשובה ובר"ה אנו מבקשים מלוך על כל העולם בכבודך

(ז) והנה עוד יש הפרש בין תשובה מאהבה או מיראה לתשובה שע"י יסורים אף רב זמן הקץ האחרון שאם ח"ו לא ישובו רק ע"י יסורין נאמר ולקחתי אחד מעיר וכמו שהארכתי בדרוש יום ראשון של סליחות

(ח) ובזה אמרתי פירוש הפסוק בירמי' ו' "כה אמר ה' עמדו על דרכים וראו ושאלו לנתיבות עולם איזה דרך הטוב ולכו בה, ומצאו מרגוע לנפשיכם, ויאמרו לא נלך והקימותי עליכם צופים הקשיבו לקול שופר, ויאמרו לא נקשיב לכן שמעו הגוים ודעי עדה את אשר בם שמעי הארץ הנה אנכי מביא רעה אל העם הזה פרי מחשבותם כי על דברי לא הקשיבו ותורתי וימאסו בה" לא נאריך בהערות ודקדוקים והנה אף כי ליחיד הקב"ה נמצא רק ביו"ד ימי תשובה מצאתי תרופה להשרידים אשר צמאה נפשם אל ה' גם בשאר ימות השנה להיותו מצוי להם אם יבואו בשער האהבה אהבת ה' ככל מצותיו ופרטיו וכמו שהאריך בעל חובות הלבבות, והנה האהבה גורמת הדביקות ולכן נאמר כמה פעמים בתורה צמודים יחד אהבה ודביקות, לאהבה את ה' ולדבקה בו, וכמים פנים אל פנים כמו שהוא אוהב להקב"ה כן הקב"ה אוהבו ונותן רשות לדבקה בו ואם הוא דבוק בבוראו כבר הוא מצוי לו ולכן בעושה תשובה מאהבה זדונות נעשו כזכיות, כי כבר כתבתי שדבר זה אינו תלוי ברשות ב"ד שלמעלה רק ביד הקב"ה בעצמו וזה האוהב ודבק בבוראו, משא"כ בעושה מיראה ולפי זה מצאתי עוד מדה טובה לבעלי תשובה, שזה שחילקו בין תשובה מאהבה לתשובה מיראה, היינו באמצע השנה, אבל ביו"ד ימי תשובה אז מצוי הקב"ה לכל יחיד ויחיד, א"כ אפילו ע"י תשובה מיראה ג"כ יכול להיות שזדונות נעשו כזכיות, ובפ"ד דמס' פסחים רמו מרמי, כתיב גדול עד שמים חסדך וכתיב גדול מעל שמים חסדך, לא קשיא כאן בעושים לשמה כאן בעושים שלא לשמה, ולשמה היינו בלי שום פנאי רק לשם בוראו, וזו היא תכלית האהבה עד שלרוב דביקות אהבתו אינו מחשב בשום מחשבה אחרת לשום הנאה ותועלת עצמו רק לשם אהבת בוראו

(ט) והנה נחזי מאן נינהו נתיבות עולם, ואי הוה כתיב נתיבות אשר מעולם היה פירושו נתיבות אשר דרכו בהם מעולם, אבל נתיבות עולם אין סובל שום פירוש, רק נתיבות שעולם דורך בהם, ולא מצאתי הילוך לעולם שאחפש לו נתיב רק היקף הגלגל היומי, המוליך עמו בכל יום כל הגלגלים ממזרח למערב, זהו הילוך של העולם, ובאיזה נתיב מהלך והיינו בנתיב המוליכו השכל הפועל ברצון ושפע בוראו ורצונו הפשוט, וא"כ נתיב העולם הוא למעלה מגלגל היומי, והיינו מעל השמים, ולעמוד על נתיב הזה אי אפשר כי אם בעושים לשמה, שנאמר בהם מעל שמים, וכבר כתבתי בפסוק יעזוב רשע דרכו, היינו גוף המעשה ולא נכלל בזה המחשבה, והנה הקב"ה ברוב רחמיו רצה לזכות את ישראל שיוכל לתקן מעשיהם בתשובה בלתי חמורה, וכבר כתבתי שאם נרצה לעשות תשובה על מחשבה לא יספיקו אם אלף שנים נחי', ולכן התחיל הנביא עמדו על דרכים וראו, דהיינו שיראו רק לתקן מעשיהם בפועל, אלא דקשה כיון שכבר עשו העבירה בפועל, א"כ הוה מחשבה שעשתה פרי ואף ששבו בתשובה מ"מ נשאר שוגג, שזדונות נעשו שגגות, ועכ"פ המחשבה עשתה פרי, ואכתי לא פלטי מעונש המחשבה ולכן אמר שאלו לנתיבות עולם דהיינו מעל השמים שיעשו תשובה לשמה דהיינו מאהבה, איזה דרך הטוב ולכו בה, ומצאו מרגוע לנפשיכם, שע"י התשובה שתעשו על המעשה הנעשה בכלי הגוף, ממילא תמצאו בלי טורח מרגוע לנפשיכם, דהיינו המחשבה שפגמה בנפש, ויאמרו לא נלך כי בעו"ה נשקע תאות העולם הזה בלבם, ואי אפשר לאהבת הבורא לשכון בלבבם, כי קצר המצע מהשתרע, והקימותי עליכם צופים דהיינו נביאים, להוכיח אותם בכל מיני יעודי הפורעניות, ותשובו על זה אף שזה תשובה מיראה אכתי נתן להם עצה הקשיבו לקול שופר אשר תקעו בראש השנה, ואז דרשו ה' בהמצאו ואפילו ע"י תשובה מיראה יועיל בזמן הזה להיות זדונות נחשבות לזכיות וג"כ לא יענשו על המחשבה ויאמרו לא נשוב והנה כיון שמיאנו בתשובה המעולה מאוד דהיינו מאהבה ומיאנו בתשובה בינונית דהיינו מיראה שוב אין ברירה כי אם ע"י תשובה שע"י יסורים שהיא מדרגה הפחותה ביותר ויש בה אחרית גדול בעת הגאולה שנאמר אחד מעיר ושנים ממשפחה ועל זה אמר הכתוב לכן שמעו הגוים וכמו שפירשו המפרשים שיען לא שמעתם בקולי תשמעו קול המשתעבדים בכם ויגלו אתכם מארצכם, קומי כי לא זאת המנוחה ותלכו בגלות אויביכם, אז יכנע לבבכם לעשות תשובה ע"י יסורים, וראי עדה את אשר בם כלומר תנו לב מה גרמתם כי לא אתם לבדכם באים בגלות כי אם ראי עדה את אשר בם מי שבא בם כי כל מקום שגלה ישראל גלתה שכינה עמהם אי נמי וראי עדה אשר בם ע"ד שנאמר ויבואו קרית חוצות ופירש"י לומר ראה ורחם שלא יעקרו אלו, כן כביכול מזהיר הנביא בשמו של ה', דעי עדה אשר בם, ראה עדה גדולה אשר בם, עתה חוסו שלא יאבדו שלא יתקיים ואכלה אתכם ארץ אויביכם ואבדתם בגוים וכן בסוף הקץ, הואיל ואין עושים תשובה לא מאהבה ולא מיראה רק מחמת יסורים מסתפינא מהאי קרא ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה ח"ו

(י) שמעי הארץ הנה משה רבינו אמר האזינו השמים ותשמע הארץ, וישעי' הנביא אמר בהיפך שמעו שמים והאזיני ארץ, וארז"ל משה רבינו לפי שהיה קרוב לשמים ורחוק מן הארץ, אמר האזנה לשמים ושמיעה לארץ, וישעי' שהיה רחוק מן השמים וקרוב לארץ, אמר בהיפך נמצא לשון שמיעה שייך ממקום רחוק מאוד, א"כ קשיא למה אמר ירמיה שמעי הארץ, ונראה דירמי' רמז להם דילכו בארץ רחוקה מאוד מקצה תבל, ויהיו רחוקים מארץ ישראל, ולכן כאשר ייעד להם כל הפורעניות אשר יקרה אותם באחרית אמר לנגד ארץ ישראל שמעי הארץ, והנה אחרי שייעד שאינם שבים לא מאהבה ולא מיראה, א"כ אף אם ישובו מחמת יסורים כאשר יעד שמעו הגוים, א"כ תשובה זו היא בדיוטא התחתונה מאוד ונשאר רושם, ולכן אף שנעשו תשובה על המעשים, מ"מ הנני מביא רעה על העם הזה פרי מחשבותם, דמהך קרא יליף בקידושין שהקב"ה נפרע על המחשבה, ואמר הפסוק הטעם, כי על דברי לא הקשיבו, הנה לפי דקדוק הלשון היה לו לומר כי דברי לא הקשיבו, או את דברי לא הקשיבו, או אל דברי לא הקשיבו, אבל על דברי קשה מאי על, ונראה משום דכתיב בדבר ה' שמים נעשו וא"כ השמים נקראו דבר ה', והקב"ה הזהיר אותם שיעשו תשובה מאהבה דהיינו לשמה דכתיב בי' על השמים, ואז לא היה נפרע על המחשבה, אבל כיון שלא הקשיבו למה שצויתי על דברי דהיינו על השמים, ולכן נפרע פרי מחשבותם: דרוש ח' לשבת תשובה (א) לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה, וזהו עקר כוונת הדרוש שלי, כי מה בצע בפשטים ובדרשות, וידעתי כי יש גדולי ישראל שיודעים לפלפל בחכמה ואינם צריכים לתורתי, ואם לקנות שם אצל ההמון, ידעתי ימצאו כמה וכמה