דרושי הצל"ח לב

שבעי"ת אם שב בתשובה על המעשה, אף שלא שב בפועל על המחשבה, מ"מ ממילא נתבטלה המחשבה, כיון שלא נשאר רושם מהמעשה, וכאלו לא נעשה מעולם הוה המחשבה מחשבה שלא עשתה פרי, ואין הקב"ה מעניש עליה, אבל בשאר ימות השנה נשאר עכ"פ שוגג והוה המחשבה מחשבה שעשתה פרי, וצריך לשוב בתשובה גם על המחשבה, וזהו כוונת הפסוק שהתחיל בשני מיני תשובה דהיינו בעי"ת ובשאר ימות השנה ואמר יעזב רשע דרכו והיינו בעי"ת, די בעזיבת המעשה, ואיש און מחשבותיו היינו בשאר ימות השנה, שצריך לעשות תשובה גם על המחשבה, ואמר הפסוק בעצמו הטעם וישוב אל ה', היינו בעי"ת שהקב"ה נמצא, והתשובה תשוב אליו ממש, וירחמהו שלא די שמכפר לו, ואינו שונאו עבור מעשיו, אלא אפילו ירחמהו, מוסיף אהבה שנעשה זכיות ולכך נתבטלה המחשבה ואל אלהינו היינו בשאר ימות השנה שמקבל התשובה במדת הדין, כי ירבה לסלוח די שמרבה לסלוח, אבל אינו נעשה זכיות

כי לא מחשבותי מחשבותיכם, הנה יש לי עוד ספק וחקירה אחת בענין התשובה, והוא שזדונות נעשו זכיות ולפי מה שכתבתי בעי"ת כששב על המעשה נתבטלה המחשבה, ממילא א"כ אם החמיר על עצמו, ועשה אח"כ תשובה גם על המחשבה הפסיד, שאם לא נתבטלה המחשבה ומחשוב זדון, אח"כ בתשובתו היה ג"כ המחשבה נהפך לזכות ועכשיו שכבר נתבטלה המחשבה שהרי מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה, א"כ ממה יתהפך אח"כ לזכות, אבל הקב"ה ברחמיו מתנהג בחסידות מתחילה קודם ששב על המחשבה והיה נחשב מחשבת עבירה, לא צירפה אבל עכשיו ששב בתשובה אזל בתר השתא שתתהפך לזכות והוה מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה, וזה שקאמר שלא תימא שמזה שאמרתי יעזוב רשע דרכו שבעי"ת די בעזיבת המעשה יבוא נזק, שלא תתהפך המחשבה לזכות, לזה אמר כי לא מחשבותי, וקאי על מחשבות האדם לדבר מצוה ולטובה שנקרא מחשבותי שמחשב בעבודתי מחשבותיכם היינו מחשבות שאתם חושבים לצורך עצמכם למלא תאות נפשיכם בעבירה שזה אין אני מצרפה למעשה, אבל מחשבותי אני מצרף למעשה, ולא דרכיכם דרכי, סופי' דקרא קאי אתשובה בשאר ימות השנה, כאשר חלקתי כל הני קראי, ואמר ראה ההפרש שבין עי"ת לשאר ימות השנה, שבעי"ת אפילו המחשבה נהפך לזכות, ובשאר ימות השנה אפילו לא דרכיכם וגו', וכבר כתבתי יעזוב רשע דרכו היינו המעשה, ואמר לא מבעיא שהמחשבה אינו מצרפה למעשה, להיות נחשב זכות אלא אפילו לא דרכיכם היינו המעשה דרכי, דהיינו שיחשב דרכי שיתהפך לזכות כי בשאר ימות השנה די שמרבה לסלוח, אבל אינו נחשב לזכות, ולכן אמר בסופי' בהיפך ולא דרכיכם דרכי, ולא אמר ולא דרכי דרכיכם כי פירושו הוא שדרכיכם אינם נעשה מהם דרכי

(ה) ומעתה אחיי ורעי נשים על לב גודל יקר הערך הזמן הנכבד הזה, וראוי שלא לאבד רגע הימנו לבטלה, כי אם לשום על לב איש נגעי לבבו ולב יודע מרת נפשו, והנה אם נרצה לשוב על עבירות שבידינו, כל ימינו לא יספיקו די תשובת משקל עונותינו, אשר עצמו משערות ראשינו וכל זה על המעשה, ואם ח"ו תצטרף המחשבה אבדה תקותינו, כי לפי ערך לא יגיע המעשה לחלק המאה מהמחשבה כי המעשה נעשית ברגע, אבל מחשבות תחבולות רשע המה בכל עת ובכל רגע ודרך משל גנבים וגזלנים ומשיגי גבול כמה זמן יאבדו במחשבותם הרע ויערימו סוד איך יבואו לידי המעשה ולפעמים יחשבו ימים ושנה על מעשה א' כי לא יזדמן לידם עד לבסוף וכמו בעלי עבירה יהרהרו בנשים כמה ימים וכמה ירחים עד שיבוא מעשה העבירה לידם וכמו כן בעלי המחלוקת וקושרי קשרים ואם נחפש בחדרי בטנינו נמצא כל ימינו כלו בהבלי הבלים מחשבות רשע, הרי שהמחשבה היא מרובה בחשבון ובכמות יותר מהמעשה. וגם באיכות כי המעשה מטמא הגוף, והמחשבה מטמא הנפש, כי המעשה הוא גשמי ומטמא הגשמי, אבל המחשבה היא רוחני ומטמא רוחניות הנפש, ועל הכל הקב"ה מביא במשפט, וזה שאנו אומרים בר"ה בזכרונות כי זכר כל היצור לפניך בא, מעשה איש ופקודתו ועלילות מצעדי גבר, מחשבות אדם ותחבולותיו, ויצרי מעללי איש, על זה ידוו כל הדוים, והנה הזמן הזה הוא עת רצון שבתיקון המעשה יתוקן המחשבה כאשר הארכתי והנה האנשים הנגשים אל ה' היודעים בעצמם נקיי המחשבה ואף אם לפעמים נפלו ברשת המעשה במקרה, כי לא עצרו כח להלחם על יצרם, ונתגבר יצרם לפי שעה, אולי להם יש תקוה בכל ימות השנה לשוב בתשובה, אבל אנו יתמי דיתמי כמוני ובני גילינו, אשר כל שנותינו בהבל מחשבותינו, ואין קץ ואין מספר למעשינו הרעים, אוי לנו מיום הדין, אוי לנו מיום התוכחה, הי תורה והי מצות דמגני, ואנחנו טמאים לנפש אדם, שאנחנו טמאי המחשבה טומאת הנפש, למה נגרע לבלתי הקריב קרבן ה' במועדו הקבוע לתשובה, ותוכל להרויח המחשבה ונקריב את קרבן ה', הם אישי חובותינו ונחוחי אשמתינו, וע"י התשובה נקריבם קרבן לה' וזדונות נחשבו כזכיות

(ו) ואם בשביל כבוד שמים, וכל מי שאינו חס על כבוד קונו ראוי לו שלא בא לעולם והקב"ה אומר אם אב אני אי' כבודי, שאם תרצו להיות בגדר בנים ע"י תשובה המעולה מאהבה אי' כבודי בעתים הללו., ופירושו דהך קרא אם אב אני אם תרצו שאהי' לכם בגדר אב, ואתם בנים לה', אז תשובו מאהבה, ויהיה עקר התשובה, אי' כבודי לשוב בשביל כבוד המקום, כי עתה גלה כבוד מישראל, והכסא נקרא כסא כבוד, ואם אין הכסא שלם כי יד על כס וגו' אין הכבוד שלם, ובשביל זה ראוי לשוב, ואם אדונים אני אי' מוראי לעשות אף תשובה מיראה וגם תשובה זו תוכל לקרב הגאולה אבל אם ח"ו תמתינו עד יבואו יסורים שזה הוא התשובה היותר פחותה, ואין בכחה לקרב הגאולה, רק להביא הגאולה בזמנו. ובשלהי יומא אמר ר' יוסי גדולה תשובה שמביאה גאולה שנאמר ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב, מ"ט ובא לציון גואל משום ולשבי פשע ביעקב. אמר ר' יונתן גדולה תשובה שמקרבת גאולה לעולם שנאמר שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבוא, וצדקתי להגלות, והנה צריך להבין מדוע שינו התנאים לשונם מר אמר שמביאה גאולה ומר אמר שמקרבת גאולה

ונלע"ד דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי, והנה בפרק חלק אמר רבי כלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה ומע"ט, ושמואל אמר דיו לאבל שיעמוד באבלו, כתנאי ר' אליעזר אמר אם ישראל עושין תשובה נגאלין, ואם לאו אין נגאלים א"ל ר' יוסי אם אין ישראל עושין תשובה אין נגאלים, אלא הקב"ה מעמיד להם מי שגזרותיו קשות כהמן ומחזירן למוטב, ופירש"י די לאבל וכו' כלומר אם אינן עושים תשובה אינו עומד באבל כל הימים אלא ודאי קץ לדבריו והנה אף לדברי ר"י צריכין תשובה שהרי אמר ומחזירן למוטב אלא לר"א בעי תשובה רצוניות ולר"י סגי תשובה הכרחית ע"י יסורים, וכן פירש מהרש"א בחידושי אגדות, וכיון דמוקי לשמואל כר"י, א"כ סוף זמן האבל כאשר די לאבל לעמוד יותר באבלו תהי' הגאולה ע"י תשובה, שע"י יסורים, אבל קודם הקץ האחרון גם שמואל ור"י מודים, שאם אינם עושים תשובה רצוניות אינם נגאלין, וא"כ ר' יוסי מיירי בתשובה שע"י יסורים, ולכן אמר גדולה תשובה שמביא הגאולה בה' הידיעה, הגאולה המפורסמת, ולא אמר שמקרבת שאי אפשר ע"י תשובה זו לקרב קודם זמן, ור' יונתן מיירי בתשוב' בחיריית ולכן אמר שמקרבת גאולה לעולם שמקרבת קודם זמן, ומעתה מי הוא הירא מעבירות שבידו וחרד על כבוד שמים ישוב האידנא, שהרי בר"ה ויוה"כ על המדינות בו יאמר, וא"כ המדינו' עולות לזכרון ק"ו ירושלים עולה לזכרון, והקב"ה מצפה לתשובתינו להביא ולקרב הגאולה, אבל בכל השנה אין יכולת בתשובה לקרב, שאם לא נגזר בר"ה ויוה"כ נשאר הדבר כל השנה, רק אם נגזר הגאולה בר"ה אלא