דרושי הצל"ח ל

בלבו של אדם, וישראל בתפילת תעניתם צריכים להיות כלם באגודה אחת, אבל חלק לבם עתה יאשמו, והנה המעביר על מדותיו מעבירים לו כל פשעיו

(ה) עמוד התפלה הנה העיקר קדושת המקום והבית הכנסת הוא מקום משכן השכינה, ואהיה להם למקדש מעט אלו בתי כנסיות שבחוץ, וארז"ל אין תפלתו של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת, וכבר אמרתי שאם האדם מתפלל בבית הכנסת, אף אם בא לו מחשבה זרה ומבלבל תפלתו והתפלה היא במקום קרבן ונקראת עבודה דוגמת הקרבן, כדכתיב לעבדו בכל לבבכם, וארז"ל איזה עבודה שבלב זה תפלה, וא"כ אחר כוונת הלב הן הן הדברים, ואם לבו בל עמו הוה כמו מחשב מחשבת חוץ בקרבן והוא פסולי המוקדשין, והנה אמרו בגמרא שיש פסולי מוקדשין שאם עלו לא ירדו, ויש שגם עם עלו ירדו, וזה הכלל כל שפסולו בקודש הקודש מקבלו, וכל שאין פסולו בקודש אין הקודש מקבלו, וכשאדם מתפלל בבה"כ שהוא מקום קדוש אף אם בא איזה מחשבת חוץ נקרא פסולו בקודש והקודש מקבלו, אבל כשמתפלל חוץ לבה"כ אין פסולו בקודש ואין הקודש מקבלו

והטעם נ"ל דהנה מלך שבא ובאו בני המדינה לקבל פניו במנחה, וכל איש הביא מנחה להיכל המלך, ויש מהם שוטים ששלחו להמלך שישלח עבדיו לביתם ויקבלו מהם המנחה, והנה תוך המנחות ההם נמצאו כמה זיופים שבכלי כסף ההם כספם היה לסיגים יש מהם שעירבו במזיד ויש מהם שנתערבו בשגגה, אך מלמראית העין היה נדחה ככסף ומזויף מתוכו, והנה סמוך הזה היה מלך אדיר ושליט גדול ועשיר מופלג, ואוצרותיו מלאים כסף וזהב לרוב, ויצא דת המלך שאלו שהביאו המנחה לביתו לא ידקדקו אחריהם אפילו המזויפים, כי כלום צריך הוא לכספם. וכלום עשו אלא לכבודו ולעשות כבוד למלך, והרי עשו כבוד כי למעלה נראה כסף, אבל אלו ששלחו להמלך שישלח משרתיו לביתם ליקח המנחה, הכי זה כבוד המלך אלא ודאי שדמו שהמלך ממון חסר, וצריך לעושרם א"כ רע עשו שנתנו לאוצר המלך כסף סיגים, והנמשל מבואר מעצמו, ובפרט בגלות הזה שהשכינה בגלות, ואין מקום מנוחת השכינה בגלות כי אם בבית הכנסת שיש בו מעין קדושת ארץ ישראל, וכל המתפלל בבית הכנסת כאילו מביא הגאולה, דכן אמרו בגמרא אמר הקב"ה כל העוסק בתורה ובג"ח ומתפלל עם הצבור, מעלה אני עליו כאלו פדאני לי ולבני והנה המתפלל בבית הכנסת מראה בעצמו שיש לו דביקות לשכינה ונכסף לבית אמו, אבל זה שאינו בא לבית הכנסת הוא בן כסיל תוגת אמו ומתרחק מן השכינה והשכינה מתרחקת ממנו, ולכך אין תפלתו נשמעת, ואמרתי בזה פירוש הפסוק בישעי' כה אמר ה' איזה ספר כריתות אמכם אשר שלחתי', או מי מנושי אשר מכרתי אתכם לו, הן בעונותיכם נמכרתם, ובפשעיכם שלחה אמכם, מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה, הקצור קצרה ידי מפדות, ואם אין בי כח להושיע, והנה רז"ל במס' ברכות, דרשו כיון שבא הקב"ה לבה"כ ולא מצא שם עשרה מיד הוא כועס, שנאמר מדוע באתי ואין איש וכו', והנה צריך לפי זה קישור הדברים, למה דכתיב לעיל איזה ספר כריתות וכו', מדוע באתי וכו', ונראה כי הלא באמת אנחנו פשענו ומרינו, ומפני חטאינו גלינו מארצנו ולמעננו גלתה השכינה להגן עלינו שלא נשתקע בקליפות ולהיות לנו לעץ חיים להחזיק בה ולהיות לנו בטחון שבודאי נצא מהגלות שנא נתייאש מהגאולה, והן ברבות הזמן המר והארוך הזה, בגלות החל הזה, ושכלו כל הקיצין מצאו המינים מקום לומר, כי ח"ו אבדה לנצח תקותנו

(ט) והנה אנחנו רואים שעכ"פ לא עשה עמנו כלה בגלותינו, ופלא גדול איך יש לנו קיום, ובפרט בימים הקדמו' כי בהא נחתו ובהא סלקו לגרשנו ולעקר שרשנו והקב"ה מצילנו מידם גדלה התמי' ממ"נ אם אנחנו אהובים למקום ורחמיו מרובים, למה לא יגאל אותנו מהגלות לגמרי, לחסות בצלו בארץ הקדושה, ארץ אשר ה' דורש אותה תמיד, ואם ח"ו שונא אותנו בעונותינו א"כ מהפלא איך מגין עלינו אף גם זאת בהיותנו בארץ אויבנו, אלא שהגלות הוא בסיבתינו ובשביל תלת מילין מתעכבין בגלות וחד הוא דמהדרי אפייהו משכינתא, והנה אין לך היפוך פנים משכינה כזה שיש לו בית הכנסת בעירו משכן השכינה ואינו נכנס לתוכו להתפלל, והנה ת"ל כבר אכשור מקצת דרי בזה. אבל עדין לא כולם ומכאן והלאה תראו כל אחד להשכים לבה"כ, ובזה ירבו ימיכם וימי בניכם שהוא סגולה לאריכת ימים, וכמ"ש בגמרא מקדמי ומחשכי לבי כנישתא אמר היינו דאהני להו דאיכא סבי בבבל: והעיקר שלא לשוח שיחה בטלה בבית הכנסת כאשר הזהרתי כמה פעמים על זה

(יא) קצת דינים שאין העולם נזהרים במשך השנה: חלב שחלבו ישמעאל ואין ישראל רואהו וזה מצוי בכפרים ואף בעיירות שיש להם פרות בוויין הייזער רחוק הרבה מבית ישראל והישמעאל חולב לבדו

שמירת שבת אלמלי שמרו ישראל שתי שבתות היו נגאלים והנה מתחלה היו מוזהרים ועכשיו חזרו קצתם לסורם בוויין הייזער ואם ישנו עוד יד אשלח בהם להענישם בחרפות ובזוים כראוי: גם הבחורים והבתולות ונערים ונערות הולכים לטייל בשבת חוץ לעירוב והמה נושאים משא ביום השבת בבתי יד שבבגדים כמו סכין ומפתח ושאר דברים קטנים גם מתוך זה באים לידי שחוק וקלות ראש זכרים ונקבות בכן כל אחד ישגיח על ב"ב

גם המתמהמה בע"ש במרחץ ועי"ז הנשים הולכים אח"כ למרחץ וטרם בואם לביתם כבר שקעה החמה ומדליקים הנר ומחללים שבת מלבד שהנשים הצריכין טבילה אי אפשר לעשות החפיפה כל הצורך

(יב) הימים הללו שמם מוכיח עליהם ימי תשובה מי יודע ישוב ונחם על עבירות שבידו וגדולה התשובה שמקרבת הגאולה ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב במהרה בימינו והעיקר להיות אהבה ואחוה וריעות בין כלנו ולהשמר מכעס ומקטטות ומריבות והנה מעשה שטן ביום הקדוש ערב יוה"כ רובם באים לידי כעס עבור דבר שטות שהשוחט מסבב הבתים לשחוט הכפרות גם בזה יש קנאת איש מרעהו לאמר זה קודם ממני והנה כל הכועס כעובד ע"ג ואמרינן במס' סנהדרין אמר ר' יוחנן אכל חלב והפריש קרבן והמיר דתו וחזר בו הואיל ונדחה ידחה הרי תיכף כשהמיר נפסל הקרבן ואינו בן כפרה ולמה אח"כ לו הכפרות וגם הנר אינו צריך אח"כ להביא לבה"כ שכבר הגדיל המדורה מדורת הגיהנם שכל הכועס כל מיני גיהנם שולטין בו וע"י כעסו השוחט מתבהל ואינו מרגיש בפגימה ואוכל נבילות וטריפות ובאמת אין כאן נפקותא אדרבה טוב יותר לאחר מלהקדים וכל שהוא סמוך יותר ליום הוא עדיף ועכ"פ לא ידקדק כלל בין קדימה לאיחור

והעושה במרומיו שלום הוא יטע בלבנו אהבה ואחוה ושלום ויברך את עמו בשלום ויביאנו אל עיר שכם במהרה בימינו ובא לציון גואל וגו' אכי"ר: דרוש ז' לצום גדלי' (א) התשובה היא מ"ע בתורה והיא חובת הגוף נוהגת בכל עת ובכל זמן, והיא מ"ע שלא הז"ג, והשוו בהאנשים ונשים, וכתב הרמב"ם בפ"ב מה' תשובה הלכה ו', אעפ"י שהתשובה והצעקה יפה לעולם, בעשרה ימים שבין ר"ה ליוה"כ היא יפה