דרושי הצל"ח כט

ואם תלמדו לכונה זו כמה רבו שכרכם אשר אי אפשר לשער כלל. אבל עתה בעוזבם תורת ה' לגמרי וכל יום ויום כל היום יהגו ריק, ודברים בטלים וליצנות ועבירה גוררת עבירה נמשך מדברי בטלה לדברי נבלה ורכילות ולה"ר וקטטות ומריבות ומלשינות ומסירות ואבוהון דכולהו ביטול תורה, וכבר נחר גרוני ולכאורה מהראוי שלא להוכיח עוד, וכמו שארז"ל שלא יהא מוכיחו וחוזר ומוכיחו אלא ששני מיני תוכחת יש, יש תוכחה לאדם שעשה עבירה במקרה פעם אחת ואינו חוזר לסורו, כדרך ראובן בבלבול יצוע וישראל במעשה העגל, שאין התוכחה למונעם שיעשו עוד כזה, כי גם מעצמם לא יעשו עוד כזה, על כזה וכיוצא בזה אמרו רז"ל שלא הוכיח יעקב את ראובן, וכן משה רבינו את ישראל אלא סמוך לפטירתו מן העולם מטעם שלא יהיה מוכיחו וחוזר ומוכיחו שלא יתבייש בפניו, אבל להוכיח למנוע אדם מעבירה אשר הוא פוקר בהרגל בה, הן ליחיד הן לרבים על זה הזהירה התורה הוכח תוכיח את עמיתך, ואפילו מאה פעמים, ורז"ל אמרו עד הכאה או קללה לכל מר כדאית לי', ולכן אני מוסיף להוכיח על זה מאה פעמים ויותר, שתקבעו עתים לתורה שעה או שתים ביום, כל אחד לפי כחו וכפי הפנאי שלו יקבע עכ"פ זמן קצר שזמן זה מחויב ללמוד בכל יום וילמוד כפי יכלתו ש"ע ודברי אגדה וספרי מוסר ואני את נפשי הצלתי והשומע ישמע

(ג) והנה אין אשכול בגפן, בכורה אותה נפשי, רואה אני שאין דברי נשמעים לזקנים שכבר נשתקעו ונשתרגו בעול הזקן וכסיל, הוא רוע יצרם הרע מעודם, וכבר נשתקעו בשערי הטומאה, לכן אני מבקש מהילדים בחורי חמד ובעלי בתים הרכים בשנים, והנה ת"ל אכשור דרי, והמה לומדים קצת בהתמדה, והקב"ה יחזק לבבם ויוסיף להם אומץ, והעיקר שיהא למודם לשם שמים, וישמרו נפשם מעבירות שלא לטמא הנפש, כי ת"ל המה עדיין נקיים מחטא, ויש בידם לשמור ולקדש עצמם מכל מחשבה רעה והרהור עבירה, והסתכלות בנשים נכריות והוצאת זרע ח"ו שכל אלו העבירות מטמאים את האדם מנעוריו ודברי תורה נעקרים מלבו, ואמרו רז"ל עד שאתה מבקש רחמים על דברי תורה שיכנסו בתוך מעיך, בקש רחמים על עבירות שבידיך שימחלו לך, ומתוך כך אתה שומע וזוכר, ואין אני מבקש מהם שיתענו או שיסגפו נפשם, אדרבה חלילה להם וכמעט אני גוזר עליהם שלא להתענות, רק יקדשו עצמם מכל חטא ואשמה, וישמרו את פיהם שיהי' פה קדוש ולא ידברו דברי נבלה, אשר בעו"ה היצה"ר מרגיל את האדם בילדותו, ואח"כ יגיעו הימים אשר אין לו בהם חפץ ויתחרט, ודברים שאדם עושה בילדותו משחירים פניו לעת זקנותו, לכן ישמרו עצמם מתחלת' מכל חטא, וילמדו בכל יום זמן קצר מאוד, אף רובע שעה ספר מוסר, ואז טוב להם כל הימים, וכאשר ירגילו עצמם ביראת שמים אזי ההרגל ישוב אצלם טבע, וחנוך לנער על פי דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנה, ועיקר הכל התמדה בלמוד

(ד) הנה רז"ל אמרו בסנהדרין, אין תחלת דינו של אדם אלא על דברי תורה, והתוס' הקשו דהרי במס' שבת אמרו ששואלין לו תחלה נשאת ונתת באמונה, ואח"כ קבעת עתים לתורה ותירצו ששואלין לו תחלה על מו"מ באמונה, ומ"מ יקבל דינו תחלה על דברי תורה, והנה יש לדקדק א"כ שנידון תחילה על דברי תורה א"כ גם השאלה ישאלוהו תחלה על דברי תורה, ונראה משום דהקב"ה כפה ההר כגיגית, וא"כ יש מודעא רבה לאורייתא, ואי אפשר לדונו על דברי תורה, והנה כל ישראל רגילין לומר טרם ישכבו הריני מוחל לכל מי שהכעיס והקניט אותי בין בגופי בין בממוני, והנה ודאי קשה על לשון זה, שא"כ כל אחד יגזול את חבירו, וכשיתבענו בדין יאמר כבר מחלת אתמול טרם ששכבת על מטתך אלא ודאי שמחילה זו רק למי שאין לו לשלם, או שכבר מת ולא נשאר אחריו לשלם, או שיורשיו אינם יודעים שישלמו והנה דין זה הוא לעתיד, והנה כבר אף חז"ל (היה בימים הקדמונים) בן נח נהרג על פחות משוה פרוטה, ולא ניתן לחשבון, והנה פשיטא שמחילה אינה מועלת לב"נ שהרי אין המחילה עדיפא מהשבה ממש, ולפי זה שואלין אותו נשאת ונתת באמונה, ודבר זה שואלין אותו אחר מיתה, ואם ישיב כבר מחלו לו, א"כ צריך להיות דינו כן ישראל, ואם יבטל קבלת התורה ע"י מודעא, אינו מועיל המחילה, ואז דנין אותו על דברי תורה, וזה שאמר רב המנונא אין תחלת דינו של אדם נידון אלא על דברי תורה, וידוע דאתם קרוים אדם, וז"ש אין תחלת דינו של אדם באשר כבר הוא אדם ואינו טוען מודעא אז תחלת דינו על דברי תורה

(ה) והנה יש להוכיח הרבה על מו"מ באמונה שאין העולם זהירים, ואפשר נכשלים אפילו בגזל ממש, ולא נחתם גזר של דור המבול אלא על הגזל, והנה בכלל גזל הוא עונש מדות ומשקלות, וכבר הוכחתי ע"ז בשבת תשובה אשתקד, וקשה העונש של מדות, והנה ביום התענית צבור העבר תקנתי אצל הקרעמער להיות להם מדה אחד ומשקל אחד, ואצל המוזגים לא נתקן הדבר במדת הלח, וראוי להם להתאסף יחד ולקבוע מדה ומשורה אחת אצל כלם

(ו) השגת גבול הנו עון פלילי, ואין אדם נוגע במה שמוכן לחבירו, ובפרט לגרשו ממקום מנוחתו לשכור הארענדע שלו, ודבר זה אינו שייך אצל השר הגדול והאדיר הדוכס שלנו כי הוא עושה בחכמה ובתכלית שמשכיר לשלש שנים ויש פנאי לארנדר ליתן בהקפה שנה ראשונה ושניה ובשלישית יגבה הקפותיו, ואחר זה אם אחר בא לשכור אצל השר, אין כל כך הפסד להארנדר הראשון, אבל אני מדבר מהארנדרים אצל השררות האחרים שמשכירים לשנה ובשנה הראשונה טרם ידע המחזיק מהות הכפר, לענין גבית חובות התעיף עיניך בו ואיננו ובאו זרים ואכלו יגיעו בשנה השנית זה חלי וענין רע, והמה מתחלפין כפרהדרין האלו שמתחלפין בכל שנה, והרשעים כים נגרש, השקט לא יוכלו לשבת במקום אחד. ותמיד הוא מקנא חבירו לשכור מקומו, ומעולם אין חן מקומו עליו וחומד באחר הוא בעונו נתמעט שפעו, ואם ישב כאן או במקום אחר לא ירויח רק יפסיד כי מזלו גרם או עונש עונותיו הוא, והוא כופר בהשגחת הבורא ותולה במקרה ואומר המקום גורם, ועליהם אמר הנביא וגם אני נתתי לכם נקיון שנים בכל עריכם, וחוסר לחם בכל מקומותיכם ולא שבתם עדי נאום ה', פירוש שזה החוסר והדלות הבא עליהם אומר הקב"ה ממני הוא ואין המקום גורם כי הלא נתתי לכם כן בכל עריכם ובכל מקומותיכם, וכבר נסית בשנים או בשלשה כפרים כן, ואעפ"כ אתם אומרים מקרה הוא והמקומות גורמים ולא שבתם עדי

(ז) שנאת חנם מה נאמר ומה נדבר ואם נחרב הבית שני בעון זה ואיך יוכל הבית להבנות, ועדיין השטן מרקד בינינו, והנה בפיו שלום ידבר ובקרבו ישים ארבו, והנה על כל העבירות יכולים אנחנו להוכיח אבל עון זה שהוא שונא לרעהו בלבבו מאין ירגיש בו המוכיח, ובפרט לפעמים לא תצא השנאה לפועל, כי לא יעשה לו דבר כי לא יבוא לידו להיות בכחו לעשות רע, רק שונא בלבבו ועובר על לא תשנא וגו' וכל העבירות שאדם עושה במעשה בסתר אעפ"כ אי אפשר שלא יגולה הדבר שיזדמן שיש רואה, ויוכל הדבר להתפרסם, ועוד שלא יוכל לעבור בכל עת כי מורא יעלה על ראשו, פן יראני אדם, אבל עון זה ששונא בלבו הוא עובר בכל עת, , ואין רואה ואין יודע להשיבו בתשובה, ואמרתי שזה פירוש הגמרא ראשונים שנתגלה עונם נתגלה קיצם, אחרונים שלא נתגלה עונם לא נתגלה קיצם, ופירוש שלא נתגלה עונם שהיו חוטאים בסתר, ולפי מה שכתבתי ניחא ששנאת חנם בסתר הוא, ושוב מצאתי גם בחידושי אגדות כן, והנה ראשונים שנתגלה עונם בודאי בכל דור ודור לא פסקו אנשי אמונה, והיו מוכיחים אותם להשיבם מעונם ונתגלה קיצם, אבל אחרונים שלא נתגלה עונם בקושי שישובו, לכך לא נתגלה קיצם, והנר כבר ארך עלינו העת, ונתקיים בנו ולא תאמין בחייך, ואין איש שם על לב, וטובה מרדות אחת