דרושי הצל"ח כז

אותו מחלצות, ואמר הנביא שמעשה המצות שלהם חלוש מאוד והלבוש הנעשה מזה חלוש כקורי עכביש, האוכל מביציהם ימות והזורה תבקע אפעה קוריהם לא יהיה לבגד ולא יתכסו במעשיהם, אמר ראה ההפרש שמעשה העבירות בתכלית הארס שאוכל מביציהם ימות והזורה תבקע אפעה, אבל קוריהם שהוא מעשה המצות הוא קורי עכביש, שלא יהיה לבגד שלא יהיה מזה בגד לנשמה, ולא יתכסו במעשיהם, ומה מאוד מתקו לפי זה דברי יונתן ב"ע שתרגם הא כקורן דעכוביתא דלא כשרין לאתכסאה כן לית הנחה בעובדיהון דרשיעא, והיינו אפילו מעשים טובים של הרשעים אין בהם הנאה, וכמו שנאמר ולרשע אמר מה לך לספר חקי, ונאמר מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי, וכמה מקראות כזה, וארז"ל שאין הקב"ה חפץ בקלוסם של רשעים, והיינו מטעם שכתבתי לפי שאינו עושה בלב שלם רק כעושה בעל כרחו לסלק ההכרח מעליו

(כא) והנה הארכתי קצת בדברי הנביא, ונתאר לראשונות שיש ריב ומלחמה בין כת המקטרגים ובין כת הסנגורים, ואילו המקטריגים אית בהו תרתי לריעותא, כי רב מאוד מחניהם שהמה רבים מאוד לפי מספר ריבוי העבירות ואלו מועטים, ועוד כי עצום עושי דבר העבירה בכל כחם, בהם גבורי כח לקטרג בחזקה, ואלו הסנגורים חלושים מאוד

ואשא משלי לשני מחנות העושים מלחמה אלו נגד אלו ואם הם שוים במספר לא נוכל לידע מי מהם שיגבור אבל אם מחנה אחת יש בהם מאה אלף איש ומחנה השני אין בהם אפילו אלף איש בודאי שאלו בטלים במיעוטם, אמנם לפעמים אלו המועטים הם גבורים, אשר אחד ירדוף אלף, ואז אף שהמה מועטים במספר, יוכל להיות שלגבורים הנצחון, אבל אם מחנה אחד מאה אלף איש גבורי חיל, ומחנה השני אין בהם אפילו אלף איש ותשושי כח,, מהיכא תיתי שיעמדו כלל להלחם. אמנם לפעמים יש להם להתיצב על עמדם, כי המקום גורם שיש להם מקום מבצר מוקף כמה חומות גבוהות ובצורות, אז אף שהמה מועטים וחלשים, יכול להיות שינצחו מחמת חוזק המקום, אבל אם כבר נעקרו ממקומם ע"פ השדה יפול התמיה אם יעמדו להלחם. אמנם לפעמים עדיין יש להם להלחם כי לפעמים אלו המועטים והחלשים, יש להם ראש שר צבא איש מלומר מלחמה מנעוריו, ובקי בטכסיסי המלחמה מאוד, ואלו הרבים אין הראש שלהם מלומד מנעוריו, ומחדש נעשה ראש אז אולי הראש ברוב בקיאותו יסבב שיגבורו. אבל אם כבר נפל הראש אז ודאי שלא יגבורו

(כב) אמנם לפעמים אלו המועטים והחלשים למדו טכסיסי המלחמ' באש שקורין פייער עקסערציציוס ואלו הרבי' אף שהמה גבורים וחזקים מ"מ לא ראו טכסיסי המלחמה באש, ובורחים מריח עשן קני השרפה, אבל אם להפך שאלו הרבים והגבורים למדו מעשה המלחמה באש, ואלו החלשים לא הרגישו מעולם בחימום האש, אז אין שום הוה אמינא שיגברו, אלא תחבולה אחת אם חכמים הם לחתור חתירה תחת הקרקע ואז פתאום יפלו כל המחנה הגדולה בחתירה שיחתרו

(כג) זה המשל, הנמשל שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה מלחמה הכבדה והחזקה כי קרוב יום ה' עד די כרסון רמיו, וכמו שאמר מיכיהו, ראיתי את ה' יושב על כסאו, וכל צבא השמים עומד עליו מימינו ומשמאלו, הללו מימינים לזכות והללו משמאילים לחובה, וכל אלה משלנו הם ממעשינו שע"י המצות נעשו המיימינים לזכות, וע"י העבירות המשמאילים לחוב, והנה נחזי אנן מי ראוי להתגבר, וכבר הקדמתי שהשמאלים המה גבורים ורבים ומיימינים מועטים וחלשים ובמה יש לנו לבטוח, אמנם בזמן שבה"מ היה קיים היה לנו מקום מבצר, עשר חומות חזקות, זה לפנים מזו כי היה לנו ארץ ישראל וירושלים ובית המקדש, עשר קדושות הם זה מקודש מזה. עד שקדשי קדשים מקודש מכלם ושם הגיע קירוב שלנו לאבינו שבשמים ע"י הקטורת ודם פר ושעיר של יוה"כ וארון וכרובים שכל אלה היו חומות גבוהות ובצורות וגם הי' לנו כמה מגינים לקבל חצים ובליסטראות של המקטריגים המזכירים חוב. כי הציץ היה מרצה על גלוי עריות דכתיב על מצח וכתיב ומצח אשה זונה וגו'. ומעיל על לשון הרע וכיוצא בזה שאר בגדי כהונה. והי' לנו ראש מלומד במלחמה הכהן הגדול שהיה בכל שנה ושנה נכנס לפני ולפנים ומכפר עלינו ולכך אין תימה אם היינו גוברים המלחמה אבל עכשיו גלינו מארצנו ונתרחקנו מעל אדמתנו ואין לנו מקום לחשות בו ונושא כל בגדי כהונה ואין לנו שום הגנה לקבל חץ שחוט לשונו של המקטרג. ואין לנו ראש ולא מנהל, ולא מחזיק בידינו, כי כלנו כצאן תעינו איש לדרכו הרעה פנינו ואדרבה הכת המשמאילים יש להם ראש מלומד מלחמה, כי היצה"ר הוא זקן, אבל היצה"ט נקרא ילד מסכן, והוא ע"ד שארז"ל וחכמת המסכן בזוי', שממסכין מדברי תורה, כן מעשה המצות אנו ממסכין אותם, ועדיין הי' לנו מקום להתגבר כי היינו מלומדים בטכסיסי האש, כי הלא כה דברי כאש נאום ה', שהיינו מתמידים בתורה שמגינה ומצלי, והיינו עוסקים במצות לשמה בהתלהבות גדול כדכתיב כי נר מצוה כו' ולא היה שליטה למקטרג, אבל עכשיו בעו"ה נהפוך הוא, המקטריגים המה מלומדי מלחמה וטכסיסי האש, כי תולדותם מן האש שכל מעשה העבירות אנחנו עושים בחימום היצר הרע, ובפרט יצרא דעבירות העריות, אוי לנו כי חטאנו, אבל הסנגורים לא הריחו ריח אש כלל, כי המצות עשינו בעצלות ובתרדמה בלי שום חשק והתלהבות, וא"כ הי תורה והי מצות דמגני עלן, ומה זכות יש ללמד עלינו ביומא דדינא בראש השנה, וצריכין אנחנו לחתור חתירה כמו שמצינו במנשה, שקטרגו המלאכים ואמרו אדם שהעמיד צלם בהיכל ומלא את ירושלים פה לפה, וגם דם נקי הרבה שפך, כלום יש לו תשובה וחתר לו הקב"ה חתירה תחת כסא כבודו וקיבול תשובתו וכתיב ויתפלל אליו ויעתר לו, אל תקרי ויעתר לו אלא ויחתר לו, אם נוכל להשיג לאותו חתירה ע"י תשובתנו יש לנו תקנה, ולכן אחיי ורעי לכו ונשובה אל ה' ושמא תאמרו איך אפשר לשוב מעבירות שבידינו בזמן קצר כזה הנה כבר אמרתי שעקר עזיבת החטא הוידוי והחרטה, כי על ידי זה השליש מן הפגמים דהיינו במה שהוא במדרגת חטא ניתקן לגמרי וכמו שארז"ל שעל עשה אם שב בתשובה אינו זז משם עד שמוחלין לו, וכמו שהארכתי בתחלת הדרוש ואפי' הפגמים החמורים שצריכין מיתוק היסורים או יוה"כ, מכל מקום ע"י התשובה וסר עונך כתיב שהמקטרג מסתלק, ומתגלה המחיצה שהיתה מפסקת וימין הרחמים מתגלית, ואולי זה הוכיח ישעיה הנביא ובפרישכם כפיכם אעלים עיני מכם, גם כי תרבו תפלה אינני שומע ידיכם דמים מלאו, רחצו הזכו הסירו רע מעליכם מנגד עיני, חדלו הרע וגו', הנה אמר כי רבוי התפלה איננו מועיל, כיון שאין מקום לתפלה לעלות השמימה, שהרי עונותיכם המבדילים המה מחיצה של ברזל, והיינו המקטרג הנברא במעשינו הוא עומד לפני כסא כבודו ומקטרג, ואמר ידיכם דמים מלאו, כיון בזה למה שכתבתי שהמקטרג כחו חזק מאוד, כי נברא בתכלית השלמות הרע והעבירה בתוקף התלהבות החשק, לא כמו שארז"ל שילבש שחורים ויעשה מה שלבו חפץ כאדם העושה בעל כרחו דלא מצי כייף ליצרא, והמופת על זה שהרי ידיכם דמים מלאו, והנה מי שלוקח דבר מטונף בידיו בעל כרחו לוקחו בראשי אצבעותיו למעט הטינוף מן היד, אבל כיון שידיכם דמים מלאו א"כ ראי' שעשיתם בחשק גדול, ובחיבוב המעשה ביד מלאה, ואמר שאם רצונכם שתקובל תפלתכם מתחלה רחצו הזכו, אלא שמא תאמר א"כ אבדה תקותינו שהרי עונותינו רבו למעלה, ואם נרבה בורית ונכבס בנתר נכתם עונינו, לזה אומר אין אני אומר שתתקנו לגמרי, רק פעולה אחת אני רוצה מכם, הסירו רוע מעלליכם מנגד עיני לדחות המקטרג ממקומו, וכיצד יהי' זה חדלו הרע שתכף תתחרטו על מעשיכם. חרטה גמורה. דהיינו עזיבת החטא דהיינו חדלו הרע, שלא תוסיפו לעשות עוד כבראשונה, וזהו מופת