דרושי הצל"ח כו

תוקעין בשופר הקב"ה עומד מכסא דין וישב על כסא רחמים אומר אני א"כ נתקע בר"ה כעלות השחר ואז לא ישב הקב"ה על כסא הדין כלל וישב תיכף על כסא רחמים לכן נראה שאי אפשר לשבת על כסא רחמים, כי לא יועיל כי כבר נפסקה מחיצת ברזל בינינו לבין אבינו שבשמים, הם העונות וכמו שאמר הנביא כי אם עונותיכם היו מבדילין, ואף שימינו של הקב"ה פשוטה לקבל שבים אבל בגלות הזה כביכול שנות ימין עליון, וכמו שכתבתי כי השיב אחור ימינו מפני אויב, ועל ידי כן נסתרה הימין תחת כנפי החיות, , וא"כ אין תקנה כי אם על ידו כתיב מתחת כנפיהם שהשמאל פשוטה, והיינו מדת הדין עצמו שהיא בשמאל שעל ידי אימת הדין אם חוזרים בתשובה ומסתלק הפגם התחתון וממילא מתגלית הימין שהוא עצם, הרחמים, אבל אלמלא אימת כסא הדין לא היה מועיל כסא הרחמים, , ולכן ראוי לנו לירא מן הדין אבל מי שמקשה לבו יפול ברעה ח"ו, ולא יועיל לו תקיעת השופר

וזהו נלע"ד רמזו בגמרא במסכת ר"ה משנה העובר לפני התיבה ביום טוב של ר"ה השני מתקיעה. ומקשה הגמ' הא זריזין מקדימין למצות, ונעביד תקיעה בראשון כמו הלל שראשון מקרא את ההלל, ומתרץ אמר ר' יוחנן בשעת גזירת אנטיוכוס שני, ורש"י ותוס' נדחקו בזה שאם היה גזירת אנטיוכוס שלא לקיים המצות א"כ גם כשהשני מתקיע יש סכנת גזירות, אבל לדברינו ניחא שהרי כתיב הקול קול יעקב והידים ידי עשו ולא עמדו פילוסופים כבלעם וכאבנימוס הגרדי ונתכנסו עו"ג אצלו ושאלו אם יכולים להזדווג לאומה, והשיבו חזרו על בתי כנסיות ובתי מדרשות, אם הקול קול יעקב אין אתם יכולים להם. ואם לאו אתם יכולים להם, שכך הבטיחם אביהם הקול קול יעקב, ואם לאו הידים ידי עשו אם ראית אחיך פורק עול תורה גזור עליו שמדים, וא"כ אם יש גזירות היא סימן שפרקנו עול תורה, ואמר ר' יוחנן בשעת גזירות אז סימן שפרקנו עול, ועונותינו מבדילים בינינו ובין אבינו, וחטאותינו הסתר פנים מאתנו, ולכן השונא גוזר ומצליח בגזרתו, וא"כ אי אפשר לימין הרחמים להיות פשוטה לקבל שבים מתחת כנפי החיות, שכבר כביכול נתקצרה, ולכן צריך לעורר התשובה בשמאל על ידי אימת דין, ולכך מתחלה צריך הקב"ה לישב על כסא הדין, וכל תפלת השחר אנו עומדים באימת מות, כי מי לא נשפע כיום הזה וספרי החיים וספרי המתים פתוחים, ואז מתגלית הימין כאשר סר הקטיגור מתגלית הימין, ואז תוקעין בשופר לעורר הרחמים בימין, ולכן אחיי אין לבטוח על קול השופר, כי אם בהקדים תשובה, ועקר התשובה עזיבת החטא והחרטה, ואז הקב"ה מותר שליש, דהיינו פגם המגיע לכנפי החיות התחתונים ומתגלית הימין, ולכן אל תתייאשו מן הרחמים, כי שמא נאמר הלא המלאכה מלאכת העבירות ופשעים ומרדים מרובה כל ימות השנה, ובעו"ה כל מעשה העבירות נעשה בתכלית הפעולה בלב ונפש בכל כחו אשר על זה הזהיר הנביא אל תאמר אשלמה רע כי ידוע שבכל מצוה בורא מלאך קדוש, וקונה לו סניגור ואם עובר עבירה קונה לו קטיגור, שבורא משחית ומחבל, והנה לפי מעשה העבירה כן כח המשחית שלפי רוב התלהבות היצה"ר וגודל חשק הנאה מעבירה כן יותר ויותר נברא המחבל בתכלית השלמות להשחית ולחבל ולקטרג, קטרוג עצום בכח גדול וביד חזקה, משא"כ לפעמים אדם עושה עבירה שיצרו מתגבר עליו, ואי אפשר לו לכבוש את יצרו, ומכל מקום בשעת העבירה לבו דוה עליו ואינו מקבל הנאה גמורה, אז המשחית חסר השלמות מלחבל והרי המשחית חלוש הכח וקטגורו הוא קול ענות חלושה, וזהו אל תאמר אשלמה רע, שאף שאתה עושה עבירה לא תעשינה בשלימות להשלים את הרע, דהיינו המלאך הרע בשלימות, ועל זה הזהירו רז"ל בקידושין (דף מ' ע"א) אמר ר' אלעאי הזקן אם רואה אדם יצרו מתגבר עליו ילך למקום שאין מכירין אותו וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה מה שלבו חפץ, ומוקי ליה התם דלא מצי כייף ליצרו, והנה רש"י ותוס' נתקשה כיון שעושה מה שלבו חפץ מה בצע בלבישת השחורים ולדידי ניחא שאם לבו נשבר אף שעושה העבירה אינו עושה אותה כל כך בשלימות התלהבות היצר, ואין הקטיגור כל כך חזק ותקיף לקטרג

(יח) ונחזי אנו שבעו"ה כל מעשה העבירות שאנחנו עושים אנחנו עושים בתכלית הפעולה בשלימות המעשה, אם יהיה אף מן החמורות בעו"ה ובגודל התלהבות היצר, ובכל מיני תענוג שאפשר, אבל עשיית המצות הוא להיפוך בכל אופני החסרונות, בלי שום התלהבות, וכאדם העושה בעל כרחו, ומן השפה ולחוץ בלי שום כוונת הלב, כאדם הנושא משאוי ומשליכו מעליו בעל כרחו שלא ברצונו, וא"כ הסניגור הנעשה ממצות שלנו הוא חלוש הכח מאוד וקולו ללמד זכות נמוך מאוד

והנה מלחמה גדולה תמיד בין אלו השתי כתות דהיינו קטגורים מצד העונות, וסנגורים מצד המצות, וכבר הראיתי לדעת הפרש רב בין אלו לאלו, שאלו הקטגורים המה שלמים במלאכתם בתכלית השלמות ללמד חובה בקול ענות גבורה, כגבורים המנצחים ואלו הסנגורים המה חלושי ותשושי כח מאוד ופומייהו כאיב להו, כי אין בהם כח ללמד זכות בפה מלא, כי לא נעשית מצותן בשלימות ועל זה נאמר מלאך מליץ אחד מני אלף, שהמליץ עצמו אינו יכול ללמד בפה מלא רק אחד מני אלף, כי כן היתה המצוה שנברא על ידה היו בה כמה פנים שלא לשם שמים, וכמעט אחד מני אלף חלק בקדושה במעשה המצוה אוי לאותה בושה

והרי זה הפרש אחד בין הקטגורים ובין הסנגורים מצד הגבורה ועוד הפרש שני כי כת המלמדים חובה רב מאוד מחניהם כי כל השנה אנו מסבלים עבירות הרבה מאוד בלי מספר, עצמו משערות ראשנו, אבל כת המלמדים זכות המה מתי מספר, מיעוטא דמיעוטא כפי מיעוט המצות שאנו עושים

(יט) ואולי זה הוכיח ישעי' כפיכם נגואלו בדם ואצבעותיכם בעון, והדבר קשה שאם כל הכף נגאל בדם, פשיטא שכבר נתלכלכו האצבעות, , אבל הנביא הוכיח שכל כך אתם עושים עבירה בהתלהבות ובכל כח וחשק עד שכל הכף נגאל בדם, שזה מוכיח שמחמת רוב חשקו ומהירותו לעשות לא נשמר מלהתטנף כל היד והושיט כל הכף לעשות בזריזות ובכל כחו, ושמא תאמר שלא היה אפשר למעשה המטונף להעשות כי אם בכל הכף, לכן אמר לא כן הוא, רק ואצבעותיכם בעון שכבר היה יכולת להעשות דבר זה כי אם בראשי האצבעות, שלא היה מגעת בעון, רק האצבעות דהיינו שהייתם יכולים לעשות שלא בהתלהבות, אלא שהייתם בעצמיכם מגרים יצה"ר בנפשיכם, שפתותיכם דברי שקר ולשונכם עולה תהגה, אמר הנה לדבר עבירה אפילו בהנוגע בדבור עושים בכל כלי הדבור, הלשון והשפתים, אבל בעסק התפלה אין קורא בצדק להקב"ה. והתפלה רק מן השפתים ולחוץ, ואין נשפט, באמונה. בטוח על תהו אותן מצוות שאתם בוטחים עליהם לתהו נחשבו, כי אין בהם ממש, כי הוא כגוף בלי נשמה שאין כוונה טובה במעשה המצוה כלל, רק מצות אנשים מלומדה

(כ) ודבר שוא הרה עמל והוליד עון, אמר ראה הפרש שלמעשה המצוה לא תבוא המחשבה בהם כלל, וכן התפלה רק שפתיו נעות ולבו בל עמו, וכשבא לדבר עבירה ודבר שוא הרה עמל והוליד און, הנה המחשבה דומה להריון, והמעשה הוא גמר הלידה, וכמו כן לדבר שוא עושים במחשבה ובדיבור ובמעשה בלי שום גרעון, ביצי צפעוני בקעו, הרד"ק פירש שזהו ג"כ רומז על המחשבה הרעה וגמר המעשה, ואמר אני שידוע שצפעוני הוא הנחש היותר ארסי בארס מסוכן מאוד, ואמר מעשה העבירות היא כל כך בשלימות, ההתלהבות ובכל צדדי המעשה, עד שהתולדה מזה ביצי צפעוני בקעו שהמקטרג משורש נחש הקדמוני כת הס"ם הנברא מזה הוא כצפעוני, חזק הארס מאוד, אבל מעשה המצות הוא בתכלית החלישות, ואמר וקורי עכביש יארגו שידוע שמן המצות נעשה לבוש להנשמה, ועל זה נאמר ביהושע בן יהוצדק והלבש