דרושי הצל"ח כה

הפגם שלו אינו המעשה שעשה שאין הקב"ה בא בטרוניא וכיון ששגג ועשה בלי כוונה אחר כוונת הלב הם הדברים

אמנם כבר דרשתי כמה פעמים כשאדם עובר על ל"ת עבר ג"כ על מצות עשה, שהרי אם לא עבר על ל"ת היה נחשב לו כעושה מצוה, וכמו שארז"ל בשלהי פ"ק דקידושין ישב אדם ולא עבר עבירה נותנים לו שכר כעושה מצוה. ובביטול מ"ע לא שייך שוגג, שהרי עכ"פ לא קיים, וא"כ עקר העונש השוגג בל"ת הוא ביטול מ"ע שהרי עכ"פ לא קיים עשה, שהיה לו לקיים דהיינו להיות יושב ואינו עובר עבירה, ובזה ניחא לי דחטא היינו שוגג, וכבר כתבתי שפירוש חטא הוא חסרון והיינו שחיסר מ"ע. וכבר נודע בחילוקי כפרה שאם עבר על מ"ע תכף ששב אינו זז משם עד שמוחלין לו, וא"כ מדרגה אחת משלש מדרגות חטא ועון ופשע מתכפר בתשובה לחוד ואינו צריך סיוע לא יוה"כ ולא שום דבר

(יא) ואומר ששלש מדרגות הפגם המה מגיעים עד הכסא, ומתחלקים בשלש מדרגות שבשש כנפי החיות, בשתי ידיו יכסה פניו וגו' וא"כ הפגם שעל חטא שהוא הפגם שאינה מגיעה רק במקום נמוך היינו שתי כנפים שיכסה בהם רגליו, וא"כ תכף כששב האדם בתשובה מעצמו מסלק הפגם הזה, ואז אף שכביכול אין הימין מגיע למטה מכל כנפי החיות, מ"מ כבר נתגלית הימין כאשר נסתלק הפגם הזה, ואף שעדיין לא נסתלק הקטיגור שע"י עון ופשע מ"מ הימין מגיע מתחת הכנפים העליונים ואמצעיים לקבל בעלי תשובה: (יב) אבל מי שעדיין לא שב כלל, ואף גם פגם זה קיים ואין הימין מגילה כלל והקב"ה ברוב רחמיו רוצה לקרב רחוקים בזרוע עוזו ונותן ידו השמאלית שמגיע למטה מכל כנפי החיות, כאדם הרחמן הפושט יד לבנו האהוב לו ונתרחק ממנו שישוב אצלו, ואף שהבן מעצמו לא התחיל להתקרב האב פשט יד שיבוא ויקבלנו

(יג) וזהו אתה נותן יד לפושעים דפשעי ואזלי, ולא התחילו לשוב עדיין כלל, ולזו לא תגיע הימין שהרי אפילו הפגם שבכנפים התחתונים לא נמחה, ולכן ברחמיך הרבים אתה נותן להם יד שמאל אבל ימינך פשוטה לקבל שבים שכבר התחילו לשוב ואז מחלו להם על מ"ע נדחה המקטרג שעומד נגד כנפים התחתוניים וממילא נתגלה להם הימין

(יד) ובזה נלע"ד דברי הנביא שובה ישראל עד ה' אלקיך כי כשלת בעוניך קחו עמכם דברים ושובו אל ה', הנה ה' אלקיך היינו דין ורחמים ימין ושמאל כנודע, וכן פירש רש"י בפסוק ימינך ה' נאדרי בכח וגו' עיין שם היינו שתוכל לשוב לימין ולשמאל, שאפילו לימין הפשוטה למעלה תגיע ע"י התשובה, כי כשלת בעוניך שהרי לא עשית במזיד רק בשוגג, וא"כ תכף מסתלק הפגם בתשובה ונתגלה הימין, קחו עמכם דברים שתיכף ע"י דברי הוידוי לחוד תיכף ושובו אל ה' דהיינו הימין רוממה

(טו) ואולי זה רמז שלמה שמאלו תחת לראשו וימינו תחבקני שמתחלה קודם שהתחלתי לשוב, אבל אח"כ כאשר התחלתי להתוודות ולהתחרט גם ימינו תחבקני כי הוסר המסך המבדיל קצת ונתגלה ימין עוזו

(טז) אמנם להבין בעצם איך שמאלו כביכול פשוטה לבעלי תשובה, והלא שמאל בכל מקום רומז למדת הדין ולא עוד אלא שלפי דברי השמאל קודם לימין לקבל בתשובה, ואומר אני שבאמת הקב"ה אחד בתכלית האמיתות מצדו אין שינוי כלל רק מצד המקבלים, והקב"ה כלו חסד ורחמים, וגם מדת הדין הוא רחמים גמורים בעד ישראל, וכמו שאמר בפרשה שהתחלנו אתם נצבים שהיסורים הוא שמעמידין אותנו, כי על ידי זה אנו מתקרבים לעבודתו ולשוב בתשובה, ואין לך אהבה ורחמים יותר מזה, וכמו שאמר הכתוב כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מיסרך, וחושך שבטו שינא בנו, ובאמת מי שנשתרש בחטא עד שהקב"ה שונאו, אינו מיסרו בעוה"ז כלל להא בידו בעוה"ב, וא"כ שמאל פשיטה היינו היסורים ששולח להחוטא להזכירו שישוב בתשובה, ובזה נבין מה שהתחלתי בר"ה הדרוש הזה, שבזמן שבה"מ קיים היה ימינו פשוטה לגמרי היינו כל זמן שהיה רוח נבואה שורה בישראל, אז לא היה צריך לייסר ביסורים אלא שהיה שולח נביאים ומוכיחים השכם ושלוח ובדברי אהבה והתלהבות שנשוב בתשובה, כאשר כל ספרי הנביאים מלאים תוכחה, ואין לך חיך מתוק מחיך הנביאים, היש חסד גדול מזה שאף שהרבינו לפשוע, אעפ"כ לא נמנע מלשלוח אלינו שלוחיו הנאמנים, אשר בזה נפלינו אנחנו עם ה' מכל העם אשר על פני האדמה, שהיתה רוח הקודש שורה בנו, ואז היה יכול להתחיל עמנו בחסד, וכל דברי הנביאים היו באהבה, שובו אלי ואשובה אליכם, וירמיה אמר מה מצאו אבותיכם בי עול כי רחקו מעלי, אבל כשחרב בית ראשון לא נשאר עוד שפע נבואה, כי עם מעט בתחלת בית שני חגי זכריה ומלאכי, ושוב פסקה נבואה, ורוח הקודש מישראל אין אתנו נביא וחוזה ונגשש כעור באפלה, ולכן כשהקב"ה רוצה להזכירנו לטובה, לסור מדרכינו הרע ולילך בדרך טוב, ונביא אי אפשר לשלוח כי בעו"ה מיום שכסה חושך התאוה את אור השכל, אבדנו כל סדרי המדרגות שהזכיר ר' פנחס בן יאיר בשלהי מסכת סוטה איך לזכות לרוח הקודש, ונהי כטמא כלנו, ואין בנו לא טהרה ולא פרישות ולא קדושה ולא יראת חטא ולא ענוה ולא חסידות, ובמה נשיג רוח הקדש, ולכך הקב"ה ברחמיו שלא נשתקע בטומאת העבירות שולח יד שמאל, שלכאורה הוא מדת הדין ושולח יסורים, אבל באמת זהו רחמים להשיבנו אצלו לקרבנו לעבודתו, והיה מהראוי להיות כאשר דודי שלח ידו מן החור להיות מעי המו עליו לחזור בתשובה, ואז היה ימינו מקרבנו להתנהג בחסידות עמנו, והנה רמזה משה באורייתא אמר ביום ההוא הלא כי אין אלוה בקרבי מצאוני הרעות האלה, פירוש על כי גרמו עונותי שאין אלוה בקרבי, דהיינו שאינו משרה שכינתו בתוכנו, ופסקו הנביאים מאתנו על כן מצאוני הרעות האלה, כי כל זמן שהיו נביאים בתוכינו, לא היה נחוץ להמציאנו הרעות, וירמיה אמר העבד ישראל אם יליד בית הוא מדוע היה לבז, כי כוונת משה רבינו באמרו ונפלינו וגו' כי מאחר שאנחנו בנים לה' והמצריים עבדים אין מן הראוי שלא יהיה הפרש בין הבנים לעבדים, ולכן אמר ונפלינו מכל העם שלא יהיו נביאים רק בישראל, כי הבן ראוי שאביו ידבר עמו בעצמו וזהו כבוד האב, כי כבוד הבן הוא כבודו, אבל העבד אין כבוד האדם שידבר עמו, ולכן תמה ירמיה העבד ישראל אם יליד בית בתמי' והלא הם הבנים העמוסים מרחם, וכדאי הם להיות רוח נביאים בהם, ומדוע היה לבז שהוכרח הקב"ה לייסרם ביסורים, ועכ"פ עתה בזמן הזה חשכו עינינו מראות באספקלרי' של נביאים, והקב"ה בחסדו שולח יסורים ועל דרך טובה הסרת טבעת יותר ממ"ח נביאים וז' נביאות שכלם לא החזירו למוטב ואלו הסרת טבעת החזרה למוטב

(יז) והנה הן הראינו אבינו שבשמים את ידו החזקה, והיתה בנו יד ה' ונפלו אלפים מישראל, וראוי לנו לקבל מוסר כי ישראל נמשלו לשה שלוקה בא' מאבריו וכולם מרגישים, והנה נקח מוסר, והלא הרוצחים לא היו כל כך מרובים, ולא היו להם רשות לא ממלך ולא משום שר ומושל, והיה ביד היהודים הרשות לעמוד על נפשם וכבר ידוע לכם הקיבוץ הגדול מיהודים שם, והם ממש בכל עיר מרובים על הא"י, ובכל זה כאשר סר צלם והשגחת הבורא מהם נפלו בחרב ומזה נכר שכל מה שאנו חיים הוא רק בנס ובהשגחת הבורא, וק"ו במדינות אחרים שממש היהודים בטלים במיעוטם, לולי חסדי המקום עלינו וא"כ כמה יש לנו ליראות מעונות שבידינו, ובעוד שערי התשובה פתוחים והימים ימי הרחמים נתנה לשוב בתשובה שלמה, טרם המלך ישב על כסא דין ביומא דר"ה הסמוך, והלא הזמן קצר והמלאכה מרובה, מי יודע ישוב ונחם מעבירות שבידו, ושמא תבטחו על קו תהו הלא ברא הקב"ה תבלין להמתיק הדין בר"ה ע"י תקיעת שופר, שארז"ל שבישראל