דרושי הצל"ח כד

היו מבדילים ביניכם לבין אלקיכם וחטאתיכם הסתירו פניו מכם משמוע, הנה אם הזכיר העון שהוא קשה למה שוב הזכיר החטא ובכלל מאתים מנה, ולא עוד אלא שהזכירם שלא כסדר כי החטא קודם, ואין היצה"ר שולט תיכף באדם בדבר חמור אלא מתחיל מן הקל, ושוב עבירה גוררת עבירה יותר חמורה, וכאמור הוי מושכי עון בחבלי שוא ונראה שהנביא אמר לבני דור האחרון שלא נאמר שח"ו שוב אין לנו תקנה ואיך נקוה לאור הגאולה על ידי תפלה ואנחנו טמאי שפתים והדבור והמחשבה הכל נתעב ונמאס ברוב פשע ואמר שבכל זה לא קצרה יד ה' מהושיע שהי' מקום להרהר שח"ו קצרה ידו וכמ"ש גם צור ילדך תשי ותשכח אל מחוללך וארז"ל כל זמן שישראל עושים רצונו הם מוסיפים כח בגבורה שלמעלה שנאמר ועתה יגדל נא כח ה' ובשעה שהם מכעיסין לפניו כביכול הם מתישין כח שלמעלה, וזהו כביכול קצורת יד וכובד אזן הנאמר כלפי מעלה שהוא מצדינו, ואמר הנביא שבכל ריבוי עונותיכם עדיין לא קצרה ידו ולא כבדה אזנו כי אם אמת שעונותיכם היו מבדילים ביניכם וגו' והמסך מבדיל נתעבה מאוד כפול ומכופל, אעפ"כ אין עכוב עליית התפלה ומי מעכב וחטאתיכם, כבר כתבתי חטא הוא לשון חסרון מה הוא החסרון מניעת התשובה, זהו שגרם הסתר פנים משמוע, אבל אם היינו אומרים חטאנו בלב שלם, אף שזה פשוט שלפי רוב חומר הפשעים צריך זמן וסיגופים וליסורים, מ"מ תיכף בשעת החרטה שוב המסך המסך כלה כענן והולך לו, כי תיכף מחויב המקטרג לסור ושוב התפלה נשמעת, אלא שחטא מניעת התשובה הוא שגרם הסתר פנים משמוע ומה שהתחיל הן לא קצרה יד ה' מהושיע, הכוונה כי שמא תאמר הן אמת מעליית התשובה לפני כסא כבודו נדחה המקטרג, וכמו שאמר נתן הנביא לדוד המלך גם ה' העביר חטאתך אבל מי הוא זה שיעלה התשובה למעלה, שתבוא לפני כסא כבודו, שעל ידי זה יגער הקב"ה בהשטן שיודחה ממקומו, והלא כיון שנפסק המחיצה של ברזל על ידי שהקשינו עורף קשה כברזל, וא"כ איך תעלה התשובה לדחות המקטרג, ועל זה אמר הן לא קצרה יד ה' כביכול, שידו ארוכה וימינו פשוטה לקבל שבים, והוא עפ"י מאמרם ז"ל בשלהי ערבי פסחי' דף קי"ט, אמר רב כהנא משום ר' ישמעאל ברב"י, ורבנן אמרי משום רשב"ל משום ר"י נשיאה, מה דכתיב וידי אדם תחת כנפיהם, ידו כתיב זה ידו של הקב"ה, שהיא פרושה תחת כנפי החיות כדי לקבל בעלי תשובה מפני מדת הדין, הרי שאפילו מדת הדין בתקפה. אכתי ימינו פשוטה ומצפה לרשע וחפץ בהצדקו בתשובה לקבל בימין הרחמים

(ז) אך הא תינח בזמן שבית המקדש קיים, שאז כביכול כל אורך הימין פשוטה לקבל שבים, אבל דא עקא בגלות המר הזה כתיב השיב אחור ימינו מפני אויב, וכבר הרגישו רז"ל בזה בפסיקתא, וזה לשונם הן לא קצרה יד ה' מהושיע, זש"ה חלותי היא שנות ימין עליון, ארשב"י על שלא חלינו פניך בתשובה נשתנית הימין, וכוונתם כיון שרואה הקב"ה שאף שימינו פשוטה אנחנו עזי פנים וקשי עורן ממאנים מלתת יד בתשובה, א"כ למה תהא ימינו פשוטה בחנם, וכך מדה כנגד מדה ונשתנית הימין בגלות המר הזה השיב אחור ימינו

(ח) ואומר חלותי היא שנות ימין עליון הנה חלותי חולי הארוך, שאנו נתונים בחולי המתענה והולך זה זמן רב, הצרי אין בגלעד, אם רופא אין שם כי מדוע לא עלתה ארוכת בת עמי, זה אלף ושבע מאות שנה, אמנם כל זה גורם שנות ימין עליון שעל ידי שהשיב ימינו אחור כביכול אינה מגעת עד למטה מכנפי החיות, לקבל תשובתינו מפני מדת הדין, כאשר נודע דרך הטבע, שאם ישיב אדם אחור ימינו ויפשיט אותה דרך אחוריו למטה, לא תגיע כל כך למטה כאשר היא פשוטה כסדרה, ואף שכלפי מעלה ח"ו אין לחשוב שום תמונה, אמנם כל המקראות דרך משל לשבר האוזן, וא"כ בגלות המר הזה כביכול אין הימין מגעת עד למטה מכנפי החיות, ולכן קא מצוחינין ולית דמשגיחין בי', ואולי מזה הטעם ארז"ל במס' חגיגה דף י"ג ע"ב, כתוב אחד אומר שש כנפים שש כנפים לאחד, וכתוב אחד אומר וארבע פנים לאחת וארבע כנפים לאחת להם, לא קשיא כאן בזמן שבה"מ קיים, כאן בזמן שאין בה"מ קיים, כביכול שנתמעטו כנפי חיות, והדבר צריך טעם למה דוקא כנפי החיות נתמעט ע"י חורבן בה"מ

ונראה שזהו מצד רחמיו המרובים על בניו, כי בזמן שבה"מ קיים לא קצרה ידו והגיע פשיטת הימין עד למטה מכנפי החיות כדי לקבל בעלי תשובה, אבל בשעת החורבן השיב ימינו אחור, וכביכול אי אפשר להתפשט כל כך, ולא היתה מגעת עד למטה מכנפי החיות, ולכן נתמעט כנפי החיות, והיינו הכנפים התחתונים כמו שאמרו רז"ל שם בחגיגה שאותן שמכסות רגליהם נתמעטו, וא"כ אף שאין הימין פשוטה כל כך כבתחלה אפ"ה מגעת עד למטה מכנפי החיות, ומהרש"א בח"א נתקשה בזה למה דוקא הני שמכסות רגליהם ע"ש, ובזה נוכל לפרש בחגיגה פ"ק דף צ"ה ע"ב ריב"ח הוה קאי בי קיסר, אחוי לי' האי אפיקורסא עמא דאדהדרינהו מרי' לאפי' מיני', אחוי ליה וידו נטויה עלינו, כי כתיב לא יגורך רע לא יתיצבו הוללים לנגד עיניך, והנה אדם עובר עבירה קונה קטיגור, וקטיגור הזה עולה ומסטין, והקב"ה כביכול לא יתיצבו הוללים לנגד עיניו, ולכך אהדרינהו לאפי', וזהו הסתר פנים, כי כביכול אין ברירה כי אם להסתיר פניו שלא יסתכל ברע, דהיינו קטיגור העומד שהוא עצם הרע, ולכן אמר האי מינא כיון דאדרינהו מרי' לאפי', א"כ מכלל שהמקטרגים עומדים לפניו, וזהו עונות המבדילים ביניכם לבין אלקיכם, ונפסקה מחיצה של ברזל, ואין מקום לתפלה ולא לתשובה, לעלות למעלה, ועל זה השיב לו ריב"ח ידו נטויה וכמו שארז"ל ידי אדם מתחת כנפיהם, שידו של הקב"ה פשוטה למטה מכנפי החיות לקבל שבים

(ט) ובזה נלע"ד נוסח תפלת נעילה, אתה נותן יד לפושעים וימינך פשוטה לקבל שבים, כפל הלשון, ולמה מתחלה אמר יד ובסוף אמר ימין, והנה הקב"ה ברחמיו רוצה בתשובת הרשעים, ואינו חפץ במיתתן, הוא מרבה להטיב, ולא די שמקרב בימין, אלא אפילו בשמאל שבה דוחה, בה עצמה הוא מקרב ומקבל שבים, ובאמת בשתי ידיו מקבל שבים בימין ובשמאל, ושניהם פשוטות מתחת כנפי החיות לקבל שבים, ובזה נלע"ד הקרי והכתיב ביחזקאל שהכתיב הוא ביחזקאל א' ח' וידו אדם והקרי וידי לשון רבים, ורז"ל בערבי פסחים אמרו ידו כתיב זה ידו של הקב"ה שהיא פרושה תחת כנפי החיות לקבל בעלי תשובה מפני מדת הדין, והם דרשו הכתוב, וצריכין אנו להבין הקרי, והנה המהרש"א בחגיגה במה שהשיב ריב"ח לההוא אפיקורסא עוד ידו נטוי', כתב המהרש"א שאע"פ שהסתיר פנים ממנו במה שהשיב אחור ימינו מ"מ כתיב בצל ידי כסיתיך, דהיינו סתם יד הוא שמאל, וכמו שדרשו רז"ל לאות על ידך זו שמאל שנאמר אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים, והיינו עוד ידו נטויה לטובה, שאף שימינו השיב מ"מ ידו השמאלית נטויה להגן עלינו ועתה לפי דרכנו הקרי והכתיב נכונים שהקרי וידי היינו בזמן שבה"מ הי' קיים ואז ב' הידים פשוטות מתחת כנפי החיות לקבל בעלי תשובה בשתי ידים, והכתיב וידו היינו אחר החורבן שאז אמרו בפסיקתא למשל גבור שהיו בני המדינה בוטחים בו מפני גייסות כשבאו גייסות אמר ימיני חששה לי ולא ידענא אם חולי היא יש תקוה דמאן דחשש סופי' מתסיי', ואם נשתנית ימין אין תקוה ח"ו, וא"כ אחר החורבן כביכול כמאן דאמר ימיני חששה ואינה פשוטה כל כך ונשאר רק השמאל, ולכן וידו כתיב דסתם יד היא שמאלית וכבר כתבתי שאם נתמעטו כנפי החיות ממילא גם אחר החורבן אף הימין פשוטה אנא שאינה מגעת כל כך למטה כמו שמאלית, והנה לפי חומר העבירה כן מגיע הפגם למעלה, ואם החטא קל אז אינו פוגם רק במקום נמוך , ולפי עוצם החטא כן פוגם יותר למעלה, והנה הפגם מגיע בשלש מדרגות, כי כן נראה לפי הוידוי שתיקנו לנו רז"ל חטא עון ופשע, והיינו שגגות מזידים ומורדים, והשוגג אומר אני שעקר