דרושי הצל"ח כג

דרוש ה' ליום א' דסליחות (א) בילקוט ריש נצבים אתם נצבים זש"ה, הפוך רשעים ואינם כל זמן שהקב"ה מתהפך במעשיהם של רשעים אין להם תקומה, דור המבול וימח את כל היקום, סדומיים ויהפוך את הערים, מצרים לא נשאר בהם עד אחד, בבל והכרתי לבבל שם ושאר, אמר דוד שם נפלו פועלי און. אבל ישראל אם נפלו עומדים, אל תשמחי אויבתי לי אם נפלתי קמתי, ואומר אני ה' לא שניתי וכו', אתם בני יעקב לא כליתם

(ב) הנה התחלת ועקר התשובה, על כל חטא ועון ואשמה ופשע מכל חטאת האדם אשר יעשה לאשמה בה, אם ירצה לשוב בתשובה כראוי, לחוש על נפשו היקרה שלא תכרת ממנו עולמית, התחלת כל התיקון הוא הוידוי והוא מ"ע בתורה, והיה כי יאשם לאחת מאלה והתודה אשר חטא עליו, וכבר מפורסם מעלת הוידוי בכל ספרי התשובה ומודה ועוזב ירוחם. וטעם הוידוי על דרך הפשוט, כי עקר התשובה הוא החרטה ועזיבת החטא, והא בהא תלי', שאם אינו מתחרט אי אפשר שיעזוב החטא, ואם אינו עוזב החטא מה בצע בתשובתו, ואם ירבה בבכי ובסיגופים ותעניתים, וילבש שק ואפר לא יועיל כלום, הא למה זו דומה לטובל ושרץ בידו, שהרי הוא טמא כבראשונה ולא עלתה לו טבילה, והחרטה אי אפשר אם לא שיכיר גנות המעשה, ולפי עוצם ההכרה בגנות הוא פרי החרטה. אבל מי שכבר טחו עיניו מראות, וכבר עיור היצה"ר עיניו, עד שאינו רואה חוב לעצמו, ומחפש אחרי שערי הזכות, ליתן אמתלא על מעשיו, ולהצדיק נפשו ולומר לא חטאתי, אי אפשר לו החרטה, וזה פרי הוידוי, שבזה מכיר ומודה בגנות מעשיו, ולבו נשבר בקרבו, ויוכל להתחרט, והנה אם האדם מתודה כל מעשיו, אין הקב"ה צריך לפשפש ולהפך במעשיו, ולחפש מהגנות שבהם, שהרי הוא בעצמו מודה, ואז כתיב חטאתי אודיעך ועוני לא כסיתי, אמרתי אודה עלי פשעי לה', ואתה נשאת עון חטאתי סלה וגו', אבל אם האדם מקשה ערפו, ואומר לנפשו וכי מה עשיתי ומחפש אחר זכות להצדיק מעשיו, ואז הקב"ה בעצמו צריך להפך במעשיו אם יש בהם זכות, ואז אין לו תקומה, כי הוא חסר מחסה ומסתור התשובה, ואז באין מחסה ומסתור זרם הפשעים ישטפוהו ויאבד לנצח, ולזה כיון המדרש כל זמן שהקב"ה מהפך במעשיהם של רשעים, שהקב"ה צריך להפוך בהם והוא אינו מודה ומתודה אז אין להם תקומה

(ג) אלא דלכאורה בעוברי עבירה בפועל המדרש מדבר, שהרי אומר מעשיהם של רשעים, ובביטול מ"ע אין כאן מעשה רשעים, רק חסרון מעשה הצדיקים וחסרון השלימות, והרי נודע מארבעה חילוקי כפרה שתשובה לבדה אינה מספקת כי אם לביטול מ"ע, אבל בעובר על ל"ת לא תספיק התשובה בלתי יוה"כ, אמנם אפילו בעבירה בפועל שעבר על ל"ת או אפילו ח"כ גדול מאוד מחסה התשובה, שעכ"פ תולה ומגין עד שיבוא יוה"כ ויכפר, או שימרקו היסורין אבל בלי תשובה אם יופקד עוונו ימות ברשעו ולא יזכה לכפרת יוה"כ, ונודע שאדם עובר עבירה קונה לו קטיגור, והוא העבירה בעצמו ע"ד פועל אדם ישלם לו, ועל ידי הוידוי תיכף סר עונו, ואין בו כח לעמוד ולקטרג, ואף כי לא נמחל לגמרי כי אם עם גמר הכפרה ביוה"כ או במירוק יסורים או במיתה, כל חלק וחלק לפי מדרגתו, אבל עכ"פ שוב אין בו כח לעמוד ולקטרג

ובזה נלע"ד פירוש הפסוק בישעיה ו' ויעץ אלי אחד מן השרפים, ובידו רצפה במלקחים לקח מעל המזבח ויגע על פי ויאמר, הנה נגע זה על שפתיך וסר עונך וחטאתך תכופר, הנה מדת הדין בכל מקום נמשל לאש, וכמ"ש הנה יום בא בוער כתנור, ובתגבורת מדת הדין אפילו המלאכים חיל ורעדה יאחזון ומתיראים מאימת הדין, ולכן נאמר כאן במלקחים לקח כי נתיירא שלא יכוה באש הדין, ויגע על פי ויאמר ראה איך כבר נעשו גחלים עוממות עם שהיו ברגע זו בוערות, ויאמר הנה נגע זה, כלומר ראה חידוש גדול הזה, איך כבר נכבה עדת הדין, וכל זה על שפתיך כי תכף באומרך בשפתיך חטאתי או אוי לי כמו שאמר ישעי' אז אוי לי כי נדמיתי כי איש טמא שפתים אנכי שהרי זה וידוי וחרטה, ואף שרז"ל דרשו סופא דקרא מה שסיים ובתוך עם וגו' שלא דבר בזה כהוגן, מ"מ רישא דמלתא דרך וידוי וחרטה

וזהו כוונת השרץ שאמר לו הנה נגע זה זה הוא על שפתיך שאתה בשפתיך יש בידך כח להשקיע לזכות את מדת הדין, ואמר פעולות הוידוי אינו שוה לכל דבר בשיווי גמור, אבל וסר עונך מה שהוא בערך עון, דהיינו מעשה עבירה בפועל זה אינו מתכפר בוידוי אבל פעולת הוידוי בו יסר עונך דהיינו שיסור המקטרג שלא יקטרג עוד אבל חטאתך חטא הוא לשון חסרון כמו אני ושלמה בני חטאים דהיינו חסרון השלמות, שלא קיים מ"ע זהו תכופר בוידוי לגמרי, וכמו שארז"ל שעבר על מ"ע ושב לא זז משם עד שמוחלין לו, ואולי זהו הפירוש גדולה תשובה שדוחה ל"ת שבתורה היינו לומר אף שאין בכח התשובה לכפר כפרה גמורה על הל"ת, בלתי עד שיבוא יום הכיפורים ויכפר, עם כל זה גדולה תשובה שדוחה ל"ת היינו שדוחה את המקטרג הנברא ע"י עבירת הל"ת, ועתה בתשובה המקטרג נדחה ממקומו, ואף שיש עבירות חמורות כמו כריתות ומיתות ב"ד שעכ"פ מוכרח להתייס' ביסורין והם הוא שממרקין אבל עכ"פ המקטרג נדחה, וא"ת ומה פעולה בדחיית המקטרג ואם עון עצמו אכתי לא נמחל הנה ההפרש הוא וכיתרון האור מן החושך שכל זמן שהמקטרג עומד הוא מסך מבדיל ואין תפלתו נשמעת, אבל תיכף בהתחרטו ומתודה ושב תכף נקרע המסך המבדיל, ונתקרב לאביו שבשמים ותפלתו נשמעת, וכן הוא לשון הרמב"ם בהלכות תשובה פרק שביעי הל' ז', כמה מעולה מעלת התשובה, אמש הי' זה מובדל מאלקי ישראל שנאמר ועונותיהם היו מבדילין וגו', צועק ואינו נענה שנא' גם כי תרבו תפלה וגו', עושה מצוות וטורפין בפניו, והיום הוא מודבק בשכינה צועק ונענה, עושה מצות ומקבלין בשמחה וכו', והיינו שכל זמן שהמקטרג עומד הוא ניהו המסך המבדיל, אבל כאשר יסור המקטרג אין כאן מסך מבדיל והוא דבוק בשכינה

ואולי זהו הפירוש בשלהי יומא לפי הגירסא בעין יעקב, א"ר לוי גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד שנאמר שובה ישראל עד ה' וגו' ור' יוחנן אמר עד ולא עד בכלל ומי אר"י הכי והאמר ר' יוחנן גדולה תשובה שדוחה ל"ת שבתורה שנאמר הן ישלח וגו' ואת זנית רעים רבים ושובה אלי נאום ה', לא קשיא הא ביחיד הא בציבור, ומהרש"א בח"א והרי"ף נדחקו בזה מאוד והנראה דר"י אמר עד ולא עד בכלל כי אין בכח התשובה לגעת עד כסא הכבוד, כי המסך מבדיל מפסיק, כי כל עון הוא מסך מבדיל, ובעו"ה זהו אריכת הגלות לנו והרי הקב"ה מלא רחמים ואנו קמצותינין, זהו אלף ית"ש שנים ולית דמשגח בי', והצרות מתרבות ועול הגלות משתרג על הכלל, אשר למות למות, ותפלתינו אינן מתקבלות גם כי אזעק ואשוע סתם תפלתי, אמנם טעם הדבר, כי עונותינו מבדילים והמה מסך מבדיל, והמסך מתעבה יותר ויותר, ואנחנו חסרי התשובה וכבר תכפו על ראשינו כל הצרות הכתובות בתורה ובמשנה תורה ואנחנו לא קבלנו מוסר, לקיים מה שאמר הכתוב בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים, ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקולו כי אל רחום וגו', ומה יהי' בסופינו, ואיך תתקבל ברחמים תפלתינו ומקטרג עומד ומקטרג בכל כחו, והנה ר' יוחנן אמר עד ולא עד בכלל שאין כח בתשובה לדחות המקטרג המבדיל בינינו, ובין כסא כבודו יתברך, ומקשה ומי אר"י הכי והאר"י גדולה תשובה שדוחה ל"ת שבתורה על דרך שכתבתי אף שלא תעלה אינו מתכפר בתשובה לחוד מ"מ עכ"פ התשובה דוחה הל"ת, כלומר המקטרג הנעשה ע"י עבירת ל"ת דוחה התשובה ממחיצתו וא"כ אין כאן מסך מבדיל, ומביא ראיה שהרי כתיב ואת זנית רעים דהיינו עבירה בפועל לא ביטול מ"ע ואעפ"כ כתיב שובה אלי, ומתרץ כאן ביחיד כאן בצבור, וא"כ בצבור עכ"פ יש כח להסיר המסך מבדיל והנביא ישעי' אמר הן לא קצרה יד ה' מהושיע, ולא כבדה אזנו משמוע, כי אם עונותיכם