דרושי הצל"ח כב

הכנסת זאת גם זאת באמצע חזרת הש"ץ המה מבטלים את השכנים ומבלבלים אותם שלא יוכלו לענות אמן והייתי רגיל להשגיח באמצע התפלה על כל הצדדים כי מחמת בושתם ממני היו נמנעים ועכשיו גם בוש לא יבשו וההרגל נעשה אצלם טבע, ואני מקיים בעצמי עוצם עיני מראות ברע, והמה גורמים רעה לנפשם או להם דלית להו חולקא באלקי ישראל כמבואר בזוהר הקדוש ומי בקש זאת מהם רמוס חצרות קודש, וכבר הוכחתי על זה אשתקד שהוא דומה למנשה שהעמיד צלם בהיכל כן המה בוראים משחית ומחבל בבה"כ גם מתוך כך לא ישימו לב לענות קדיש וקדושה, בכן מהיום והלאה יקבלו עליהם לעזוב חטא זה ועכ"פ מן התחלת הש"ץ ברכות השחר עד אחר עלינו לא ישיחו כלל ואז ידקדקו לענות קדושה ואיש"ר בכל כחם ואשרי להם

(כ) כל מי שיש לו בה"כ בעירו ואינו נכנס לתוכו להתפלל נקרא שכן רע, ואף מתפלל במקום איזה בית במנין, שאינו דומה קדושת בה"כ שהוא מקדש והקב"ה מצוי בו, וכשאדם נכנס לבה"כ יצה"ר נעקר מלבו ודומה לקדושת ארץ ישראל, והתפלה עולה למעלה במסלה העולה בית האל, כי השר אין לו שליטה על אויר בה"כ, משא"כ כשמתפלל בבית שחסר כל המעלות ומכ"ש אם מתפלל ביחידי בלי מנין, שאז עונשו מרובה ואין תפלתו של אדם נשמעת אלא בבה"כ, ואף בימי הגשמים וביתו רחוק מ"מ אחשבה דרכי כתיב ויחשוב הפסד מעט מנעלים כנגד שכר מצוה ושכר פסיעות יש. וכבר אמרתי שעבירה גוררת עבירה שכל זה עבור שהתפלה שלו היא בלתי כוונה ומתוך כך הוא מתיישב אין התפלה שלי שוה כל הטורח הזה אבל אם היה מתפלל בכוונה היה חס על תפלתו

(כא) תיקון חצות הלילות ארוכים מאד ואינו מן הראוי לשכב כל הלילה וראוי לכל אחד לקבוע שיעורים קודם אור היום ומי שאינו יודע ללמוד יגיד תהלים ושכרו מרובה ועכ"פ בין הלומדים ובין דלת העם קודם כל דבר יסדרו סדר תיקון חצות להוריד דמעות על גלות השכינה וכתיב שישו אתי משוש וכו' ובפרט בזמן הזה בעו"ה מתגברים הרשעים ונותנים כח לקליפה וזהו אריכת גלותינו וראוי לעשות מלחמה בתחבולות נגד הקליפות ולהתיש כחם ע"י תקון חצות וראוי לכל אחד לזהר בזה יותר מאשר היו צריכים הדורות הראשונים לזהר בזה כי עכשיו צריך להוציא מלבן של צדיקים

(כב) נטילת ידים לסעודה המזלזל בנטילת ידים נעקר מן העולם והזהיר בו מתברך ונותנים לו מלא חפניו טיבותא והנה צריך לזהר ליתן רביעית בבת אחת על היד שאז ניצול מכמה חששות ויטול מכלי שלם ומה מאד השגתי בסעודות שאפילו הלומדים אינם נזהרים בין נטילה לברכת נט"י ויותר המה נזהרים להפסיק אחר ברכת נט"י לברכת המוציא וטעות הוא בידם כי קודם ברכת נט"י אם שח צריך ליטול שנית ואחר ברכת נט"י הוא רק זהירות בעלמא. וגם יזהרו שלא יפסלו המים במלאכה לא כמו שעושין בהרבה בתים ששורין חריין בחבית מים ואז נפסלו כל המים

וגם זהו שכיח שלפעמים בתחילת הסעודה אחד קורא אותו לחוץ, ועדיין לא אכל כזית בכדי אכילת פרס, ואז כשחוזר למקומו צריך לברך המוציא שנית, כי הטעם שאם יצא באמצע הסעודה שא"צ לברך שנית, מטעם דהוה דברים הצריכים ברכה במקומן, אבל כל זמן שלא אכל כזית אז עדיין אינו מחויב לברך אחריו כלל ואז תכף שיצא הוה הפסק

(כג) ויותר שכיח דבר זה באלו שיש להם משרת שבתחילת הסעודה הוא שולח את המשרת אחר שכר או יי"ש או דבש ועדיין לא אכל המשרת כזית

(כד) אלו ששולחים עופות לשחוט ע"י א"י ונותנים בידם טעלער שיכתוב השוחט כשר כבר הזהרתי שצריך להכיר העוף במ"ע וא"כ צריך להזהיר את הא"י שלא ימרט הנוצות בדרך כי אז שוב אי אפשר להכיר וכבר הזהרתי כמה פעמים

(כה) שום שוחט לא ישחוט בערב יוה"כ חוץ השוחט דמתא ואפילו מכפרים יביאו הכפרות לכאן

(כו) שעטנז כמדומה דאכשור דרא והיינו החייטים שנזהרים קצת יותר ממה שהיו רגילים אבל עדיין אני מזהיר את הקרעמער שלא ימכרו שום חוטין בחזקת כשר אם לא שנעשה אצל יהודי זולת זה אין שום סימן

(כז) דיני נדה הייתי רגיל להוכיח על שטובלות ביום ות"ל אכשר דרי אך זאת הוגד לי שצריך להודיעם דין פשוט שלא תלבוש לבנים קודם יום חמישי לראייתה ודבר זה נוהג אפילו בכתם אם מצאה אותו הכתם בימי טהרה

(כח) השגת גבול מה אומר ומה אדבר כמה פשתה המספחת בין אורנדרים מחזיקי כפרים להוסיף זה על זה, והנה טרם אחלה לדבר בזה מתחלה אני אקדים הקדמה אחת, שבזה שנותנים הוספה מתחלק לשתי כוונות או שהאורנדא היא שוה יותר, וזה הראשון החזיקה בזול גדול. ויש עוד אנשים רעים אף שהאורנדא היא כבר על מרכז האחרון ואינו שוה יותר, מ"מ הוא יודע שהארנדר הראשון אינו יכול להניח הארנדא מחמת איזה טעם, או שנשתקע בחובות או שאין לו מקום לשבת, והולך זה ונותן הוספה או להכעיס חבירו בשביל שנאה קדומה, או לקרב עצמו להשררה, והנה מכת הראשונה שנותנים הוספה בשביל שהארנדא שוה יותר, מן אלו אני מדבר כלל ואין רצוני להוכיחם כלל על זה, אף שהיה אפשר לפלפל אם שייך בזה עני המהפך בחררה, מ"מ אין רצוני להוכיח בדבר המנגד להשררה, כי אנחנו חייבים להתפלל בשלומה של השררה, וחלילה לי לדרוש מה שהוא נגד רצונה, אבל הכת השניה אנו נקראו רשעים להכעיס, ואף השררה אינה מבקשת זה, והוגד לי בשם שר חשוב שבא יהודי אחד ונתן הוספה גדולה מאד בבת א', ושאלו השר אם אתה נותן הוספה כזו מכלל שהי' לך חשבון צדק כמה מרויח הראשון, ואתה בקי בכל הכנסת הארנדא, א"כ בא וחשוב עמי ואראה כיצד אתה נותן הוספה זו, והשיבו הבליעל הנ"ל מה איכפת לך אני נותן לך הראטע קודם, ואז צוה לגרשו מהיכלו, והנה על אלו אני קורא מקרא זה, והיה ששמעו את דברי האלה הזאת פירוש גלות השכינה שישראל גולים תחת שרי האומות, ויתברך בלבבו לאמר שלא יהי' לי כן כי אני יודע לדבר בלשון עמים ולהיות מסור, כי בשרירות לבי וגו' שאעשה מה שארצה ואין לי מורא בפני הרב ולא בפני הקהל, כי יהי' לי יד ושם אצל שרי האומות, אך מה גבר מגוברין מדוע תהיה אתה חשוב יותר מאיש אחר וקאמר למען ספות שאתן תמיד הוספה הרוה את הצמאה הרוה הוא מה שכבר הארנדא היא רוה שכבר היא מושכרת בכל שוי', והצמאה היא מה שעדיין צמאה להוספה שעדיין היא בזול והוא עושה הוספה תמיד בין הרוה ובין הצמאה על זה לא יאבה ה' סלוח לו וגו'

(כט) וכל זה בא מחמת מחלוקת ושנאת חנם ולה"ר והנה מה יתרון לבעל הלשון, הוא מוציא דבה על חבירו ועבור זה הוא נושא עליו כל עוונות של חבירו שנחשבים עליו, והנה יותר גרוע עוונות אלו שיורש מחבירו מעוונות שהוא עושה בעצמו, הא כיצד הנה העושה תשובה עבירות נחשבין לו כזכיות, והטעם שהרי זה כבר טעם טעם חטא ונמנע ממנו זה דבר גדול ונחשב לו לזכות וה"מ עבירה שעשה בעצמו, אבל מה שנתנו עליו עוונות חבירו זהו לא טעם טעמם כלל ואף אם ירבה בתשובה לא יוחשב לו לזכות, וזהו פירוש הפסוק בתהלים כשקילל דוד המלך ע"ה את אויביו אמר תנה עון על עונותם פירוש עונם הם העונות שעשו הם בעצמם, ואמר תנה עון פירוש גם עון שלו יוסיף לשונאיו על עונם ואל יבואו בצדקותיך פירוש זהו שמוסיף להם לעולם לא יבאו בצדקותיך שיוחשב כזכיות וא"כ איך הם מחליפים עולם עומד בעולם עובר ויתנו לבם לעשות שלום זה עם זה, ואז נזכה לרגלי המבשר שלום וה' יברך את עמו בשלום ובא לציון גואל ב"ב אכי"ר: