דרושי הצל"ח כא

צריך ליזהר בסוכה מן היתושים והזבובים דשכיחי מאד בסוכה, וכמעט המצוה באה בעבירה וראוי להשגיח על זה מאד

(יב) ואחר שדברנו באות שבת ויו"ט נדבר בתפילין שנקראו ג"כ אות והמה לנו דוגמת בית המקדש שהזוהר כתב כי יעשו לי מקדם ושכנתי בתוכם קאי על התפילין שהשכינה שורה שם, וב מ' אמרו איזה פושעי ישראל בגופו קרקפתא דלא מנח תפילין, ואחר שקדושתו רבה מאוד ועונשם חמור ג"כ מאד, ראוי לזהר בהם, וכבר הארכתי בחודש אלול בזה רק דלא שכיחי רבים, והנני מזהיר גם כעת שתפילין מרובעים הלכה למשה מסיני ובעו"ה ההמון אינם נזהרים בזה ומניחים תפילין פסולים, וכל איש ישגיח על תפילין שלו שלא יתקלקל ריבועם, ולהגיה אותם היטב וגם אינם נקנים אלא מן המומחה, כי בעו"ה שכיחים סופרים בלתי הגונים ואינם נזהרים בכתיבתם בכמה עקרי דינים וגורמים להמניחים שהוא הולך תמד בלא תפילין ומברך בכל יום שני ברכות לבטלה, גם הרבה מניחים אותם שלא במקומם, רק למטה במצח וכן מאחורי הראש תוך הגומא ומעתה יזהרו בזה היטב

(יג) הוגד לי רעה חולה, איך שיהודי אחד בכאן סירס בידים בהמתו וזהו לאו מפורש ואיסור דאורייתא וחיוב מלקות, אמרתי אפשר איסור זה מפורסם ואפשר נכשלים בו הרבה ממגדלי בהמות הן שורים הן סוסים אפילו לצוות לא"י שיסרס אסור, וזהו דין מפורש בש"ע בא"ע אסור לומר לא"י לסרס בהמה שלנו ואפילו למכור לא"י בהמה בלתי מסורסת יש אוסרים בש"ע פן יסרסנה הא"י

(יד) ואלו הקצבים וכן מוכרי בהמות כשמוליכין בהמות מעיר לעיר אסור להם לקשור הבהמה אל העגלה משום כלאים עם הסוס, ואפילו לקשור אחורי העגלה ג"כ אסור, וכמו כן הסוחרים שיש להם כלב הולך אצל העגלה אסור להם לקושרו משום איסור כלאים אל העגלה

(טו) הלעטת עופות כבר הזהרתי על זה שקאפהינר איסור גמור להלעיט והרי הוא כמו בשר נבילה ואווזים הוה גזירה שאין הצבור וכו', וקרוב הדבר שלא יצייתו, לכן הנחתי המנהג, ועכ"פ חיוב גמור לבדוק הוושט משני צדדין, אם אין בו רושם מכת הלעטה ואין לסמוך בזה על נשים ואני גוזר שכל הוושטים מן אווזות יביאו לבודקן ובלי בדיקה חלילה לאכול מאווזות ההנה, ואלו שמוכרים אווזות פטומות יודיעו להקונה שהיא פטומה, כדי שיבדוק הוושט וכל הנמנע לגמרי מהלעטה יזכה להני אווזות דשמטין גדפייהו מרוב שומנייהו לעילא והמחמיר בביתו תבא עליו ברכה

(טז) להחזיק ידי עניים ובפרט לומדי תורה ולרחם על עניים, מה אומר מה אדבר כמדומה לי שראוי לדבר לכם הרבה בזה, כי נכשלים אתם בזה הרבה, ואתם סוברים שדבר זה רשות ומי שנותן עושה מצוה ומי שאינו נותן אין לו לא שכר ולא עונש, אבל אין הדבר כן, כי עונשה רב וחמור מאוד, ולדעתי כל הגזרות המתחדשים בעיר הזאת מידי שנה בשנה נתינות חדשות הכל בשביל העלמת עין מהצדקה, כי כן אמרו במדרש אתה נותן לכיס של צדקה ואני מצילך מן הפיסין ומן הארנניות ומן המס ומן הגולגולת, והקב"ה אומר מי הקדמני ואשלם הלא הפרוטה זו שאתה נותן לצדקה משלי אתה נותן, ומקבל שכר ובמס' אבות אם אין קמח אין תורה אם אין תורה אין קמח והאלשיך פירש בו פירוש נאה

(יז) ולי נראה לפרש אם אין קמח פירש אם אין אתה נותן פרנסה להלמדן העני אין תורה אינו יכול ללמוד כי צער המזונות מבטלו אם אין תורה פירוש כיון שאין תורה אצל הלמדן עני אין קמח, פירוש לסוף גם להעשיר לא יהיה קמח, כי השפע מתמעט בעונש זה, ואם אמרתי להגיד על זה תוכחה מספרי המוסר והזוהר תאמרו שאנן כתבו לפנים משורת הדין, לכן לא אוכיח אתכם על זה רק מספרי הפוסקים, והנני מעתיק לכם סימן א' בש"ע י"ד סי' רמ"ז כלשונו, וז"ל הש"ע מצות עשה ליתן צדקה כפי השגת יד, וכמה נצטוינו בהם במצות עשה ויש ל"ת במעלים עיניו ממנו, שנאמר לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך וכל המעלים עינו ממנה נקרא בליעל, וכאלו עובד אלילים, ומאד יש לזהר בה כי אפשר שיבוא לידי שפיכת דמים שימות העני המבקש אם לא יתן לו מיד כעובדא דנחום איש גם זו, לעולם אין אדם מעני מן הצדקה ולא דבר רע ולא היזק מתגלגל על ידה שנאמר והי' מעשה הצדקה שלום, כל המרחם על עניים הקב"ה מרחם עליו: (הגה) ויתן אדם אל לבו שהוא מבקש כל שעה פרנסתו מהקב"ה, וכמו שהוא מבקש שהקב"ה ישמע שוועתו כך הוא ישמע שוועת עניים גם יתן אל לבו כי הוא גלגל החוזר בעולם, וסוף האדם שיבוא הוא או בנו או בן בנו לידי מדה זו, וכל המרחם על אחרים מרחמין עליו, הצדקה דוחה את הגזירות הקשות וברעב תציל ממות כמו שאירע לצרפית, והיא מעשרת וכו' עכ"ל הש"ע וז"ל הרמב"ם פ"י מהל' מתנות עניים בקיצור לשון קצת מה שכבר כתבתי בשם הש"ע חייבין אנו להזהר במצות צדקה יותר מכל מצות עשה שהצדקה סימן לצדיק זרע אברהם אבינו שנאמר כי ידעתיו למען אשר יצוה בנו לעשות צדקה ואין כסא ישראל מתכונן ודת האמת עומדת אלא בצדקה, שנאמר בצדקה תכונני ואין ישראל נגאלין אלא בצדקה, שנאמר ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה, לעולם אין אדם מעני וכו'. כל המרחם מרחמין עליו שנאמר ונתן לך רחמים ורחמך והרבך, וכל מי שהוא אכזרי ואינו מרחם יש לחוש ליחוסו שאין האכזרים מצוים אלא בעובדי עבודת גלולים, שנאמר אכזרי המה ולא ירחמו, וכל ישראל והנלוה עליהם כאחים הם, שנאמר בנים אתם לה' אלקיכם, ואם לא ירחם האח על האח מי ירחם עליו, ולמי עניי ישראל נושאים עיניהם הלמצריים ששונאין אותם ורודפים אחריהם, הא אין עיניהם תלויות אלא לאחיהם, כל המעלים עינו מצדקה נקרא בליעל כמו שנקרא עובד ע"ג בע"ג הוא אומר יצאו שם אנשים בני בליעל, ובמעלים עינו מצדקה הוא אומר השמר לך פן יהי' דבר עם לבבך בליעל, ונקרא רשע שנאמר ורחמי רשעים אכזרי, ונקרא חוטא שנאמר וקרא אליך אל ה' והי' בך חטא, והקב"ה קרוב לשועת עניים שנאמר שועת עניים אתה תשמע לפיכך צריך להזהר בצעקתם, שהרי ברית כרותה להם, שנאמר והי' כי יצעק עלי ושמעתי כי חנון אני, כל הנותן צדקה לעני בסבר פנים רעות ופניו כבושות בקרקע אפילו נתן לו אלף זהובים הפסיד זכותו, אלא נותן לו בסבר פנים יפות ובשמחה עכ"ל הרמב"ם

(יח) ומה לי להביא עוד ספרי מוסר בזה, לדעתי ראוי שכל אחד יכנע לבבו כדברי הרמב"ם והש"ע ובפרט ברגלים משנה ערוכה היא ובמוצאי החג שבכל שנה ושנה מפני גזל מתנות עניים, והנה בק' בראד מי שהוא מכונה בשם בעה"ב נכבד יש לו קצבה ברגלים, והרבה שיש להם קצבה בכל שבוע. הצדקה שעושים בבראד אין לספר וזה עלתה להם שזה פשוט אצלי שכל הצלחת ק' בראד היא בזכות צדקתם שנותנים לעניים יה"ר שלא ישלוט בהם עין ישלח ה' להם ולכם שפע הצלחה וברכה אלף פעמים ככה, לכן אנשי לבב שמעו פתוח תפתחו ידיכם לענייכם ולאביוניכם, ובגלל הזה יברככם ה' עד שיבלו שפתותיכם מלומר די

עוד יותר מזה רע בעיני שבעו"ה חולשות שכיחי והא הרבה חולים בעיר ומעולם לא שמעתי צעקת עניים שהקב"ה קרוב לשועתם שיתפללו בבה"כ או בבה"מ על החולים וכל זה שגם בעת חוליים נאמר עליהם ובחוליו לא דרש את ה', ומקמצים לשלוח מעות למלמדים וה' יסיר מכם כל מחלה וכל נגע וירפא לכל תחלואיכם אכי"ר

(יט) כבר הוכחתי כמה פעמים על שיחה בטילה בבה"כ, ובפרט בעת חזרת הש"ץ ומעונש המבואר על זה ליצלן רחמנא, וכבר הזהרתי על זה ורואה אני שלא פעלתי כלום ועדיין פשתה המשפחת, לכן אוכיח עוד כמצוה הוכח תוכיח אפילו מאה פעמים, ולא די להם במה שמטמאים בהבל פיהם את ההיכל הקדוש שבבית