דרושי הצל"ח יט

אבל מה אעשה והנה קרוב יום ה', ואולי יתן ה' דברו בפי ומלתו על לשוני שיהיו דברי מוסרי ערבים לכם ויכנס בלבבכם

והנה אני רואה שבשנים שעברו הפשטים היו ערבים לכם, אבל יותר היה ניחא לי שיערב המוסר, כי זה עיקר הדרוש ומה לי אם תשבחו הפשטים, ואם יעלה לשמים שיאו כגללו יאבד לנצח זה קרוב להפסד ורחוק מן השכר, אבל אני מבקש מכם בבכי ובתחנה ובבקשה, קחו מוסרי ויכנסו דברי באזניכם, הלא אין אני מוכיח אתכם בשביל איזה טובה הנוגע לי, רק אני עומד ומכריז מאן בעי סמא דחיי, לכו בנים שמעו לי יראת ה' אלמדכם, למען ייטב לכם כל הימים, ואף שראיתי בשנים שעברו שדברי לא עשו פירות אמרתי אני אל לבי, אם ימצא אחד מכל העם שאעשה איזה פעולה לטהר לבבו, ג"כ דבר גדול הוא, משל למטרונא גדולה שלא נסתה כף רגלה הצג על הארץ מהתענג ומרוך, ופתאום נפלה בשבי קשה, ובגלות עצום ואין לה מכל משרתיה אתה, שיעשה לה דבר ולהביא לה איזה טרף ומזון, הלא אם ימצא אחד שיתקרב אליה לשמשה, אף איזה שירות כל דהו, הלא יותר יוחשב בעיניה מאשר כאשר היתה בהיכלה, והיו באים מלכים ושרים לבקרה, כן השכינה בגלות הזה, עליה נאמר משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים, ובעו"ה אין דורש ואין מבקש לעשות תקונים להשכינה, וקרא צוח אין אשכול בגפן בכורה אותה נפשי, שימצא אף מן האנשים הקטנים הרכים בשנים הדומים לבכורה לעשות איזה נחת רוח לשכינה, ואולי אזכה שיגולגל זכות על ידי

(ב) הנה הימים הללו שמם מוכיח עליהם שהם נקראים ימי התשובה ומי האיש הירא מעבירות שבידו אשר נשתרגו עלו על צוארו כל ימות השנה, ועתה חרד מאימת יום הדין העבר, מי יודע מה נעשה בדינו, כי כל באי עולם עברו בר"ה כבני מרון, וספרי החיים וספרי המתים היו פתוחים, ומי האיש החפץ חיים אף אם ח"ו גזרו עליו למיתה יאחז במדת התשובה, מי יודע בידו אשר חטא ושב ונחם, בעוד הקב"ה מצוי לקבל תשובתו, וכמו שאמרו רז"ל שב בנתים מוחלין לו, לא שב אפילו הביא כל אילי נביות אינו מועיל , וכבר אנו מוזהרים ועומדים, וקבלנו התראה לשוב בתשובה ביום ראש השנה ע"י תקיעת שופר, שהוא להחריד לבב העם אל התשובה, כמאמר הנביא היתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו, וז"ל הרמב"ם פ"ג מהלכות תשובה, אעפ"י שתקיעת שופר בר"ה הוא גזירת הכתוב, רמז יש בו כלומר עורו ישנים משנתכם, ונרדמים הקיצו מתרדמתכם, וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה, וזכרו בוראכם, אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן, ושוגים כל שנתם בהבל וריק, אשר לא יועיל ולא יציל, הביטו לנפשותיכם הטיבו דרככם ומעלליכם ויעזוב כל אחד מהם דרכו הרעה ומחשבתו אשר לא טובה,, לפיכך צריך כל אדם שיראה עצמו כל השנה כולה כאלו חציו זכאי וחציו חייב, וכן כל העולם חציו זכאי וחציו חייב, חטא חטא אחד הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף חובה, וגרם לו השחתה, עשה מצוה אחת הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות, וגרם לו ולהם תשועה והצלה, שנאמר וצדיק יסוד עולם זהו שצדק הכריע את כל העולם לכף זכות והצילו, ומפני ענין זה נהגו כל בית ישראל להרבות בצדקה ומעשים טובים, ולעסוק במצות מראש השנה עד יוה"כ יתר מכל השנה ונהגו כולם לקום בלילה בעשרה ימים אלו, ולהתפלל בבתי כנסיות בדברי תחנונים וכיבושים עד שיאור היום עכ"ל הרמב"ם

(ג) ועתה אחיי ורעיי היש לכם חיך מתוק מזה, ולמה לכם כל המוכיחים נגד דברי הרמב"ם הללו, הלא המה בוערים כאש בלב הירא וחרד לדבר ה' בראותו כי כל העולם תלוים בדין, והוא עמהם וכף מאזנים תלוי והזכיות והעבירות נתונים במשקל, וחוט המשקולת יורד כנגדו, ובידו להטות הכף הן לזכות והן לחובה, הלא אם יתעצל ח"ו בתשובתו ומכריע כל העולם לכף חובה, דבר כי יהיה ח"ו או רעב או חרב או שאר שפטים רעים, הלא הוא הרוצח אשר המית נפשות נקיים בעבור התעצלות תשובתו, כי העולם נידון אחר רובו ואם שב בתשובה ועושה מצות ומכריע לכף זכות, הנה הוא מזכה רבים, ומציל כמה נפשות ישראל ממות לחיים, ואפשר שיגרום ביאת המשיח, וקרבות הגאולה ע"י הכרעתו ואז אשרי לו ואשרי לנשמתו

(ד) על כן עורו והתעוררו, חזקו ואמצו בתשובה, והחלש יאמר גבור אני לענות בצום נפשו, בקרב הימים האדירים האלה, ולבכות בלילה לראש אשמורות, ולהתודות על עונותיו ולהתחרט מהם חרטה גדולה, ולבקש מחילה מאת הבורא, ולקבל על עצמו שלא ישוב לדרכו הרעה כל ימיו, וזהו עקר התשובה הוידוי ועזיבת חטא, וכל התעניתים ויתר הסיגופים המה רק תבלין לתשובה, שיכנע לבבו ויוכל להתחרט בחרטה גמורה ולעזוב דרכו הרעה, כמאמר הפסוק יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וישוב אל ה' וירחמהו ואל אלקינו כי ירבה לסלוח, ואני רואה רעה חולה שעושים העיקר טפל, והטפל עיקר כי התעניתים המה רק טפל להתשובה והעזיבת החטא הוא עיקר, והעולם כל אחד מענה ומסגף נפשו כפי כחו, ועדיין השרץ בידו כי לא גמר במחשבתו לעזוב דרכו ולא התחרט בחרטה גמורה, והרי זה דומה למי שרוצה לבשל בשר מתובל בתבלין, ובוער האש ושפת קדירתו ונתן לתוכה כל מיני תבלין ושכח ליתן הבשר להקדירה, הרי הפסיד ממון הרבה על תבלין ועצים ואין לו שום הנאה מזה, כן זה הצם ומסגף ואינו מתחרט הרי זה הפסיד גופו ובריאותו בחנם, ולא עלה בידו שום דבר בענין התשובה ולא עוד אלא שזה מפסיד בריאותו מאוד, כי השב בתשובה שלמה אף שמסגף עצמו מאוד, לא יוזק כי ע"י התשובה מביא רפואה לעצמו ולכל העולם, ושב ורפא לו כתיב, ואם מביא רפואה ק"ו שלא יחלה, והתשובה מגינה עליו, אבל זה שעינה וסיגף נפשו בלי חרטה ותשובה פשיטא שאינו ניצל מכל מיני חלאים, על כן יראה כל אחד לעשות העיקר עיקר לעזוב החטא ולהתחרט בחרטה גמורה ולקבל עליו שלא ישוב לכסלה עוד והקב"ה ברחמיו העצומים יקבלו בתשובה ונסלח לכל עדת ב"י בזכותו

(ח) ואל יאמר האומר דברי עונות גברו מני ובידי פשעים עצומים ויתיאש מן התשובה, חלילה לומר כן, כי אין לך שום דבר העומד בפני התשובה, ואפילו הרבה לפשוע במרד ובמעל, הרי אפילו אלישע אחר אם הרבה בתשובה היו מקבלין אותו

(ו) ולא עוד אלא שבימים הללו מלבד הטעם שהקב"ה מצוי אף ליחיד. והמה ימי רצון. עוד סגולה נפלאה יש להתשובה בזמן הזה שלא יוכל לזכות בה בימים אחרים. אף אם היה הקב"ה מצוי לו בכל עת. דרך משל שהוא מלא עונות הרבה מאוד מלוכלך ומטונף בכל מיני פשעים אפילו אותן פשעים שנאמר עליהם אם יכופר עד תמותון. והוא עושה תשובה עתה בימים הללו אף שהתשובה אינה כדאי להכשיר עונותיו מכל מקום העולם נידון אחר רובו

ואומר אני לפעמים רשע יכריע את כל העולם לכף זכות ואת עצמו לא יכריע. דרך משל הרי שהיה כולו עונות. וכל העולם כלו עם כל העונות של הרשע הזה הוא חציו על חציו. חציו זכיות וחציו עונות. ועתה כששב הרשע הזה ותיקן אפס קצת עונותיו כששוקלין אותו בפ"ע עדיין היא רשע בעונו ימות. כי נשאר רובו עונות וכשדנין העולם בכללו העולם יוצא זכאי. כיון שנחסרו מקצת עונות רשע. נשאר העולם בכללו רובו זכיות. ואומר אני אן שמדת הדין מתנהג כפי מה שכתב הרמב"ם פ"ג מהל' תשובה וז"ל. כל אחד ואחד מבני האדם יש לו זכיות ועונות. מי שזכיותיו יתירות על עונותיו צדיק. ומי שעונותיו יתירות על זכיותיו רשע מחצה למחצה בינוני. וכן המדינה אם היה זכיות כל יושביה מרובים על עונותיהם הרי זו צדקת. ואם היו עונותיהם מרובה הרי זו רשעה. וכן כל העולם כולו אדם שעונותיו מרובים על זכיותיו מיד הוא מת ברשעו שנאמר על רוב עונך. וכן המדינה שעונותיה מרובים מיד היא