דרושי הצל"ח יח

עונה לשום אל לבו לשוב מאהבה, וכל תפילתינו בימים נוראים הכל בעסקי עוה"ז, בני חיי ומזוני, אבל לשום לב לבקש על אריכת הגלות המר והארוך הזה, אשר נשכחנו כמת מלב, אין איש שם לבו, להצטער ולהתפלל על זה בכל לבו, ומה יהיה בסופינו, ומה נעשה לשמו הגדול והנורא המחולל בעונינו, ועם כל זה עדיין רחימתינו גבי קב"ה ולא עזבונו בגלותינו

מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה, הקצר קצרה ידי מפדות, ואם אין בי כח להציל, הן בגערתי אחריב ים, הנה בפרק חלק אמרו, אמר ר' יוחנן אם ראית דור שמתמעט והולך חכה לו, שנאמר את עם עני תושיע וגו', ואמר ר"י אם ראית דור שצרות רבות באות עליו כנהר חכה לו, שנאמר כי יבוא כנהר צר, ורוח ה' נוססה בו, וסמיך ליה ובא לציון גואל, ואר"י אין בן דוד בא עד שיהא דור שכלו זכאי או כלו חייב, כלו זכאי דכתיב ועמך כלם צדיקים לעולם ירשו ארץ, בדור שכלו חייב דכתיב וירא כי אין איש וישתומם כי אין מפגיע, וכתיב למעני אעשה, הנה גוף טעם הדבר איך אפשר שבדור שכלו חייב יבא משיח שהוא דבר נגד חוש השכל ואין עתה זמן להרחיב הדרוש בדבר זה ובדעתינו לבאר דבר אם הקב"ה יסכים בדרושינו קודם כל נדרי הבע"ל וכעת נדקדק בגוף מאמרי ר' יוחנן שאמר כמה סימנין אם ראית כך חכה לו ומה נ"מ בזה ואנחנו בכל יום מקוים ומצפים

(טו) אמנם מלבד מה שראוי לכל אדם ליתן אל לבו אימת יום המיתה ולשוב היום שמא ימות למחר ג"כ ראוי שיתן אל לבו שמא פתאום יגיע קץ הגאולה ומי שנמצא בעת ההיא בלי תשובה, יפסיד כל הטובה העתידה לישראל בעת ההיא ונמצא מחליף עולם עובר בעולם עומד, ויפה שעה אחת של קורת רוח בעולם ההוא מכל חיי העוה"ז, אמנם קלקלתינו תקנתינו שמחמת אריכת הזמן המר והארוך הזה נשכח הדבר מלב, ומתלא אמרין מי שמצפה לגאולה הוא מכולה, אבל אם רואים סימנין לקירוב הגאולה בודאי ראוי לשוב בתשובה, כי מהרה יבנה המקדש, אמנם אם רואה דור שכלו חייב עדיין מקשה לבו והולך אחר שרירות לבו, ובוטח שלא יבוא הגואל בדור הרע ההוא, אמנם לא כן הדבר אדרבה גם בדור שכלו חייב הוא בא, והמה דברי מוסר של ר' יוחנן אם ראית דורות מתמעטות וכן דור שצרות רבות ורעות באות חכה לו, ולענין מאי אמר זה שיראה לשוב בתשובה מהרה, אך פן עדיין תתן כתף סוררת, כי תבטח ברשעי הדור, לזה קאמר אין בן דוד בא, אלא בדור שכלו זכאי או כלו חייב

(טז) והנה אם בן דוד בא בדור שכלו חייב ח"ו יהיה כליון גדול, ויתקיים והבאתי אחד מעיר כפשטיה דקרא, והנה כל מקום שגלו ישראל גלתה שכינה עמהם, והנה השכינה מתמהמה עמנו בגלותינו, וממתנת לתשובתינו לרוב אהבתינו, אבל לסוף ח"ו אם יקשה לבינו סוף שיבוא הגואל, ותצא השכינה מהגלות עם קצת שרידים שימצאו והרשעים יאבדו, והכתוב אומר ואהבת עולם אהבתיך על כן משכתיך חסד, פירוש מה שאני ממשיך הגלות זמן מרובה חסד הוא, לרוב אהבה רבה שאוהב הקב"ה אותנו, והנה זה שאמר הכתוב מדוע באתי פירוש אם תמאנו ומריתם מלשוב, סוף שאבא ואגאל אבל רובם יאבדו וכמ"ש שם בחלק, דרש ר' שמלאי מ"ד הוי המתאוים את יום ה', למה זה לכם יום ה' הוא חושך ולא אור, משל לתרנגול ועטלף שהיו מצפים לאורה, אמר ליה תרנגול לעטלף אני מצפה לאורה שאורה שלי הוא, ואתה למה לך אורה, וסוף שיצעקו רשעי הדור, למה באתי זה דברי הקב"ה שרשעים יתרעמו למה באתי ואין איש, למה באתי בדור שכלו חייב, והיה ליה להמתין עוד אולי ישובו, וקאמר קראתי ואין עונה, וכי לא עשיתי את שלי וקראתי אתכם שתשובו ע"י דברי הנביאים והמוכיחים וספרי המוסר, וכמה הערות לתשובה ואין עונה, ומה עלה בדעתיכם על אריכת הגלות, הקצר קצרה ידי מפדות וגו' והנה נחזי אנן אין לך דור שמתמעט ודור עני כמו דורנו ואין לך דור שצרות רבות ורעות באות תכופות כדורנו זה, ואולי כל אלה סימנין לחבלי משיח, ועל כן שובו בתשובה כולי האי ואולי כי מה יהיה בסופנו, ופורקנא תלוי בידינו, וכנסת ישראל שעמנו בגלות צועקת נתנני ה' בידי לא אוכל קום כי נאמר בכ"י נפלה ולא תוסיף קום, והיינו שלא תוסיף קום מעצמה, רק אנחנו צריכים להקימה, ע"י מעשינו ותשובתינו שנשוב בתשובה שלימה, וע"י תפלתינו בדמעות שליש, ובעו"ה אין איש שם על לב, וכלנו סרנו ונתינו כתף סוררת, ועלינו נאמר כי פנו אלי עורף ולא פנים ואיש איש לדרכו פנינו, איש איש לבצעו דהאי עלמא ואין משים על לב הגלות המר והארוך הזה, וכל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאלו נחרב בימיו, וכל זה צריך האיש הישראלי לשום על נבו, וביחוד בימים נוראים האלה, שישים עיקר מגמת פניו בתפלתו, על אריכת הגלות, ויהיה בכלל מוסר נפשו על קדושת השם, כי ישליך כל צרכיו מנגד, ויבקש על הגאולה, וישים אל לבו די לעבד שיהיה כרבו. וה' ממרום ישאג, ממעון קדשו יתן קולו, שאג ישאג על נוהו, ואין להקב"ה שום נחת רוח, בכן יפשפש וימשמש כל אחד במעשיו, אם ימצא בהם נחת רוח לבוראו, ואם נוכל לומר עליו בעת מותו, אשרי מי שגדל בשם טוב ונפטר בשם טוב, ועושה נחת רוח ליוצרו, הכי בשביל זה נברא האדם לאכול ולשתות ולמלא כרסו, ומותר האדם מן הבהמה אין, אין זה כוונת הבריאה, ובפרט עם קדוש בני ישראל עליהם נאמר עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו, והעבר אין והעתיד עדיין, ולכן ראוי שכל אחד יתן אל לבו ויפשפש במעשיו ואנחנו נעשה את שלנו, והקב"ה יעשה את שלו, לפתות לנו שערי תשובה, וכנא' שובו אלי ואשובה אליכם, ונזכה לשוב אל ה' תשובה מאהבה, תשובה שלימה שלא נשוב עוד לכסלה. ונהיה דבקים בה' כל הימים, והקב"ה יכפר ויסלח וימחול לכל חטאתינו ועונותינו ופשעינו מחילה בחסד מחילה ברחמים ביום הקדוש והנורא יוה"כ הבעל ובא לציון גואל בב"א

דרוש ד' לשבת תשובה (א) לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה, וזה כל כוונת הדרוש שלי לקיים מצות הוכח תוכיח, ולהיות מן המזכים את הרבים, ואולי אזכה למה שאמרו רז"ל המזכה את הרבים חטא בא על ידו, אבל רואה אני שתוחלתי נכזבה, זה לי קרוב לשלש שנים בעיר הזאת, וכבר קיימתי פשטיה דקרא הוכח תוכיח שהוכחתי אתכם בדרוש שדרשתי שבת תשובה הראשון, ושוב שניתי אשתקד, ורואה אני שבעונותי הרבים דברי לא הצליחו ולא עשו פירות, לא קבלתם מוסרי ולא עוד כל שאני מוסיף במוסר הפרצות מתגברות, ולא זכיתי להסיר מכשלה, ומהראוי היה לי למנוע שבט מוסרי, כמו שאמרו חכמינו אם ראית דור שהתורה חביבה עליו כזר, ואם לאו כנס, וזהו על מוסר קאי דאי תורה כפשטיה חלילה וחס שימצא דור כזה בישראל שימאסו בתורה רק קאי על תורת מוסר, ולכן לי היה נאה לאחוז בפלך השתיקה, ולא ח"ו שאני תולה החסרון בכם, שאין אתם ראוים לקבל תוכחה, חלילה לי מהרהור הזה על זרע קודש כמוכם רק אני יודע נגעי עצמי, ואני תולה החסרון בי על רוב פשעי, אין אני ראוי להיות בכלל מזכה את הרבים,