דרושי הצל"ח יז

מהר"ר יונתן ידועים, ולי נראה ע"פ שאמרו רז"ל במס' נדה שהולד בימי אמו נר דלוק על ראשו וצופה ומביט וכו' וזה אמר דוד ה' אורי בר"ה, שבר"ה עדיין העולם בסוד העיבור במעי אמו, שה' הוא אורו דהיינו שהעולם לא נברא בתשרי רק עלה במחשבה וא"כ היא גופא קשיא למה הוקבע ליום הדין וכקושיות הר"ן אליבא דר"י ועל זה קאמר וישעי ביוה"כ שהוא התירוץ של הר"ן בעצמו שלכך קבע יום הדין בר"ה שיהי' סמוך ליוה"כ שהוקבע לסליחה ומחילה

(ח) והם בעצמם דברי הפייטן. ועל פי פשוטן של דברים קודם שנעמיק בהם הכי קאמר. היום הרת עולם. שהיום עלה העולם רק במחשבה ולא נברא עד ניסן. היום יעמיד במשפט כל יצורי עולמים אתמהה. בשלמא אם היה העולם נברא בתשרי. א"כ היה אדם הראשון סימן לבניו. אבל כיון שלא נברא היום למה הוקבע ליום דין ומתרץ אם כבנים אם כעבדים שאין הכל זוכים למעלות בנים. ויש שהם כעבדים דהיינו הבינונים. ועינינו תלויות עד שתחננו ביוה"כ. ולכך הוקבע סמוך ליוה"כ כתירוץ הר"ן

(ט) ועפ"י עומק הדברים קמתמה הפייטן תמיהה כפולה היום הרת עולם שהוא בסוד המחשבה. וא"כ הוא במדת הדין הגמור והיום יעמיד במשפט. דוק בדבריו דלא קאמר היום ישפוט רק יעמוד שאנחנו רואים שהעולם יש לו קיום ומתקיים במשפט והוא פלא. איך יכול להתקיים במדת הדין. ולזה קאמר אם כבנים וכו' דהנה עצה היעוצה שמדת הדין שולט לשוב בתשובה ולהתוודות. והמתודה בי דינא בדלים ממנו

והנה התשובה מתחלקת לשתי בחינות תשובה מאהבה ותשובה מיראה ובשלהי מס' יומא בתשובה מאהבה נקראו בנים. ותשובה על ידי יסורין נקראו עבדים. וקאמר אם כבנים ונכלל גם התשובה המעולה מאוד דהיינו מאהבה. ואז זדונות נעשו זכיות. לא איכפת במדת הדין. ורחמנו בודאי כרחם אב וכו' ואם כעבדים היינו תשובה הפחותה ע"י יסורין. ובודאי שנשאר שוגג דלא עדיף מתשובה מיראה. עינינו לך תלויות לך דייקא. כי מצד מדת הדין הנפש החוטאת היא תמות. רק לך עינינו תלויות עד שתחננו ותוציא כאור משפטנו ביוה"כ שאז הקב"ה לבדו יושב ודן

(י) כללות דברינו שהפייטן אשר רוח ה' דבר בו קמתמה. איך העולם מתקיים בדין של ר"ה שהוא דינא קשיא ולא מצא תרופה כי אם בחילא דתיובתא יתיר וכולי האי ואולי מידי ספיקא לא נפיק. ותלוי ועומד עד יוה"כ אם יחננו ה' ויאמר פדאהו מרדת שחת. ועל זאת ידוו כל הדווים ואנחנו אין אתנו יודע עד מה נעשה בדיננו דר"ה העבר. בפרט בהעלותנו על לבנו עונותינו הרבים בכל השנה יום אחר יום השכם וחטוא. קלות וחמורות. וביום הזכרון נפתחו כל ספרי זכרונות אוי לנו כי חטאנו. ואנחנו נתונים בספק נפשות וראוי לנו לשוב אל ה' באמת ובתמים. אולי יראה וירחם עלינו. ואחינו לא נאמר באנשי נינוה וירא ה' את שקם ואת תעניתם כי אם וידא ה' את מעשיהם. כי שבו מדרכם הרעה. על כן גם אנחנו עניים ודלי מעשים נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה אל ה' ועיקר התשובה הוא העזיבה. עזיבת החטא יעזוב הרשע דרכו

(יא) עוד נ"ל פי' דברי הפייטן היום הרת עולם היום יעמיד במשפט כל יצורי עולמים. ונדייק בדבריו דהוה ליה למימר היום יעמיד למשפט כל יצורי עולמים. כמו למשפטיך עמדו היום, וכבר הרגיש בזה בספר בינה לעתים, ונראה דקאמר היום הרת עולם דהיינו מדת הדין גמור בלי מזוג רחמים בדין, ומה הקב"ה עושה שיהיה העולם קיים ולא יתמוטט, היום יעמיד במשפט כל יצורי עולמים, פירוש במשפט יתן העמדה וקיום לכל יצורי עולמים, כי כשיש דין למטה אין דין למעלה, נמצא שבמשפט ובדין תורה שב"ד עושים בעוה"ז, בזה הקב"ה מעמיד בהעמדה וקיום כל יצורי עולמים, וזה פירוש הפסוק מלך במשפט יעמיד ארץ, אבל כשח"ו אין דין למטה יש דין למעלה ח"ו, ומי יוכל להצטדק בדין לפניו יתברך. ובזה להם לענה להם אלו המסרבים שלעמוד למשפטי התורה הנה עור בעד עור, וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו, ואלו בשביל ממון או ניצוח כל דהו משחית נפשו ונפשות רבות עמו, ועמודי שמים ירופפו ע"י התמוטטות עמוד הדין

(יב) וקלקול עמוד הדין בא משני צדדים שניהם כאחד לא טובים, האחד מצד הבעלי דינים שמקרב משפטו לבע"ב, ואינו רוצה להכנע למשפטי התורה, ואין רוצה לקיים צדק צדק תרדוף

ומפאת השופטים והקצינים שדנין בפסקי בעלי בתים לפי שכלם האנושי או מצד שנאה ואהבה או שארי ענינים או ח"ו בצע כסף, ובזה אמרתי פירוש הפסוק מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה, הנה הדיין שרוצה להקרא דיין מומחה צריך להיות גבור ותקיף בדעתו להציל עשוק מיד עושקו, ולב אמיץ, וכן אמר יתרו בפ' הדיינין, ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל, ודוד המלך עליו השלום צוה את שלמה בדין, וחזקת והיית לאיש ושמרת את משמרת ה' וגו', לשמור חקותיו ומשפטיו ומצותיו, הרי שהדיין המתחזק לשמור משפטי דת התורה, צריך להתחזק ולהיות נקרא איש, והנה אלהים נצב בעדת אל, בקרב אלקים ישפוט, וכל בי עשרה שכינה שריא, וכן במושב זקנים של רוזני הקהל שכינה שרי' שהרי המה בי עשרה ויותר, ועל זה קובל הכתוב מדוע באתי ואין איש, שהקב"ה בא בוועד הקהל ואין איש, לא מצאתי מי שנקרא איש שיתחזק כאיש לשפוט משפטי צדק, רק מצאתי קצתם בעלי זרוע, וקצתם בעלי חניפה, יתום לא ישפוטו, וריב אלמנה לא יבוא אליהם, וקצת טובים שבהם בעלים במיעוטם, וגם אלו אינם נותנים לב להתגבר ולעמוד על היישר הרי באתי ואין איש

(יד) קראתי ואין עונה זה קובל נגד הבעלי דינים, דהיינו שלפעמים הב"ד מומחים יושבים ושולחים שמש שלהם להזמין לדין, והנה קראתי לבעל דין שיבוא למקום וועד הדיינים. כי שם נגלו האלקים, ונצב בעדת אל ואין עונה, שאינו רוצה לעמוד לדין כלל

עוד נ"ל מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה, הנה בעו"ה בגלות המר הזה שאין לנו לא כהן ולא מזבח ולא קרבן שיכפר בעדנו, ואין שיור רק התפלה שהיא במקום הקרבנות, והיא עבודה שבלב, ובני אדם מזלזלים בה, כי עקר התפלה נשמעת ע"י קדושת המקום, ובעו"ה נתפשט המנהג הרע לעשות מנינים איש איש בביתו כקטן כגדול אין מוחה ואין מעכב, ובבתיהם אשר סרוחים על ערשותם, ומי יודע כמה קליפות ומזיקות שם נולדו, ואם עתה דר שם אדם כשר מי יודע לפני כמה שנים מי היה דר שמה, הכי שם תהא תפלתו נשמעת, ובמקום שמדבר כל היום, נדברים איש את רעהו שפת חלקות ושקרים ולה"ר וליצנות, שם מתפללים משא"כ בית הכנסת המקודש מעולם, ונבנה בקדושה לשם בית הכנסת, ולא עוד אלא שנעשה הטפל עיקר, ושפחה כי תירש גבירתה והמנינים מלאים, ובתי כנסיות רקנים מאין איש, ובמנינים מלאים בחורים ונערות, משיחין כל שעת התפלה, ומקרא צוח מדוע באתי למקום המנין ואין איש, רק כלם נערים מנוערים, קראתי שהשמש קורא לבה"כ ואין עונה, ובעו"ה פשתה המשפחת, ותחלת הפרצה מן הגדולים, ושוב כל אחד בונה במה לעצמו, ואי הוה חילא בידי הייתי מוחה ביד כלם יהיה מי שיהיה, אותן שאין להם פרוועליגין על זה, ומי שבידו למחות ונושא פנים ואינו מוחה עתיד ליתן הדין

(טו) מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה, הנה במועדים וברגלים השכינה מבקרת בהיכלה, ובאה למקום המקדש מקום הקרבנות, ובפרט ביוה"כ שהיינו מקריבים קרבנות הרבה ולפני ולפנים באהבה וחבה יתירה נודעת לנו, אשרי עין ראתה כל אלה, וגם עתה השכינה באה לבקר, והנה שועלים הלכו בו מדוע באתי קובל הקב"ה, שבא למקום המקדש, ואין איש רק חרב ושועלים הלכו בו, וכלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה קראתי שישובו בתשובה, שובו אלי ואשובה אליכם ואין