דרושי הצל"ח טז

דרוש ג' לעשי"ת (א) דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וישוב אל ה' וירחמהו ואל אלהינו כי ירבה לסלוח, הנה מה שפטור השוגג מן העונש הוא רק מצד מדת הרחמים, אבל מצד מדת הדין הנפש החוטאת היא תמות, וחטא היינו שוגג ולפי זה תשובה מיראה אינו מועיל רק מצד מדת הרחמים, שהרי זדונות נעשו כשגגות, אבל תשובה מאהבה שזדונות נעשו כזכיות מועיל אף מצד מדת הדין, כיון שלא נשאר רושם חטא כלל, אך האדם בחטאו נשתקע בקליפה, והטומאה גוברת עליו ואי אפשר להנתק בבת אחת לגמרי, וצריך להפרד מעט מעט, ומתחילה צריך לשוב מיראה ואחר שנחלש היצה"ר שוב יכול לשוב מאהבה ומתוך שלא לשמה בא לידי לשמה

(ב) והנה הימים הללו שערי רחמים פתוחים וימין ה' פשוטה לקבל שבים ומועיל תשובה גם מיראה

ובזה נ"ל רמז לשני שעירים ביוה"כ גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל והדבר תמוה וחברותא נמי איכא, ודברי הרב המנוח החסיד המפורסם מוהר"ר מרדכי הרה "ד זצ"ל מבראד ידועים, ולי נראה משום שתשובה מיראה שהיא מצד יראת העונש, והנה מי המעניש על חטא הלא הוא עצמו היצה"ר, ועונש עבירה עבירה ותיסרך רעתך, וכמו שארז"ל יורד ומסטין עולה ומקטרג יורד ונוטל נשמה, ונמצא שהשב מיראה יש להיצה"ר חלק בתשובתו והוא הגורם לו שישוב שהוא הרצועה לאלקאה לחייביא, ואינו מתגבר כל כך על האדם למנוע ממנו תשובה פחותה זו, כי גם הוא יקבל חלקו ע"י תשובה זו, משא"כ ע"י תשובה מאהבה, שאין לצד הרע שום חלק בו, ומתבטל היצה"ר לגמרי וזובח יצרו, שבזה מתאמץ היצה"ר מאוד למנוע ממנו תשובה זו

(ג) ובזה תירצתי מה שאמרו רז"ל במס' סוכה שלעתיד היצה"ר נדמה לצדיקים להר, ולרשעים כחוט השערה, והדבר יפלא אם הוא הר איך נדמה לחוט השערה, , אבל צדיקים גמורים המה שבים מאהבה וכל עבודתם הוא מאהבה שנגד אלו היצה"ר מתגבר בכל כחו ובאמת הר גדול וגבוה הוא אבל הרשעים גמורים שלא שבו אפילו מיראה ולזה נדמה כחוט השערה שאינו מגביר כל כחו בזה, וכאשר הארכתי בדרושי ביו"ט שני של ר"ה העבר, ולכן רמזה לנו התורה שבימי תשובה הללו כוחם גדול, שאפילו תשובה מיראה מתקבלת, ואף שתשובה זו היא דיופרי, עושה פרי למעלה מצד הקדושה ופרי למטה, כי גם היצה"ר מקבל חלקו, וזה שני גורלות גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל, ואפילו הכי מכפר אבל אין זה עיקר הכונה לנתקו מן הקליפה, ושוב הבא לטהר מסייעין לו, ויזכה לתשובה מאהבה

(ד) ובזה נ"ל פירוש הפסוק שובה ישראל עד ה' אלהיך כי כשלת בעוניך קחו עמכם דברים ושובו אל ה', אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב, ובגמ' אמר ר"י גדולה תשובה שמגעת עד כסא כבוד שנאמר שובה ישראל עד ה' עד ולא עד בכלל. הנה נשבע הקב"ה שאין הכסא שלם עד שיעבור רוח הטומאה מן הארץ לגמרי, ויתבטל שרו של עמלק מכל וכל, מחה תמחה את זכר עמלק, וזה מפורש בתורה, כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק, וכיון שבתשובה מיראה הוא הגורם ויש לו חלק בו א"כ שוב מקבל חיות, ואי אפשר להעבירו לגמרי מן העולם ע"י תשובה זו, ותשובה זו שכתוב בפסוק שובה היינו מיראה וכשארז"ל כי כשלת בעוניך שזדונות נעשו כשגגות ולכן אמר ר' יוחנן שתשובה זו מגעת רק עד כסא, אבל אין בכחה לתקן ולהשלים הכסא, ובפסוק אמר שובה ישראל עד ה' ולא עד בכלל, והיינו מיראה והיא גופה קשיא יותר טוב היא לו להזהיר לשוב מאהבה, , ולזה אמר כי כשלת בעוניך א' שנכשל כחך להתגבר על יצרך בבת אחת, שכבר אתה כבוש תחת ידו אבל אח"כ שכבר עשית תשובה מיראה, שוב שנית קחו עמכם דברים, דברי וידוי ובכי ובתחנונים, גם בלילה בשכבו על משכבו יבכה לפני בוראו, במסתרים תבכה נפשו ושובו אל ה' שישוב שנית מאהבה, אמרו כל תשא עון שע"י תשובה ראשונה לא נסתלק העון מכל וכל, שהרי נשאר שוגג משא"כ עתה כל תשא עון שלא ישאר שום רושם וקח טוב אדרבה יתהפך לזכות ולטוב יתחשב

(ח) ובזה נבוא לפירוש הפסוק, דרשו את ה' וגו', הנה השב מיראה זדונות נעשו כשגגות, והנה נחזי אנן מה הפרש יש בין מזיד לשוגג, המעשה שוה ביניהם ואין הבדל ביניהן רק המחשבה, ואמר הפסוק דרשו את ה' בהמצאו דהיינו בעי"ת שאז ה' נמצא וקרוב לקוראיו, והייתור מזה מלמד הייתור שאפילו נגזר דינו יכול לקרוע הגז"ד, אלא אפילו עדיין לא נגזר דינו מ"מ הייתור שמי שנשתקע בחטא ומלוכלך בעון, שרשעים יצה"ר שופטם, ואי אפשר לו לשוב תכף מאהבה, עם כל זה בימים הללו, גם תשובה מיראה מתקבלת, וזה שאמר יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו, דהיינו שעושה תשובה מיראה ונשאר שוגג ונמצא שלא הסיר בתשובתו אלא און מחשבותיו, עם כל זה וישוב אל ה' דהיינו מדת הרחמים שעתה הזמן גרמא ושערי רחמים פתוחים

אמנם אין זה העיקר הכונה אלא להפרידו מעט מעט מן הקליפה, אבל אח"כ יעשה תשובה עקרית שישוב מאהבה באופן ואל אלהינו כי ירבה לסלוח, שגם מצד מדת הדין תתקבל תשובתו, כי לא ישאר אפילו שוגג. והנה כל קדושת העשרה ימים הללו כלם ענפים יונקים מן השורש, ואב לכולם שהוא יום הקדוש והנורא, יום הרחמים והסליחות יום הכיפורים, שהוא עצם הרחמים, כנראה מפעולותיו כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאותיכם לפני ה' תטהרו, ועצם היום מכפר ובגלות המר אין לנו לא מזבח ולא קרבן רק קדושת יום הקדוש הזה, המטהר אותנו מכל אשמה ומכל פשע והיינו עם התשובה, והר"ן כתב בשם הפסיקתא, טעם שבר"ה כל באי עולם עוברים כבני מרון, לפי שהעולם נברא כ"ה אלול, ואדם הראשון נברא בע"ש, דהיינו ר"ח תשרי, ובו ביום סרח ובו ביום נידון ויצא בדימוס ואמר לו הקב"ה אתה סימן לבניך וכו', וכתב הר"ן דהני מילי כר"א אתיי', דאמר בתשרי נברא העולם, אבל לר"י דאמר בניסן נברא העולם, הדרא קושיא לדוכתא, למה נידון בר"ה יותר משאר הימים, ונראה לי שרצה המקום לזכות את ישראל בדינם, ורצה לדון את ישראל בזמן שהוקבע לכפרה וסליחה, לפיכך נידון בר"ה, וצדיקים נכתבים וכו' ובינונים הרי גז"ד שלהם אינו נחתם אלא עד יוה"כ וכו' עכ"ל הר"ן: (ו) ובזה נ"ל פירוש מה שאנו אומרים במוסף ראש השנה היום הרת עולם היום יעמיד במשפט כל יצורי עולמים אם כבנים אם כעבדים אם כבנים רחמינו כרחם אב על בנים ואם כעבדים עינינו לך תלויות עד שתחננו ותוציא כאור משפטינו איום קדוש

הנה התוס' במס' ר"ה דף כ"ז כתבו, אלו ואלו דברי אלקים חיים ובתשרי עלה במחשבה להבראות, ולא נברא עד ניסן

והנה כתיב בראשית ברא אלקים וכתיב ביום עשות ה' אלקים וארז"ל שהעולם עלה במחשבה להבראו' במדת הדין, וכשרא' הקב"ה שאינו מתקיים אז שיתף במדת רחמים, הרי עכ"פ שהמחשבה של הבריאה היא במדת הדין. והנה אם העולם נברא בניסן ובתשרי הקדום עלה רק במחשבה, הנה המחשבה הוא כדמות הריון והבריאה היא דמות הלידה, וזה דברי הפייטן היום הרת עולם שבתשרי הוא רק דמות הרת שעלה במחשבה להבראות, וא"כ הוא עדיין במדת הדין הקשה בלי שיתוף רחמים, היום יעמיד במשפט וכו', אתמהה יותר נכון שיהיה יום הדין בניסן, שאז כבר שיתף מדת הרחמים וכאשר באמת תשרי אותיותיו למפרע דרך תשר"ק הרומז לדין, ניסן אותיות כסדר נון ואח"כ סמך ושוב אח"כ נון למפרע הרמוז לרחמי' ולדין אור ישר ואור חוזר: (ז) לזה קאמר אם כבנים וגו' והנה בתהלים כ"ז לדוד ה' אורי וישעי ובפסיקתא ה' אורי בר"ה וישעי ביוה"כ ודברי הרב