דרושי הצל"ח טו

כתיב, אבל החרטה היא גם בשבת, ואדרבה בחול צריך סיגוף כדי להתיש כח הקליפה, שיוכל להתחרט בלב שלם, אבל שבת קדושת היום מתיש ומבטל הקליפה, ויכול להתחרט בלב שלם, וגם קדושת הנשמה היתירה שלא נשקעה בקליפה, כי לפי דברי רז"ל האדם בודאי נזהר בשבת מעבירה, ובדמאי אמרו שאולי בשבת משום שאימת שבת עליו. ולכך הנשמה יתירה טהורה היא ואין להקליפה אחיזה בה, ולכך יכול לקיים מצות תשובה בלי סיגופים, וכמו כן אם מתבייש מעבירם, א"כ אינו דבוק בה ומתחרט, בודאי לכך מוחלין לו, והנה אותיות שרשיות של תשובה הוא תשב, והוא אותיות שבת, והוא אותיות בשת, והיינו או תשב ע"י סיגופים, שזו תשובה מפורסמת, או שבת ששומר שבת כהלכתו מוחלין לו, או בשת שיתבייש ממעשיו, ובעוה"ר בדור הזה סניגור נעשה קטיגור, ומחללים קדושת השבת, והרבה עבירות עושים בשבת יותר מבחול, כי בחול אין להם פנאי כל כך, ועוד שמחללים השבת בכמה מלאכות, באופן כי בעוה"ר קדושת השבת אנו מחללים, ומסוה הבושה סרה מעל פנינו, ותאות עוה"ז אנו רודפים באכילה ושתיה זוללי בשר וסובאי יין, ולא די שאין אנו מסגפין על עונותינו, אנו רודפים תענוגים, ומה תקנה יהיה לנו על עוצם כובד משקל הפשעים

(ד) וזה רמז שלמה תחת שלש רגזה הארץ, ותחת ארבע לא תוכל שאת, תחת עבד כי ימלוך, הוא הס"ם שמולך על כל אברי הגוף, כי כלם נלכדו ברשתו, ומתחלה עבד הוא, וכדכתיב מפנק מנוער עבדו, ואחריתו יהיה מנון, ונבל כי ישבע לחם, שאחר כל עונות ופשעים אינו רוצה לסגף עצמו בתעניות, אבל ישבע לחם, ושמא תאמר ע"י הבושה יתכפר, הנה רז"ל אמרו בפ"ג דפסחים ר"מ אומר כל המשיא את בתו לע"ה כאלו כופתה ונותנה לפני ארי, מה ארי דורס ואוכל ואין לו בשת פנים, אף ע"ה מכה ובועל ואין לו בושת פנים, נמצא בעילת השנואה שאין לך שנואה מזו שהכה אותה ברגע זו הוא סימן על הסרת הבושה וזה שאמר שלמה תחת שנואה כי תבעל, שזה סימן על מניעת הבושה ושמא תאמר בשבת יתעורר בתשובה ע"י הנשמה יתירה לזה אמר שפחה כי תירש גבירתה, שהקליפה שולטת אפי' בשבת, ומגרשת את הנשמה היתירה, ואברהם אבינו יושב על פתחו של גיהנם להציל בני ברית, ודרשו זה ממקרא והוא יושב פתח האהל כחום היום, הלא במי שיראה אהל בשבת לא יציל אותו מפתח האהל ההוא, והנה האהל גי' מ"א, כי ל"ט מלאכות הם, ור"י מוסיף שובט ומדקדק והם מ"א מלאכות אי נמי תחומין ומחמר שהם שני מלאכות שאין בהם כרת וחטאת משלימין למספר האהל ומי שאינו נזהר במספר האהל ביום השבת נופל בגיהנם ושולט בו אפי' בשבת: דרוש לר"ה (א) אשרי העם יודעי תרועה, ה' באור פניך יהלכון, עפ"י מה דאיתא במסכת חגיגה, ריב"ח הוה קאי בי קיסר, אחוי ההוא מינאי עמא דאהדרינהו מרי' לאפי' מיני' אחוי ליה איהו ועוד ידו נטוי' עלינו להגין, וכתב הגאון מו"ה סענדר בספרו בכור שור וזה לשונו, ונראה דהשיבו תשובה נצחת, עפ"י מ"ש רש"י ז"ל בפסחים דף נ"ו אמ"ש בגמ', בקש יעקב לגלות קץ הימין, שיחזיר ימינו לפניו, והוא מהמדרש שהקב"ה השיב אחור ימינו ונשבע שלא להחזירה עד הקץ, ולכן כשאמר לו המין עמא דאהדרינהו מרא לאפי' וכו', ועומד באחוריו אליכם, השיב לו טובה הוא לנו כיון שהשיב ימינו אחור ואלו היה עומד בפניו אלינו לא היה מגין עלינו בצל ידו, אבל כשעומד באחור אלינו ושם הוא ימינו ומגין בה עלינו ע"כ, ושפתים יושק

(ב) וידוע הימין רומז לחסד, וצד שמאל רומז לדין ולגבורה, וכשישראל עושין רצונו של מקום, אף השמאל נעשי' ימין, וכמו שפירש"י בפ' בשלח, על פסוק ימינך ה' ע"ש, וזה עצמו מה שאמרו רז"ל שצדיקים מהפכין מדת הדין למדת הרחמים, ובמדרש עלה אלקים בתרועה, ה' בקול שופר, בשעה שהקב"ה יושב ועולה על כסא דין, בדין הוא עולה, מ"ט עלה אלקים בתרועה, ובשעה שישראל נוטלין שופריהן ותוקעין לפני הקב"ה, עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים, דכתיב ה' בקול שופר, ומתמלא עליהם רחמים ומרחם עליהם, והופך מדת הדין לרחמים, אימתי בחודש השביעי, אמר ר' יאשי' כתיב אשרי העם יודעי תרועה, אלא שהם מכירים לרצות בוראם בתרועה, והוא עומד מכסא דין וכו', והופך להם מדת הדין לרחמים עכ"ל המדרש רבה פ' אמור, הרי שע"י התרועה נהפך מדה"ד לרחמים, והיינו שהשמאל נעשית ימין, וכמו"ש בשם רש"י בפסוק ימינך ה' וכו', ולפ"ז יכול להגין עלינו בשמאלו, שהיא עצמם נעשית ימין, ושמאל זה לא השיב אחור, וא"כ באור פניך יהלכון, פניך דייקא ואין מהצורך להיות עמא דאהדרינהו מרא לאפי' וכו'

(ג) אי נמי אשרי העם יודעי תרועה, שעיקר התרועה לומר ותרועת מלך, להשיב לה' המלוכה, ואם יחזיר ימינו אשר השיב עתה אחור, ואז באור פניך יהלכון, ויגן עלינו בצל ימינו באור פניו

(ד) ובזה נלע"ד ליישב מה שהקשיתי בדרוש בפלוגתא דר"א ור"י בפ' חלק, דר"א סובר אם אין ישראל עושין תשובה אין נגאלין, ור"י סובר הקב"ה מעמיד להם מלך שגזרותיו קשות ומחזירן למוטב, והקשיתי א"כ למה האריכות הגלות הזה, והלוא ביד הקב"ה תכף לכוף לבנו הערל ע"י צרות, ותירצתי שתשובה מיראה אינו מועיל אלא בזמנו, ועכשיו נלע"ד טעם הדבר, דהרי שם אמר כתנאי, ור"י היינו כשמואל דדיו לאבל שיעמוד באבלו, ופרש"י דיו להקב"ה שעומד בימינו אחור, וא"כ בזמן הקץ תושיע לו ימינו וישיבה לפניו, ואז יקרבנו בימין, אפי' ע"י תשובה מיראה, אבל קודם הזמן עדין ימינו אחור, וצריך שתקובל תשובתינו בשמאל, דהיינו להפך מדה"ד לרחמים, וא"כ אין זכר דין כלל, ותשובה מיראה אי אפשר בזה, שהרי כל עיקר היראה מיראת העונש והיינו הדין עצמו, אבל לר"א לא סבר דיו לאבל, וח"ו אפי' לעת קץ לא יחזיר ימינו אם לא ישובו ישראל, וא"כ צריך להיות תשובה מאהבה, שתקובל בשמאל להפך מדת הדין לרחמים

(ח) ובזה נלענ"ד ר"א ור"י לשיטתייהו, דר"א סובר בתשרי עתידין ליגאל, ור"י סובר בניסן, וידוע שתשרי מצד תשרק מצד הדין, וניסן א' ב' כסדר נון ואח"כ סמך מצד החסד, אור ישר דהיינו לר"י מתחלה יחזיר ימינו כי די לו באבלו ואז אח"כ תהיה הגאולה בימין אור ישר, ולר"א לא יחזיר ימינו כי אם נשוב מתחלה מצד שמאל, תקובל תשובתינו והיינו בתשרי, מדת הדין להפך לרחמים