דרושי הצל"ח יד

כך האיר לנו הקב"ה, ועתיד להאיר לנו, בלי ספק שכל זה בזכות הבל פיהם של תינוקות, שמחזיקים בבה"מ, והנה היסודות מתמוטטי', ואין ההכנסה מספקת לחצי ההוצאה, והנה יש הרבה מבני קהלתנו עשירים ובינונים, שאין להם חלק במצוה זו, ואיזה מעוות לא יוכל לתקן, זה שחביריו נמנים לדבר מצוה, והוא אינו נמנה עמהם, והעבר אין והעתיד עדין, שכל אחד יראה קודם יום הדין, להיות זוכה מן הנמנין לדבר מצוה זו, זה יכתוב ידו לה' אני, כל אחד כפי השגת ידו, וכמו כן חברה מנחם אבלים בעוה"ר רבו ההוצאות והכנסה מועטת, וכ"א ראוי להתדבק במצוה זו, ובזכות זה יזכה לראות בנחמת ציון, כאשר יבוא הקב"ה ויאמר אנכי הוא מנחמכם

(ל) שוש אשיש בה', תגל נפשי באלקי, אמר עתה שאעשה תשובה מאהבה, ואז מדה"ד נהפך למדת הרחמים, שוש אשיש בה' שהוא רחמים גמורים, וגם תגל נפשי באלקי, שגם מדה"ד נהפך למדת הרחמים, כי הלבשני בגדי ישע, מעיל צדקה יעטני, הנה מלת יעטני קשה אצלי לפי דקדוק הלשון, ממ"נ אם הוא לשון עבר, כמו הלבישני הוה ליה למימר עטני, כיון ששורש המלה הוא עטה, כמו ועטה את ארץ מצרים, שהוא לשון עבר, אלא שמהפכתו לעתיד ע"י הוי"ו, ואם הוא לשון עתיד קשה הנקודה כי הי' להנקד יעטני, אשר מזה נראה שהמלה הזאת היא עבר ועתיד, הקרי עבר והכתיב עתיד, והקאנקארדאנס נתחכם בזה, ועשה ממלה זו שורש בפני עצמו שאינה משורש עטה, אלא משורש יעט, והיוד היא שרשית, אמנם לא מצא לה חבר בכל המקרא, ונראה כאשר אמרתי שהוא עבר ועתיד, והנה נבין ג"כ כפל הלשון הלבישני בגדי ישע ומעיל צדקה יעטני, ונראה שכל המצות שאדם עושה ברשעו ג"כ אינם נחשבים לו לזכות, וכמו שאמר הכתוב ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חוקי, ואין הקב"ה חפץ בקילוסו של רשע, ובשובו עכ"פ תיכף היתור שלו, כי מחזירין לו אבידתו ומוצא כל המצות מתתקנים לפניו, וזה כבר הוא מלבושו, שהרי גם בשעת מעשה לשם מצוה עשה, ולכן אמר הלבישני בגדי ישע, ולא אמר בגדי צדקה רק בגדי ישע, כי צדקה נקרא מה שאדם נותן לחבירו משל עצמו, אבל מה שמחזיר לו אבידתו אינו נקרא צדקה, אמנם זה שזדונות נעשו לו כזכיות זהו צדקה, שהקב"ה נותן משלו מתנה לאדם, והנה דבר זה קצת הוא עבר, שהרי כבר עשה העבירה וקצת עתיד, שהרי עד עתה זדון היה ולא זכות, ולכן אתי לשון עבר ועתיד, ואמר מעיל צדקה שזה צדקה ממש, , והנה אמרנו המשך לשבעה ההפטורות דנחמתא, ואמר אח"ז תרתי דתיובתא הנה עיקר תרעומת כנסת ישראל, כיון שכבר שלט עלי' מדה"ד, שוב אין תשובה מועיל, ונתן לה הקב"ה עצה לשוב מאהבה, ועכשיו מתחיל עצה חדשה דרשו ה' בהמצאו, אם אמרנו זו בכל השנה אבל עתה בעי"ת תוכל לשוב, שאז תמצא עצם הרחמים מהרה יהיו פתוחים ביוה"כ, שובה ישראל עד ה' אלקיך, שתעשה תשובה בעוד ה' הוא אלקיך, שהוא יושב בעצמו על המשפט לדון, כי כשלת וגו' ואין לך כח לסיגופים, וא"כ צריך אתה לרחמים, לכן מהרה חושה עד ה' אלקיך, כלומר בעוד ה' אלקיך, קחו עמכם דברים כו'

מעתה אחיי ורעיי ניתנה לב לשוב לאבינו שבשמים על רוב פשעינו, ואם כשל כחנו לעשות סיגופים ותשו' המשקל, עכ"פ הבכי והוידוי בלב שלם, והחרטה גמורה ועזיבת החטא להבא, הוא בידינו, והקב"ה מלא רחמים, וברחמיו הגדולים יקבל תשובתנו,, ויקוים גדולה תשובה שמקרבת את הגאולה ב"ב, ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב אכי"ר : דרוש ב'

לעשי"ת

(א) שובה ישראל עד ה' אלקיך, כי כשלת בעוניך, קחו עמכם דברים כו', כבר הקדמתי בדרוש יום א' דסליחות, שתשובה מועיל גם ע"פ מדה"ד, אמנם תשובת המשקל בסיגופים גדולים, אבל תשובת דברים וידוי וחרטה ובכי אינו מועיל רק מצד מדת הרחמים, וזהו שובה ישראל עד ה' אלהיך שתפעל ששם הוי' ברחמיו, הוא יהי' דיין שלך, ובידו מדת המשפט לעשות רחמים בדין, כי כשלת בעוניך שהוכשל כחך, ואין אתה יכול לעמוד בסיגופים גדולים שיועיל מצד מדה"ד, ואמרו כשלת בעוניך הראה בזה עוצם חסדי ה' ורחמיו המרובים לקבל שבים ברחמים, שלא מיבעיא אם זה החוטא הוא מתשושי כח בטבעו, שהקב"ה מקבל ברחמים תשובתו בלי סיגופים, כי אנוס הוא, אלא אפילו הוא בטבעו חזק הכח, אלא שבעונו נכשל כחו כאשר בעוה"ר רוב העבירות מלבד שמאבדין את האדם מעוה"ב, גם מעוה"ז מאבדין אותו, ורוב עבירות מכשילין כחו של אדם, ואין לך דרך טובה לחזק גופו של אדם כעבודת הבורא, צדיק אוכל לשובע נפשו, ואינו נבהל להון, ויש לו מנוחה כל ימיו, משא"כ בטן רשעים זולל וסובא ומזיק גופו ובריאותו, וגברא דנשי קטלוהו. אז מרבה בזימה נוטל מאור עיניו, ושכבת זרע היא כח הגוף, וגם הרהוריו הרעים מכשילין כחו, והרהורי עבירה קשים לבריאת הגוף מעבירה, והקנאה והתאוה מפסידים כח הגוף, דרך כלל אין לך קשה לבריאות הגוף ממעשה הרשעים

(ב) ואפשר זה רמזו רשעים בחייהם קרוים מתים, ויש לדקדק מאי בחייהם בחיים קרוים מתים הוי ליה למימר, אמנם לדרכנו נכון, לא מבעיא לענין סתם חיים דהיינו מה שבאמת קרוי חיים פשיטא שהרשעים אין להם חיות, אלא אפי' חייהם החיים שהם בוחרים, ג"כ קרואים מתים, וממיתים עצמם במעשיהם גם בעוה"ז, וע"י מעשי הרשעים נכשל כחו. וע"ז נוטל כחו ואינו יכול לעשות סיגופים ואיך יעיז פניו לבקש רחמים בלי סיגופים, ולומר כי אין לו כח להתענות מחמת שנכשל כחו ברוב עונותיו אשר עשה להכעיס בוראו, ואין קטיגור נעשה סניגור, והוא נמשל לעבד שמרד במלכו מלך בו"ד ונלחם באדוניו מלחמות רבות עד שלרוב מלחמותיו אשר הם יום ולילה על פני השדה ללחום עם אדוניו, נפל שדוד בלי כח, ובאו שלוחי המלך ותפסוהו והביאוהו בשלשלאות של ברזל, וביקש שיתנו לו חסד לדבר עם המלך, וניתן לו רשות לבוא לפני המלך, והנה דרך העולם הבא לפני המלך צריך ליפול על פניו מוטה ארצה, עד יתן לו המלך רשות לעמוד, אבל לישב בישיבה בהיכל המלך דמו בראשו וזה המורד בבואו להיכל המלך תכף ישב על הכסא בלי רשות וכאשר ראה כי פני המלך זועפות, התחיל לבקש אל ירע בעיני המלך אשר ישבתי, כי לרוב היותי תמיד בשדה על הסוס ללחום בך, לא נשאר בי כח לעמוד, וצריך אני לישב, הלא המלך יכעס יותר ויותר על האמתלא הזאת, כן אנחנו עונותינו הכשילו כחינו, ואין בנו כח לבוא לפני המלך בתשובה, ואמתלא שלנו שהכשיל בעונינו כחינו, ואעפ"כ הקב"ה ברוב רחמיו והרבה להשיב אפו ומרחם עלינו, וזהו שרמז הפסוק, כי כשלת בעוניך, קחו עמכם דברים, שעכ"פ אף שאין צריך לכל תשובת המשקל, אבל צריך דברי תחנונים ובכי וחרטה

(ג) ותדעו שאין עיקר התשובה הצום והסיגופים, שהרי אנו אומרים עשרת ימי תשובה, והרי אין עשרה בלא שבת, ולפעמים ב' שבתות ומה סיגוף יש בשבת, וקראת לשבת עונג