דרושי הצל"ח יב

באו יסורים עליו ונקרא יראה, אבל כבר ראה יסורים בבני גילו ונקרא ע"י יסורים, ועל תשובה זו אמר ר' יוחנן לא ניחא למרייהו וכו' אלא אחד מעיר מזכה כל העיר, שע"י יסורים שבאו על אחד מהם כולם נתנו לב לשוב בתשובה, אבל אם ח"ו גם ע"י זה אינם שבים בתשובה, עד שח"ו יבואו על גופו ממש, זו היא הפחותה שבתשובות, ונחלקו ר"א ור"י אם תוכל לקרב הגאולה

(יז) והנה נחזי אנן הלא אם נשוב תשובתו כבר עד מדרגה אחת פחות מתחתונה שכבר באו יסורים על קצת מבני עמנו במיתת ילדים ר"ל, עלה מות בחלונינו, והנה אם אחד בעיר מזכה כל העיר, שראוי תיכף בבוא יסורים על אחד מעיר שישובו כל בני העיר, ק"ו שבאו על רבים מבני העיר, ראוי לנו לירא וליקח מוסר וממ"נ אותן האנשים ששתו כוס הפורעניות, לא יהיו ח"ו בכלל מקשה לבו וישוב ונחם, והשאר פשיטא ופשיטא שראוי להם לירא ולשוב עכ"פ מיראה זו, כי חנון ורחום ה', ויקבל גם תשובה זו

ולכן אנחנו כולנו העומדים פה בבית ה' לכו ונשובה אל ה', עד אשר לא תחשך השמש וטרם יבוא יום הדין הגדול והנורא הסמוך, שאם נשוב בתשובה השמש לא תחשך, ונקרא ר"ה יומא אריכתא, כי כולו יום מצד מדת הרחמים, ובחסד הנקרא יממא ושרגא, ואין בו מדת לילה מצד מדת הדין כלל, בכן לכו ונלכה באור ה' הולך ואור עד נכון היום, יומא דריש שתא יצא כנוגה צדקנו, אבל הרשעים אשר במחשך מעשיהם, ואפילו עתה ימאנו ח"ו לשוב, להם היום ההוא יום אופל וצלמות

(יח) וע"ז נאמר הוי המתאוים את יום ה', למה זה לכם יום ה' הוא חושך ולא אור, וארז"ל בפ' חלק דרש ר' שמלאי משל לתרנגול ועטלף, שהיו מצפים לאור, אמר לו תרנגול לעטלף אני מצפה לאור שאורה שלי היא, אתה למה לך אורה, הנה יום ר"ה נקרא אור וכמו שדרשו רז"ל לדוד ה' אורי וישעי אורי בר"ה, ותרנגול הנה נתן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה, יום נקרא מעשה הצדיקים, ולילה מעשה הרשעים, וכשארז"ל בפסוק ויקרא אלהים לאור יום וגו', ועטלף נקרא הרשע, אשר אין לו עינים לראות וכל ימיו הולך חשכים ואין נוגה לו כלל, שבשום פעם אין שום הירהור תשובה בלבו, והנה הכל מצפים על ר"ה לשמוח ביו"ט ומצאו להם מקרא שעזרא אמר אכלו משמנים ושתו ממתקים כי חדות ה' הוא מעוזכם, ולא נתנו לבם שמתחלה החזירם בתשובה, והבטיחו להוציא נשים נכריות ויש אשר הולידו בנים, ועזרא פסלם מלבוא בקהל וקבלו עליהם, אם היו רוצין עתה לאסור לאחד אשתו עליו, אשר יש לו עמה אהבת נעורים, וק"ו לפסול לבנו לא היה שומע, ועכ"פ הכל שמחים בר"ה, ולובשים בגדים חדשים הכל לכבוד יו"ט, וזה משל לתרנגול ועטלף שמצפים לאור, שהצדיקים והרשעים מצפים לר"ה, ותרנגול אומר לעטלף אני מצפה לאורה שאור שלי היא, שחזרתי בתשובה, אבל אתה שאתה נתון בחושך בתענוגי עוה"ז למה לך אור שאין לך שום אור בר"ה: (יט) ונחזור לראשונים ואומר אני הנה רז"ל אמרו במס' ר"ה כאשר פירשו לנו י"ג מדות של רחמים, ה' ה' אני הוא קודם שיחטא האדם, ואני הוא לאחר שיחטא האדם ויעשה תשובה, הרי שמה שמקבל הקב"ה בתשובה, הוא אחת ממדותיו במדת הרחמים ומכלל שמצד מדת הדין אין לקבל בתשובה, ומצינו בפסיקתא ובויקרא רבה אמר ר' אחא ור' אבין בר' בנימין בשם ר' אבא גדול כחה של התשובה שמבטלת את הגזירה ומבטלת את השבועה, שבועה דכתיב חי אני נאום ה' כי אם יהיה כניהו וגו', וגזירה דכתוב כה אמר ה' כתבו את האיש הזה ערירי, וכתיב ובני יכניה אסיר בנו שאלתיאל בנו א"ר תנחום בר' ירמיה אסיר זה הקב"ה שאסר עצמו בשבועה, שאלתיאל ששאל לב"ד של מענה על נדרו, הרי שב"ד של מעלה התירו השבועה ע"י התשובה, והרי ב"ד של מעלה מצד מדת הדין הוא, ולא מצד הרחמים, ואעפ"כ הועיל תשובה

(כ) ונראה שהנה כל ספרי מוסר מלאים מגדר תשובת המשקל, והרואה יראה יסורים שצריך הבע"ת וסיגופים קשים ממות תעניות לאין מספר אשר כל ימינו בהפסקות של שלשה וארבעה ימים לא יספיקו, ומלקיות הכל כמשקל העונות, וא"כ ח"ו אבדה תקותינו, והרי מצינו תשב אנוש עד דכא, שאפילו בשעת מיתה מועיל תשובה וחרטה, ונלע"ד דודאי גם מצד הדין מועיל תשובה, אבל תשובת המשקל וצריך סיגופים והפסקות גדולות, אבל מצד מדת הרחמים מועיל תשובת החרטה והוידוי והבכי, ולכן רחמנא לבא בעי שמצד מדת הרחמים אחר כוונת הלב הן הדברים

ובזה נלע"ד פי' הפסוק רחמיך רבים ה' כמשפטיך חייני, והאי קרא לאו רישא סיפא, שהתחיל ברחמים, ומבקש שיחייהו במשפט, ומשפט אינו רחמים אך הוא הדבר שכתבתי לעיל, שדוד אמר עורה כבודי וגו', שהוא מעיר השחר שמקבל על עצמו יסורים ותשובתו מאהבה לא מיראת היסורים, אדרבה הוא עונה בצום נפשו ושכב לארץ, ועשה בעצמו סיגופים גדולים, ולכן אמר הן אמת כי רחמיך רבים, ואתה מקבל בתשובה מצד מדת הרחמים בלי סיגופים אבל אני מבקש כמשפטיך חייני, שאני רוצה לסגף עצמי באופן שאפילו במשפט מועיל תשובה

(כא) והנה פשוט שמי שכבר באו יסורים עליו כבר נמסר ביד מדת הדין, וא"כ זה אם רוצה לשוב צריך סיגופים גדולים, וכבר כתבתי שתשובה שע"י יסורים בזה נאמר כי אנכי בעלתי בכם וגו', וסיפא דקרא ולקחתי אתכם אחד מעיר וגו' וכפשטיה דקרא הוא ח"ו כליון בעת הקץ, ואין זה כבודו של מלך המשיח למלוך על מתי מעט, רק ברוב עם הדרת מלך המשיח, שנשוב מאהבה או אף מיראה, וימצא מחנה ישראל בשלימות, ולכן הקב"ה ממשיך הגלות זמן ארוך, כי אינו רוצה באבדן עמו ח"ו וממתין על תשובתנו, וגם כבר כתבתי שתשובה בסיגופים נרמז בכל דבר אשר יבוא באש תעבירו באש, שהוא רמז לתעניות גדולות, ותשובה ע"י חרטה וידוי ובכי נרמז בסיפא דקרא וכל דבר אשר לא יבוא באש תעבירו במים, וע"פ דרכינו שמי שכבר שלטו בו יסורים. כבר שלט בו מדת הדין, ולזה לא סגי בלי סיגופים גדולים, נדרש האי קרא כמין חומר, כל דבר אשר יבוא באש, דהיינו כפי תשמישו כך הכשירו, שכלי שנשתמש בו ע"י האור הגוף נקרא כלי ואם כבר נשתמש ע"י האור שכבר שלט מדת הדין הנרמז באש בגופו, וא"כ תשובתו ע"י יסורים, וצריך שתשובה רצויה גם עפ"י מדת הדין, א"כ תעבירו באש שצריך תשובת המשקל, לכוף עצמו וללבן גופו באש התענית, וכל אשר לא יבוא שלא נשתמש עדיין ע"י האור ולא באו עליו יסורים, ואכתי רחמי שמים עליו, תעבירו במים ודי לו תשובה הוידוי והבכי הנמשל למים, להוריד כנחל דמעה, וטהר מצד הרחמים מימי החסד, באופן שמי שנטהר במים בלי אש בודאי אין תשובתו על ידי יסורים

(כב) ובזה נבוא לביאור הכתוב, והיה לפנות ערב ירחץ במים, וכבוא השמש יבוא אל תוך המחנה, כונתו לפנות ערב על זמנינו זה, כי פנה היום בגלות ועוד יותר מחצי יום, ונטו צללי ערב של יום השני, וכלו כל הקיצין עבר קציר כלה קיץ ואנחנו לא נושענו, ונתן הכתוב עצה, כי הכל תלוי בתשובה, ואמר ירחץ במים, שתהא תשובתו בעמדו במדת הרחמים שסגי במים, דהיינו חרטה וידוי בבכי ותחנונים, ולא יצטרך לסיגופים, וא"כ מכלל שתשובתו היא מאהבה, או לכל הפחות מיראה אבל נא ע"י יסורים דאי הוי ע"י יסורים היה צריך סיגופים, וכיון שתשובתו בלי יסורים. א"כ נתקיים רישא דקרא שובו בנים בנים אנחנו לה' אלהינו, ואז הייתור וכבוא השמש דהיינו ביאת משיח צדקנו הנקרא שמש, כדכתיב כסאו כשמש נגדי יבוא אל תוך המחנה שיבוא משיח תוך מחנה שלימה של ישראל, ולא יהיה ח"ו אחד מעיר ושנים ממשפחה, שהוא כליון המחנה ח"ו, כי אם ישאר מחנה ועדה שלימה

(כג) עוד נלענ"ד והיה לפנות ערב ירחץ במים, וכבוא השמש