דרושי הצל"ח קיז

העובר ע"ז דמו בראשו, וכל בית ישראל נקיים, ואין שום אדם מחויב להשתדל עבורו כלל, ואחר שכבר הוכרז מהשרים החשובים אזהרה ע"ז, חלילה לעבור על גזירת השרים פקידי הממשלה יר"ה

ואתם העניים בטחו בה', ולא תתנו עיניכם בדברים הללו, להביא עצמיכם לסכנה עצומה, הלוא כל אשר לאיש יתן בעד נפשו, ודי באזהרה זו

והנה הבטחון הוא יסוד קיום האמונה והתורה, ומי שאומר מה אוכל למחר, הוא מקטני האמונה, וכ"ז רצה הקב"ה להשריש בלבינו, ולכן האכילנו את המן ארבעים שנה דבר יום ביומו, וכל יום ויום היו עיניהם תלויות, לבטוח בה' שיתן גם למחר, ומקרא מלא דבר הכתוב, ויאכילך את המן וגו', למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחי' האדם, כי אם על כל מוצא פי ה' יחי' האדם, ומוצא פי ה' אשר עליו יחי' האדם הוא אשר פי ה' יקבנו בר"ה, לקצוב לו מזונותיו, וכל יגיעות האדם וחריצותו, הבל המה גם יחד שקר ואין בהם מועיל

וזה כונת בעל ההגדה, אלו סיפק צרכינו במדבר ארבעים שנה, ולא האכילנו את המן, הי' דיינו לקנות הבטחון, כי כשם שסיפק צרכינו במדבר ארץ לא זרועה, כך יספיק צרכינו תמיד, ק"ו שהאכילנו את המן דבר יום ביומו, איש לפי אכלו, ולא העדיף המרבה ולא החסיר הממעיט, שראוי שיושרש בלבינו הבטחון והאמונה האמיתית

אלו האכילנו את המן, ולא נתן לנו את השבת דיינו, הנה בעסק ההשגחה אלקות בלבול גדול ושגעון בין הפילוסופים ויש מהם כופרים לגמרי בהשגחה, ויש מודים בהשגחה הכללית, אבל לא על איש פרטי, ויש מהם מודים גם על איש פרטעי ניתן ההשגחה בשעת הבריאה בהטבע דרך כלל, אבל לא על המקרים המתחדשים וזמני' המשתנים, וכל זה גורם להם, לפי שהם נמשכין הכל אחר הטבע ומטין גם הנהגות הבורא אחר הטבע, ואין בטבע חילוק ושינוי, וכ"ז כפירה בדת, , וגם גורם ביטול הבטחון, כי יאמר מי יודע מה יולד יום, ואולי יקרה מקרה או חולי, ולא יספיקו מזונותיו, ומתוך כך נבהל להון תמיד, ולא יספיק כל הזמן להכין ולהרבות הון, ותורה מה תהא עלה, אבל באמת אמונתינו אמיתית, אנחנו תלמידי אברה' אבינו, ותלמידי משה רע"ה, כי עיני הקב"ה פקוחות על כל דרכי איש ואיש, כקטן כגדול ובכל עת ובכל רגע יפקידנו לבקרים, ויבחננו לרגעים, והוא הנותן לכל א' מזון בעתו, לפי השעה ולפי העת, ולפי האדם, וכל זה ראינו במדבר, בתת לחם יומים בכל יום ששי, לפי שלא הי' המן יורד בשבת, ע"כ הוא נותן כפול ביום שלפניו, הרי שהוא משגיח על העת והזמן בכל יום ויום, וזה אלו האכילנו את המן, ולא נתן לנו את השבת דיינו, לקנות שלימות הבטחון, ק"ו שנתן לנו את השבת, וראינו ההשגחה הנפלאה דבר יום ביומו, ואפי' בעתות המשתנים משגיח גם על השנוי

אלו נתן לנו את השבת, ולא קרבנו לפני הר סיני, הנה קרבת הר סיני היא קבלת התורה, וגם אז ראינו קרבתנו יותר מכל האומות הקדומות וכמו שאמר משה רבינו במשנה תורה, השמע עם קול אלקים מדבר מתוך האש כאשר שמעת אתה ויחי, אתה הראת לדעת וגו', והנה ע"י מעמד הר סיני כבר קבלנו הכנה נפלאה, להשיג יותר ממה ששאר אומות הקדומות אז היו יכולין להשיג, וגם ע"י השבת אנו יכולין להשיג יותר מלבד שנשמתינו ממקום גבוה יותר, אפי' אם הי' נשמת כל אדם שוה, אכתי בשבת יש לנו נשמה יתירה, להשיג יותר, וזה כונת בעל ההגדה, אלו נתן לנו את השבת, ולא קרבנו לפני הר סיני דיינו, במעלה על שאר אומות הקדומות שהיו אז להשיג יותר ממה שהם יכולין להשיג ע"י נשמה יתירה שלנו, וק"ו שקרבנו לפני הר סיני, ולא שמע עם קול אלקים כמונו, ק"ו שאנחנו זכינו למעלה עצומה ונפלאה

עוד נלע"ד שהנה ארז"ל אשר יעשה אותם האדם, שאפי' כותי העוסק בתורה, הרי הוא ככה"ג, ואף שאמרו דוקא בשבע מצות, היינו ללמוד התורה, אבל לקיים המצות כל כותי שרוצה לקיים מצות התורם הרשות בידו, וכן פסק הרמב"ם פ"י ממלכים הלכה י', בן נח שרצה לעשות מצוה משאר מצות התורה, כדי לקבל שכר אין מונעין א תו לעשיתה כהלכתה וכו', הרי שרשאי לעשות מצות ולקבל שכר, ואם כן מה הפרש יש בקיום מצות בין ישראל לכותים, ע"כ רק בזה שישראל מצווים ועושים, וגדולה מי שמצווה ועושה כו', וזה זכינו במעמד הר סיני, אבל קודם לזה אף שכל אבותינו קיימו כל התורה, עד שלא ניתנה המה בכלל אינם מצווים

והנה יצא מזה מצות שבת, שאפילו קודם מתן תורה, נתעלו בזה ישראל על כל האומות הקדומות שהיו אז, אשר לא די שאינם מקבלין שכר על השבת, אלא אפילו איסורא איכא, דכותי ששבת היה חייב מיתה בימים הקדמונים, נמצא שע"י השבת כבר נתעלו ישראל עילוי רב על עו"ג, וזה אלו נתן לנו את השבת, ולא קרבנו לפני הר סיני לקבלת התורה, דיינו עילוי רב על העו"ג, ק"ו שקרבנו לפני הר סיני, ובחר בנו מכל העו"ג

אלו קרבנו לפני הר סיני, ולא נתן לנו את התורה דיינו, הנה זה תמוה אם לא נתן לנו את התורה, מה רבותא בהר סיני יותר משאר הרים גבנונים, ועיקר עילוי הר סיני שהוא ההר אשר חמד אלקים ליתן עליו את התורה, ואמנם הכונה קרבת הר סיני היינו קבלת התורה, אלא שמלבד הקבלה נתן לנו הקב"ה התורה במתנה, ונ"מ שנאסר לימוד התורה לעו"ג, וכבר ארז"ל בפ' ד' מיתות דלא חשבה בשבע מצות שהוא בכלל גזל, והנה אף אם לא ניתנה תורה שם במתנה ממש, והיו גם העו"ג רשאים לעסוק בתורה כמו שרשאים לקיים שאר מצות ולקבל שכר, אעפ"כ כבר נתעלנו עליהם עילוי רב בלימוד התורה, כמו בשאר מצות שאנחנו מצווים ללמוד, והמה עכ"פ אינם מצווים, וזה כונת בעל ההגדה אלו קרבנו לפני הר סיני, והיינו לקבל התורה ולא נתן לנו את התורה, דהיינו שלא ניתנה במתנה, והיו גם כל העו"ג רשאים ללמוד תורה, אפ"ה היה דיינו עילוי עליהם שאנחנו מצווים ללמוד, ק"ו שנתן לנו התורה במתנה, לנו צוה משה מורשה, ונאסר לימוד התורה על העו"ג, ק"ו שאנחנו דבקים בה' ובתורתו בעילוי רב ועצום

אלו הכניסנו לארץ ישראל ולא בנה לנו את בית הבחירה דיינו, הנה התפלות שבחו"ל מקבל מהם השפע גם השר כי דרך גבולו היא עוברת, אבל על א"י אין שום שר והתפלה כלה כליל, ואין שום חלק להסטרא שמאלא בתפלות שבא"י, והיה גם כן דיינו ק"ו שבנה לנו את בית הבחירה אשר בה שער השמים בה"מ של מטה מכוון כנגד בה"מ של מעלה, ושם עולים תפלתינו לרצון

ועד הנה חישב כמה מעלות טובות למקום, פי' שעצמו מעלות חסדיו וטובותיו מאד עלינו, יותר מטובות שעושה בשר ודם לאוהבו, ושוב אמר עאכ"ו טובה כפילה ומכופלת למקום עלינו, ולא אמר מעלות טובות כי בזה שוב הכונה שאנחנו חייבים כמה תודות ושבחים על כל הטובות שהטיב עמנו שהוציאנו וכו'

וכל זה ראוי לתת אל לבו, לשבח את המקום בלב שלם, ובשמחה ובפרט אמירת ההגדה, וקיום מצות לילי פסחים, הכל לשם שמים באהבה רבה, והקדוש ברוך הוא ברחמיו יעשה עמנו נפלאות, כמו צאתנו מא"מ ומהרה נזכה לעלות להר קדשו מכון שבתו ולקיים מצות הפסח ככל חוקתו לשנה הבאה בארעא דישראל אמן כי"ר: