דרושי הצל"ח קיד

לנו כל הדברים הללו, שאנחנו חייבים להודות לו עליהם, ולמה הוצרך שוב שנית לומר פעם שנית עאכו"כ טובה כפולה וכו', שהוציאנו וכו' והיינו הני דחשיב למעלה, ואף שכל המרבה לספר ביציאת מצרים ה"ז משובח היינו להרבות בכל פרטי הטובות, וגאולות שהיו לנו בצאתנו ממצרים, אבל לא להכפיל דבר א' ב' פעמים ברגע א' זה אחר זה, ומה שבמגילה חייב אדם לקרות המגילה בלילה ולחזור ולשנותה ביום, ואף שגוף קריאת המגילה היא לפרסומי ניסא, הרי שאנו כופלים דבר א' ב' פעמים, מ"מ אינו דומה לכאן, דשם הוא בזמנים מחולפים ביום ולילה, ודמיא לק"ש ערב ובוקר, ועוד ששם דבר זה עצמו הוא זכר לנס שהיו צועקים ביום ובלילה כמו שפירש"י שם, אבל להכפיל דבר א' זה אחר זה אינו נכון, והאומר מודים מודים משתקין אותו

ועוד דמצינו ג"כ שינוי בין פעם ראשון לשני, שהתחיל כמה מעלות טובות, ואח"כ אמר על אחת כמה וכמה טובה כפולה, ושביק למעלה והוי ליה ג"כ לומר מעלה טובה כפולה, גם הלשון אינו מדוקדק, באמרו כמה מעלות וכו', אם כונתו שאנחנו חייבים לשלם תודות על כל הטובות שעשה לנו, היה לו לומר כמה גמולות טובות למקום עלינו

והנראה שכונת בעל ההגדה מתחלה, לשבח ולרומם את אלקינו על גודל חסדו, והנהגתו עמנו יותר מהנהגת ב"ו, אוהב עם זרע אוהבו, הנה מדת ב"ו אם מבטיח מלך ב"ו לאוהבו שייטב עם זרעו ויעשה להם טובה פלונית, אם בני האוהב ההוא המה עבדים נאמנים למלך כמו שהיה אביהם הנה המלך יעשה להם הטובה, שהבטיח לאביהם בתכלית השלימות, שיוכל להיות בטובה ההוא, אמנם אם הבנים לא אחזו מעשה אבותיהם בידיהם, ואינם נאמנים בברית עבודת המלך, כמו שהיה אביהם, אף שהבטחת המלך אינה חוזרת ריקם, וכבר הבטיח לאביהם, הנה המלך יעשה בצמצום, באופן שעושה רק על צד ההכרח ובעין רעה, וכל מה דאפשר למעט הטובה ההיא ימעט, וכן כל מה דאפשר לאחר הזמן יאחר, וק"ו אם הבנים המה בני מרי ומרו את פי המלך ואף שהבטיח המלך לאביהם בברית ובשבועה ובשביל שוטים הללו שקלקלו לא יחלל המלך בריתו ושבועה אבל יעשה הדבר על אפו ועל חמתו, ולא ישגיח שהטובה הזו תהיה דבר המתקיים, ואדרבה ניחא ליה שמהרה בעשן תכלה, ולא ישאר דבר המתקיים

אבל הקב"ה ברחמיו נתעלה על כל זה, ושומר הברית והחסד לאוהביו לאלף דור, וכמה פעמים מרינו ומרדנו בו, ובכל אלה ברית אבות לא תמה, ועין השגחתו ענינו להטיב עמנו בתכלית השלימות היותר נאות, ובעין יפה, צא ולמד שהקב"ה כרת ברית עם אברהם אבינו ראש האמונה, אשר הוא פרסום אלהותו בעונם, והוא הודיע ממציאותו ואחדותו, והשגחתו בעונם, ושיש דין ודיין משלם גמול כל א' לפי גמולו, ועכשיו בעוה"ר נתרועע היסוד שיסד א"א בעולם, וכמו שהיה בגלות מצרים שהיו כופרים בהשגחה, ופרעה אמר מי ה' אשר אשמע בקולו, לא ידעתי את ה', והיו מאמינים רק בהטבע ובהמזלות, שהיו אומרים עולם כמנהגו נוהג, והנה פרעה אמר לי יאורי ואני עשיתני, ולכאורה השוטה שבשוטים לא יאמר אני עשיתני, אבל הכונה שעולם כמנהגו נוהג, וכל אחד אדון לעצמו, וכשנעשה עפ"י הטבע ואין עליו לא שוטר ולא מושל, הרי הוא כעושה את עצמו, ומשה רבינו הוא היה תלמידו של אברהם אבינו, ונתן לבו שיש משגיח, והכל בהשגחה וגמול ועונש, ועל זה נאמר ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם שהכונה שנתן לבו שאין זה מקרה, רק איזה עונש, ונתן לבו לדעת איזה חטא חטאו שגרם להם עונש זה, וכמו"ש אח"כ ויאמר אכן נודע הדבר, וכמו שפירש"י שם, ושוב זכה שהשיג מה שהשיג, ונגלה עליו ממ"ה, והודיע על ידו במופת חידוש העולם וגמול ועונש, כי כל זה נתפרסם בנפלאות שעשה במצרים, ואמנם עכשיו בעוה"ר שחזר השטן לרקד בינינו, והתורה הקדושה אשר קבלנו מסיני בידינו, ועוזבים מקור מים חיים תורה משמים, ללמוד ספרים חצונים, אשר חדשים מקרוב באו וגם האומות שונאים אותם, מחמת שכותבים ספרי פלסתר מכח יסודי האמונה

והנה גם ברחוב העברים, מי שהוא חסר ונעור וריק מכל חכמה רק שקרא מעט בספרים אלו, ויודע לדבר סרה על ההשגחה פרטית והאמונה, ותקטן בעיניו אמונת תורה מן השמים, ושאר יסודות האמונה, לחכם בעיניו יחשב, ובכל אלה לא עזבונו אלקינו ובכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו, וכאשר ראינו בעינינו, והנה לדעתי כל מרידת הכופרים באדוניהם, הוא על אשר נמצא בדור הכופרים, כי מדותיו של הקב"ה לשלם מדה כנגד מדה, והם אומרים עולם כמנהגו נוהג, ואין בשמים שוטר ומושל ומשגיח רק הכל עפ"י הטבע, והקב"ה העמיד עלינו הכפרים בבעהמען, שאומרים ג"כ אנו אין לנו שוטר ומושל, איש הישר בעיניו יעשה, לשלול שלל ולבוז בז, והיינו בצרה גדולה, כי זה קשה יותר מרעש מלחמה, בבוא איזה חיל מן השונא להלחם, הנה יש עליהם מלך ופקידי החיל, ואין כ"א בעל בחירה לעצמו, והמלך בעצמו עוצם ההשגחה מלמעלה עליו, ויש לו שר למעלה באופן שאינו כל כך בעל בחירה, ופלגי מים לב מלך ביד ה', אבל דא עקא, בקום עלינו כפריים וכל אחד בעל בחירה כרצונו, ולולי ה' שהיה לנו בקום עלינו אדם ולא מלך, דהסכנה עצומה מאד לשנות הבחירה מכל א', אזי המים שטפונו, נחלה עבר על נפשנו כו'

והנה בחורף הזה בסופו גברו המים מאד, וכמה מחוזות החריבו בכמה מדינות, וגם פה התחילו להתגבר, ובחמלת ה' בלילה א' שגבר הקור, ונתמעטו המים ונצלנו, ואח"כ התחילו המים הזדונים המה הכפריים בבעהמען שהתחילו למרוד, ויעצו עצה לשלול שלל ולבוז בז, לשרוף להרוג ולאבד, וברוך ה' שלא נתננו טרף לשיניהם, וכמה מענות טובות למקום עלינו, כי היינו בכמה מיני סכנות עצומות אם ח"ו באו העירה מתחלה, נשער עוצם הבהלה והפחד שהיה עלינו, אף אם היינו ניצולים מהם, אבל עכ"פ המורך והחיל ורעדה שהיה עלינו היה מכלה בריאת הגוף וק"ו אם ח"ו היו באים לרחוב, היה סכנת נפש ורכוש, וגם סכנות שריפות הבתים וכיוצא בזה, והקב"ה הפר את עצתם, ונתן רחמים בלב השרים לשמור צאתנו ובואנו בלי שום פחד, וראוי לנו לומר כמה מעלות טובות, אלו הציל את הנפשות ולא הציל הבתים והרכוש, שהיו ח"ו שורפין הבתים, וכל אשר בהם דיינו, כי עור בעד עור, וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו, ואם הציל הבתים ולא הציל הרכוש שהיו ח"ו שוללים שלל ובז דיינו, אלו הציל הנפשות והבתים והרכוש, ולא הציל אותנו מפחד ובהלה שהיו באים להעיר דיינו, עאכ"ו טובה כפולה ומכופלת שהציל הנפש הבתים והרכוש, ושמר אותנו מכל אימה ופחד, שחייבים אנחנו להודות ולהלל ולשבח לשמו הגדול אשר עשה עם אבותינו ועמנו כל החסדים האלה

והנה עכ"פ ראוי לנו לשער כמה מיני הוצאות שהי' לכל אחד בעשיית חפורות, וכמה חפצים היו מתקלקלים, אף אם נצלנו מהיזק, וק"ו שראוי לשער כמה מיני היזקות, וראוי לחוס על עניים ואביונים שהיו כלואים מלצאת למ"מ, לעשות נדבות לצורך עניים הללו, העשיר לפי עשרו ומת [ת ידו, והלא ה' ריחם עלינו, ולמה לא נרחם על עניים ואביונים הללו, ובפסח נידונים על התבואה, ואם אנחנו נרחם על העניים הקב"ה ירחם עלינו לברך יבול הארץ, ונתנה הארץ יבולה, ושימו לב לכל הדברים הללו, ומקרא מלא הוא ונתן לך רחמים ורחמך, ודברי תורה נשמעים מכלל הן לאו, וח"ו לא אפתח פי לרעה העונש למי שאינו מרחם על העניים אבל ישראל קדושים המה וזה שלשה שנים בדרשי בשבת הגדול בעת היוקר תיכף נתנו לבם עשירי העם ועשו נדבות גדולות, ישלם ה' משכורתם, ואקוה גם עתה יעשו כן

ונחזור לדברים הראשונים, שהקב"ה בהבטחתו לאבות מקיים לבנים, והנה הקב"ה הבטיח את אברהם אבינו בברית