דרושי הצל"ח קיג

ברכוש גדול, וזה נתקיים על הים, וכמו שדרשו רז"ל בפסוק וישובו ויחנו לפני פי החירות, כאן נתקיים ואח"כ יצאו ברכוש גדול, וא"כ העניק ושינה להם, ביזת מצרים וביזת הים, ולא אמרינן דברה תורה כלשון ב"א, ואייתר עונה בה להורות תשובה, גם על ע"ז, אז בשרו ואתה תבוא אל אבותיך בשלום, שהועיל גם לתרח תשובה, אף שעבד ע"ז וק"ל

ובזה יש לתרץ מה שארז"ל, הים ראה וינוס, ארונו של יוסף ראה, שהים לא רצה להבקע, להטביע את מצרים, לפי שאין לישראל זכות בביזת הים, שלא נתברך הבית בגללם, ואמנם לעבד נמכר יוסף, ובגלל יוסף נתברך הבית, שהרי כתיב וילקט את כל הכסף וגו', וכיון שראה הים ארונו של יוסף, שיוצא עתה עמהם, א"כ מצד יוסף זוכים בהענקה ולכן וינוס

והנה במס' סנהדרין דף צ"א, כשבאו מצרים בימי אלכסנדר מוקדן, משמע דביזת מצרים היה שכר עבודה, ואפשר לומר שהספרי עם גמ' דסנהדרין פליגי בפלוגתא דת"ק וראב"ע בקידושין דף י"ז, דגמ' דסנהדרין סובר כראב"ע, דאם לא נתברך הבית בשבילו אין מעניקין, ולכן סובר שהיה שכר עבודה ולא הענקה, ובזה יש לתרץ בפ' בשלח, כי השבע השביע, רש"י ולמה לא השביע את בניו שישאוהו מיד וכו', והדבר תמוה שזה היה לרש"י להקשות בסוף פ' ויחי, ואמנם שם נוכל לומר שלא רצה יוסף שישאהו מיד, לפי שרצה שיזכו ישראל בצאתם בהענקה מצדו, והא דהוצרך להשביעם, שהרי גם בלי שבועה ישאוהו לטובתם שיזכו בביזה, י"ל שהיה מסופק פן יצליחו גם הם בעבודתם, ולא יצטרכו לזכות שלו, לכך השביעם, אבל כאן נאמר ויקח משה כי השבע השביע, וקשה הרי אף בלי שבועה היה צריך לקחת עצמות יוסף כדי שיזכו בביזה, וצ"ל שהלכה כגמ' דסנהדרין שהיה בשכר עבודה ולא הענקה, א"כ הדרא קושיא לדוכתי' למה לא השביע את בניו שישאוהו מיד

אלא דקשיא שהרי רש"י עצמו בפ' ראה בפסוק העניק תעניק החליט שהיה הענקה, ולכן נראה שהפירוש הוא מדכתיב כי השבע השביע, מכלל שהלכה כת"ק דראב"ע, דהעניק תעניק מ"מ, ואם כן קשה למה לא השביע את בניו שישאוהו מיד, אלא דאעפ"כ קשה דדרשת הספרי עם ת"ק דראב"ע הם תרתי דסתרי אהדדי, שהרי עקר טעמי' דת"ק הוא, משום דכתיב בפ' העניק תעניק, וכיון שלהספרי העניק תעניק שיעניק וישנה לו, להעניק ב' פעמים, כשם שהעניק ביזת מצרים וביזת הים, א"כ שוב אין לנו רבוי לרבות כשלא נתברך הבית, ואם כן הדרא קושיא לדוכתי' על הספרי, ממה דכתיב ויקח משה וגו', כי השבע השביע, דמשמע דאלולי השבועה לא היה מטריח ליקח עצמות יוסף, כי היה טרחא גדולה להעלותו מנילוס, והרי בלא"ה היה צריך ליקח עצמותיו בשביל לזכות בביזה, ואמנם באמת גם עצמות שאר שבטים העלה עמו, והרי גם בשבילם נתברך הבית, שכיון שבא יעקב ובניו פסק הרעב, וא"כ המשך דברי רש"י הם כך, דהא יש לספק אם מה שפסק הרעב היה רק בזכות יעקב לחוד, ולא בשביל השבטים, או אם היה בזכות יעקב עם השבטים, ולכן בפ' ויחי לא היה יכול רש"י להקשות, ולמה לא השביע שישאוהו מיד, שהייתי אומר שלא נתברך הבית בפסיקת הרעב, רק בזכות יעקב לחוד, ולא נתברך הבית בשביל השבטים, ולכן לא היה יוסף מצוה שישאוהו מיד, דא"כ לא היו ישראל זוכים בביזה, אבל כאן בפ' בשלח מדכתיב כי השבע השביע, משמע שבשביל הביזה לא היה הכרח ליקח עצמות יוסף, מכלל שפסיקת הרעב היה בשביל השבטים, שפיר קשה למה לא צוה שישאוהו מיד ודי שהיו נשארים עצמות האחרון שמת מן השבטים

ובזה יש לפרש הפסוק בתהלים הכל, ויוציאם בכסף וזהב ואין בשבטיו כושל, ויש לדקדק למה חושב רק כסף וזהב ושבקי' לשמלות והרי רש"י בפ' בא פירש ששמלות דכתיבי לבסוף חשיבי מן הכל, ולכן נלע"ד דהך קרא בתרי ביזות משתעי, ביזת מצרים וביזת הים, וכמו קרא דשיר השירים תורי זהב נעשה לך עם נקודת הכסף, שמדמה ביזת מצרים נגד ביזת הים כערך כסף לגבי זהב, שביזת ים היה חשוב יותר מביזת מצרים, וכמו שפירש"י בשיר השירים, וכמו כן אמר דוד המלך, ויוציאם בכסף זה ביזת מצרים, וזהב זה ביזת הים, וא"כ העניק ושנה להם, והעניק תעניק העניק ושנה לו, וא"כ נשאר הכתוב אשר ברכך כפשוטו, ואם לא נתברך הבית אין מעניקין, ולמה זכו בהענקה, ואם בשביל יוסף א"כ למה כתיב כי השבע השביע, והלא בלא"ה צריך להוציא עצמות יוסף בשביל הענקה, וע"ז אמר ואין בשבטיו כושל, שבשביל כל השבטים נתברך הבית, ופסק הרעב בבואם מצרימה, ולכך לא היה נחוץ בשביל הביזה להטריח להוציא עצמות יוסף, אם לא בשביל השבועה

ובזה נלענ"ד לפרש הפסוקים בשיר השירים, תורי זהב נעשה לך כו', דהנה לפי מה שפירשתי שהענקה היה בשביל השבטים, קשה בשלמא יוסף כתיב לעבד נמכר יוסף, וכן ישראל כתיב ויעבידו מצרים את בני ישראל, אבל השבטים במה יזכו בהענקה, והלא לא היו עבדים למצרים, דכתיב לגור בארץ באנו, וכל זמן שהיה אחד מן השבטים קיים לא התחיל השיעבוד

ואמנם בריש פ' ויחי כתב רש"י למה פרשה זו סתומה, לפי שכיון שנפטר יעקב אבינו, נסתמו עיניהם ולבם מצרות השעבוד שהתחילו לשעבדם, וכתב המזרחי שמה שאמרו שכל זמן שהיו השבטים קיימים, לא התחיל השיעבוד היינו שיעבוד הקשה, וימררו חייהם אבל קצת שיעבוד התחיל תכף, ואמרתי בזה פירוש הפסוק עד שהמלך במסיבו נרדי נתן ריחו, וברבה שיר השירים ר' מאיר אומר עד שהמלך ממ"ה הקב"ה במסבו נתנו ישראל ריח רע ואמרו לעגל וכו' אמר לו ר"י אין דורשין שיר השירים לגנאי וכו', ר' טביומי אומר עד שהמלך במסבו, עד שיעקב אבינו מסב במטתו, נצנצה בו רוח הקודש, ואמר לבניו והיה ה' עמכם וכו', והנה אני אומר לאחוז בדיו עמודין, לדרוש המלך במסבו על יעקב אבינו כרב טביומי, ונרדי נתן ריחו לשון עזב ריחו כר' מאיר, ואעפ"כ לא יהיה לגנאי של ישראל, ויהיה מקושר הפסוק עם תחלתו, ועד שהמלך במסבו עד שיעקב בחליו במטתו, בעת מותו נרדי עזב ריחו, כי לא עמד בם בשבטים טעמם וריחם נמר מצרות השעבוד, וכפירש"י בריש פ' ויחי, ומעתה מקושר הפסוק תחלתו לסופו, תורי זהב הוא ביזת הים, עם נקודת הכסף הוא ביזת מצרים, וא"כ העניק תעניק היינו העניק ושנה לו, כדרשת הספרי, וא"כ אם לא נתברך הבית אין מעניקין, וקשה במה זכו ישראל בהענקה, והלא לא נתברך הבית בעבודתם, ואין לומר בשביל יוסף, דא"כ קשה מה דכתיב כי השבע השביע, וצריך לומר בשביל שאר השבטים, וקשה הא לא מצינו שהיו עבדים, ולכן מסיים עד שהמלך במסבו כבר נרדי נתן ריחו, שכבר בעת מיתת יעקב התחילו לשעבדם, וגם השבטים היו עבדים, ושפיר זכו עבורם בהענקה וק"ל: דרוש לשבת הגדול כמה מעלות טובות למקום עלינו, אלו הוציאנו ממצרים כו', עאכו"כ טובה כפולה וכו': הנה לפי הנראה הוא כפל הדברים, שהרי התחיל כמה מעלות וכו', אלו וכו', ממילא משמע שהכמה מעלות היינו שעשה