דרושי הצל"ח קיב

למלך שהי' להם יד בהיכל פרעה, היו ג"כ שפלים בעיני עצמם כעבדים, וזהו שאמרו עבדים היינו לפרעה במצרים, שאפילו אותם שהיו לפרעה היו ג"כ עבדים, ולא היו מתגאים על אחיהם, ולכן ויוציאנו ה' משם זכות זה גרם להם הגאולה, דיני החג הקדוש הזה רבו כמו רבו, ובכל שנה אני מזהיר להסיר המכשולים אשר הורגל ונעשה כהיתר וכמדומה שת"ל אכשור דרי, ונזהרים ושומעים אלא שהשכחה גוברת, ואין בזה הפסד להיות כמזכיר בכל שנה ושנה על דיני חמץ ומכירתו ודיני המצות, ודיני הגעלת כלים בודאי כבר הגעילו כל אחד ואין צורך להאריך בהם, רק המדוכה רגילין העולם להגעיל כי הליבון עד שיהיו ניצוצות ניתזין ממנה קשה מאוד לעשות למדוכה, כי תתקלקל לגמרי והואיל וע"י הגעלה מכשירין אותה צריך לדוך הכל קודם הפסח, החרינקש אינו מועיל הגעלה, וכן דבר שתשמישו ע"י האור כגון כלים שאופין בהם אינו מועיל הגעלה, וכמו כן פולמיסקר של בדיל, אם אופין בהם אינו מועיל הגעלה: התנור ליבונו קשה, וכמה מהמבוכה יש בו, כי הוא כלי חרש, רק הפוסקים התירו הואיל והסיקו מבפנים, וגם אינו חס עליו ומלבנו היטב, ואם הוא חס על העצים מה לי אם חס על הכלי, ומה לי חס על העצים, וצריך ללבנו היטב עד שיהיו גחלים שוכבים על פני כולו, ושלהבת עולה מאלי', לצד עליון של תנור, וגם לטוחו בטיט חדש: ואם יהיה כעובי אצבע מה טוב: התנור בית החורף, חמץ הוא שבולע כל השנה ע"י ניצוצות שניתזין עליו מתבשילין שמסדרים על הספסל שסביבו, וצריך ליזהר בפסח מאוד, שלא יסמכו בו שום דבר, ובפרט מצות או מצות משוחים כשמוציאין מן התנור צריך להזהיר הנשים שלא יגעו בתנור בית החורף, וכמו כן קאכליש הפוכים, וכן תנורים קטנים שבתנור בית החורף אסור להשתמש בהם בפסח: דרוש מ"א ליום אחרון של הפסח ויוציאם בכסף וזהב, ואין בשבטיו כושל, תרגם המתרגם ולא איחדני למתקטלא עם מצראי [עיין פרשת דרכים דף מ"ו ע"א], ול"נ משום דשר של מצרים טען, הללו עובדי ע"ז והללו כו', ולכאורה אין מקום לטענתו, שהרי כתיב ויצעקו בני ישראל אל ה', א"כ עשו תשובה

אך בסנהדרין דף צ' ע"ב כתנאי וכו', ור"י ור"ע האי עונה בה מאי עבדי לי', כדתניא יכול אפי' עשה תשובה, ת"ל עונה בה, לא אמרתי אלא בזמן שעונה בה, ולפ"ז אי לאו דמיותר עונה בה, הוי אמינא דלעון ע"ג לא מהני תשובה, וא"כ אם נימא מגדף לאו היינו ע"ג, והכרת תכרת דברה תורה כלשון ב"א, דהיינו במגדף כסברת ר"ע, ובהכרת תכרת כסברת רבי ישמעאל, א"כ דרשינן הכרת תכרת בעוה"ז, ועונה בה לעוה"ב, וכדדריש ר"א בר' יוסי לזייף ספרי הכותים ע"ש, וא"כ אין לנו נקרא מיותר להורות תשוב', ונוכל לטעות דלא מהני בע"ג תשובה, וזה הי' טעות של שר של מצרים, ובקדושין דף י"ז ע"ב ת"ר, אשר ברכך יכול נתברך הבית בגללו מעניקין וכו', ת"ל העניק תעניק מ"מ וכו', ראב"ע אומר דברים ככתבן, נתברך הבית בגללו מעניקין לו לא נתברך הבית בגללו אין מעניקין לו, א"כ מאי ת"ל העניק תעניק, דברה תורה כו'

והנה ידוע כי ביזת מצרים הי' מטעם הענקה, [ועיין פד"ר] ועבודת ישראל היה במצרים לבנות ערי מסכנות פיתום ורעמסס ובמדרש פיתום ראשון ראשון פי תהום בלעו, רעמסס ראשון ראשון מתרוסס, א"כ לא הצליחו במלאכת עבודתם, ולא נתברך הבית, ואעפ"כ קיבלו הענקה, מכלל דדרשינן יתור דהעניק תעניק מ"מ וכתנא קמא, וא"כ לא אמרינן דברה תורה כלשון ב"א, ואייתר עונה בה, להורות תשובה, ונסתר קטרוגו של שר של מצרים, וניצולו ישראל ונהרגו מצרים, וזה כונת הפסוק לפי תרגומו, ויוציאם בכסף וזהב, והיינו מטעם הענקה, ומוכח דלא אמרינן דברה תורה כלשון ב"א, וא"כ הכרת בעוה"ז, תכרת לעוה"ב, ועונה בה להורות תשובה, וא"כ אין בשבטיו כושל, ולא אחדנו עם מצראי למתקטלא שהועיל להם התשובה

עוד נ"ל בדרך אחר, דרש"י בפרשת הענקה דרש יתורא דהעניק תעניק, העניק ושנה לו, כשם שהענקתי ושניתי לך, ביזת מצרים וביזת הים, ולפ"ז ג"כ לא אמרינן דברה תורה כלשון ב"א, ובמדרש וכן בילקוט שיר השירים, תורי זהב נעשה לך עם נקודת הכסף, זהב זה ביזת הים, נקודת הכסף זה ביזת מצרים, וזה פירוש הפסוק, ויוציאם בכסף דהיינו ביזת מצרים, וזהב היינו ביזת הים אח"כ העניק ושנה דהיינו העניק תעניק בכפל, וא"כ לא אמרינן דתכב"א, ושפיר ואין בשבטיו כושל וכנ"ל

ובזה אמרתי פירוש הפסוק בתהלים, ס"ח י"ד כנפי יונה נחפה בכסף כו', כי רז"ל דרשו נחפה בכסף, זה ביזת מצרים, ובירקרק חרוץ זה ביזת הים, וא"כ העניק הקב"ה ושנה להם, אלא שכל זה אם זה הי' בתורת הענקה, והנה מוכר עצמו סובר ת"ק בקידושין דף י"ד ע"ב, שאין מעניקין לו, כן פסק הרמב"ם, ואם נימא שאברהם אבינו בירר לו הגלות, א"כ דין מוכר עצמו יש לו לישראל, וא"כ אין ביזת מצרים וביזת הים בתורת הענקה, אבל אם נימא שהקב"ה בירר הגלות, א"כ יש לנו דין מכרוהו ב"ד, וזה שאמר הכתוב בפרש שדי מלכים, שהקב"ה בירר הגלות, ואם כן שפיר הוא בתורת הענקה, וא"כ דרשינן העניק תעניק, שמעניקין ושונין, ולא אמרינן דברה תורה כלשון ב"א, ומיותר עונה בה לומר שמועיל תשובה, וזה שסיים הכתוב בה תשלג בצלמון, שע"י התשוב' מצננין אש של גיהנם

ובזה יש להבין המשך הפסוקים בשיר השירים, לסוסתי וגו' תורי זהב וגו', עד שהמלך במסיבו וגו', צרור המור וגו' ויש לתמוה מה ששלמה דלג מן ביזת הים עד מעשה העגל, כי תורי זהב הוא ביזת הים, עד שהמלך וגו' היינו מעשה עגל, ועיין ברש"י שם והלא כמה מעשים שהיו בנתים

וע"פ מ"ש ניחא, כי לסוסתי היינו שהשיא הקב"ה לב פרעה לרדוף כדי שיקחו ישראל ביזת הים, ובזה דמיתיך רעיתי שאתה לעולם רעיתי, ולא תופסק האהבה אפי' בעבירה חמורה של ע"ג, כי יועיל תשובה כנ"ל, תורי זהב וגו', היינו ביזת מצרים, וגם ביזת הים, והיינו העניק תעניק, וא"כ עונה בה היינו שמועיל תשובה, ובזה אף שעד שהמלך במסיבו, היינו מעשה עגל, אפ"ה צרור המור דודי לי, כי כפר להם ע"י מעשה משכן כי מועיל תשוב'

ובזה אמרתי סידור הפסוקים בברית בין הבתרים, ויאמר אל אברם ידוע תדע כי גר יהיה זרעך וגו', ועבדום וענו אותם ת' שנים וגו', ואתה תבוא בשלום וגו', והנה זה שאמר ואתה תבוא אינו מקושר עם ואח"כ יצאו, וממ"נ או שיאמר לו זה אחר אמרו וענו אותם ת' שנים, לבשר לו שהוא לא ישתעבד כלל כדעת המדרש, או אחר גמרו כל הענין, ואחר שאמר ודור רביעי וגו' היה לו לומר ואתה תבוא וגו', ורש"י פי' תרח עובד ע"ג היה, והוא אומר לו ואתה תבוא אל אבותיך, בשרו שעשה תרח תשובה עיין ברש"י, וגם בזה קשה, שאין מקומו כאן, ולפי מה שכתבתי ניחא כי רצה לבשרו שעשה תרח תשובה, אך יפלא הלא תרח עובד ע"ג היה, ואולי על ע"ג אונו מועיל תשובה, אבל כיון שבשרו ואח"כ יצאו