דרושי הצל"ח קי

אלקים במה אדע כי אירשנה, ופירש"י ששאל באיזה זכות יתקיימו בה, והשיבו ה' קחה לי עגלה משולשת וגו' בזכות הקרבנות

והנה יש לדקדק מדוע דוקא בזכות הקרבנות, והלא יש לנו תורי ומצות הנהוגות לנו בכל מקום, ואומר אני שאין לך דבר רחוק מהשכל האנושי ממצות התורה כמו הקרבנות, כי הלא למעלה אין שם לא אכילה ולא שתי' ולא ריח ולא שום דבר ממדות האלה האנושיות, ולכן אין בזה תפיסת השכל כלל, והעיקר הוא האמונה, כי הוא אמר ויהי הוא צוה ויעמוד, ואם הטעם נעלם מאתנו, ובזה אזהרה לנו שלא להעמיק דעתנו בחקירות בדבר הנוגע בעסק האמונה, וכל דברי המחקרים בזה יהיו מבני עמנו או מאיזה עם שיהיה בזה הבל הבלים בדבר שאין שכל האנושי משיג, ועקר הכל הוא האמונה לא השכל והחקירה, ואברהם אבינו שהיה ראש המחקרים, ובחקירתו עמד על האמונה לא קם כמוהו, וגם הוא לא היה משיב בזה, ואמנם הבא לטהר מסייעים אותו, ואברהם התחיל לתת על לבו ומאוס בגלולים שהיו עובדים בימים ההם מדעתו, והתחיל לחקור בשכלו, והקב"ה נגלה עליו, ועזר לו לעמוד בשכלו אפילו בדברים שאין שכל האדם משיג בטבע, אבל מן אברהם ואילך אי אפשר לחקור כי יפלא משכל האנושי, וכל דבריהם בזה אין להם קיום זה בונה וזה סותר, ואם ע"י החקירה יתורץ להם דבר אחד, יתחדשו להם נגד זה כהנה וכהנה, ועקר הכל הוא האמונה, וכן באברהם הוא אומר והאמין בה' ויחשבה לו צדקה, ובאבותינו במצרים נאמר ויאמן העם, ושורש תורתנו היא האמונה, במה שקבלנו מאבותינו לא לילך בחקירות, ועל החקירות אני אומר עמוקה משאול, שבהם יורדים לדיוטא התחתונה שבשאול, ולא יזכו לחזות בנועם ה' לעולם, לא בחייהם ולא אחרי מותם

ולכן אחיי ורעיי, שמעו אלי ותחי נפשכם, ולכל אחד ואחד מכם אני אומר לנוכח, ירא את ה' בני ומלך, ועם שונים אל תתערב כי פתאום יקום אידם ופיד שניהם מי יודע, אני מזהיר שתקיימו ירא את ה' ומלך, לעשות רצון מלכנו יר"ה, אבל הזהרו מאד מאד ירא את ה', כי מתוך שתרגילו עצמכם בלשון, תרצו לקרות ג"כ בספרים שאינם מועילים ללשון, רק חוקרי חקירות באמונה ובתורה, ועי"כ יעלה טינא ח"ו בלבבכם בעסק האמונה, כי כל מי שמדבר וכותב דברים בעסק האמונה, עפ"י השכל אינו אלא גורע, ושורש הכל היא האמונה, מורשה מאבותינו הקדושים מאברהם אבינו ראש המאמינים, ויותר מזה עפ"י תורת משה מפי ה' תהי' בלבבכם חומה נשגבה, ואם שונים הם ההולכים אחרי שרירות לבם, ומהרהרים ומחשבים בשכלם העכור להחשיך דת התורה, יהיו יהודים או מאיזה אומה שיהיה הכיפורים בהשגחה הפרטית על כל דרכי איש, והכופרים בנתינת התורה ובנפלאות ונסים נגד הטבע, ואומרים שאין דת נתונה מהבורא, עם אלו אל תתערב, והנה בעוה"ר נתרבו בין בני עמנו כתות שונים משונים, לא ראי זה כראי זה, הצד השוה בהם דרכם להזיק האמונה השלימה, ועל הכתות אלו הזהיר שלמה עם שונים אל תתערב, כי פתאום יקום אידם ופיד שניהם מי יודע, רומז להכתות ששוים לרעה. ואנחנו עם ה' אלה חייבים למסור נפשינו על תורתנו הקדושה, הן תורה שבכתב והן תורה שבע"פ, וכל מה שאנו מוזהרים מפי הגמרא צריך להיות שוה אצלנו כמו דבר הכתוב בעשרת הדברות, ואם אלו הכתות מלעיגים עלינו לא אכפת לנו ואנחנו נלך בשם ה' בדרך אשר דרכו בו הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ובעלי תוס', אשר הלכו בדרך התלמוד ונוגה למו, ולא היה להם עסק בנסתרות, וזכו לחיי עולם ועקר הכל האמונה

ורבינו הגדול הרמב"ם באגרת שלו החמודה, אשר כתב והזהיר למסור נפשו על הדת, כתב פירוש הפסוק, כל כלי יוצר עליך לא יצלח וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיע, זאת נחלת עבדי ה' כו', ופי' בו רבינו, כי כמה הרפתקאות עדו עלינו, להדיח אותנו מן הדת, ומתחלה היו מושלים רשעים, וקמו בכלי זיין נגד התורה, להמית המקיים התורה, כמו נ"נ וחבריו והמן, וכמה גזירות עברו על ראשינו, בדורות הקודמים, ואנחנו סבלנו כל אלה, ומאמונת אבותינו לא סרנו, ואח"כ היו המלכים והמושגים טובים, והניחו אותנו בחסדם לקיים תורתנו, קמו הפילוסופים אריסטו וחבריו, לחבר ספרים בויכוח להטיל דופי באמונת התורה, ולהכחיש הנסים והנפלאות ובכל אלה אנחנו מחזיקים באמונתנו, וזה כונת הפסוק, כל כלי יוצר היינו הראשונים שקמו בכלי זיינם נגד התורה, עליך לא יצלח, וכל לשון תקום אתך למשפט, הם הפילוסופים שבאו אתך במשפט הויכוח להכחיש כל דבר שאין הטבע מסכים, את הכל תרשיעי, ואתם תקום באמונת התורה, שהוא מגדל עוז ומחסה ומסתר מן הכל, ואמר אח"כ באיזה גבורה גברנו על כל אלה, זאת רומז על התורה זאת התורה אשר שם משה, נחלת עבדי ה', האמונה הזאת היא לנו נחלה מורשת רבותינו, לא מצד החקירה והשכל, שיבוא מחקר אחר ויסתור חקירה זו ויסכל שכל זה, רק היא לנו נחלה שאינה פוסקת נח יה', וצדקתם מה שמצינו יחידי סגולה שעמדו על הדבר, כמו אברהם אבינו, וכדומה הוא מאתו נאום ה' שהקב"ה פתח להם שער אורה להשכיל דברים שאין שכל הטבעי משיג

ואבותינו בצאתם מארץ מצרים, וקיבלו התורה המה ראו הכל במופת, דברים שלמעלה מן הטבע, קריעת ים סוף לגזרים, וכל מופתי המן ומופתי הר סיני, המה השיגו מה שהשיגו, והמה היו יכולים לומר זה אלי ואנוהו אלי ממש, ואנחנו נוכל לומר אלהי אבי וארוממנהו, מרומם יותר מכל ברכה ותהלה

ועקר הכל אמונת הבורא, שהוא ברא הכל כרצונו, והוא משגיח תמיד, ומשלם שכר לעושי רצונו, ונפרע מעוברי רצונו, וכל מה שנעשה הכל הוא בהשגחתו, והוא שנתן לנו התורה בפומבי לעיני כל ישראל, וצוה למשה בע"פ, וממשה נמסר הדבר עד הגיע לחכמי המשנ' והגמ', וכל דברי הגמ' כאלו יצאו מסנהדרין גדולה בלשכת הגזית, והמפקפק בכוס דין מדיני התורה שנקבעו בגמרא, הוא כופר בתורת משה, שאמר לנו ע"פ התורה אשר יורוך, וכל הדברים האלה יהיו תמיד נגד עיניכם, ועל לבבכם, ובזה נזכה לחזות בנועם ה', אפי' אם לא נלמד שום נסתרות, והלואי שנזכה להבין הנגלות, ולקיים המצות ע"פ פשוטיהן, ואומר אני עלינו הדור הזה, האדם עץ השדה, ואנחנו כלי עץ ופשוטיהן טהורי' ומקובליהון טמאי' במחשבת פיגול, ובעוה"ר יש בינינו כת השבתי צבי, אלו עוברים על כל עבירות שבתורה, ודומה לשאור שחמוצו קשה חייבי כריתות, וכת העושים כל ימיהם כחגים, וממלאים כריסם בכל מיני מעדנים תמיד ונמשלו כדבר המתוק לחיך, ועל שניהם אני אומר, כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה'

ושורש הכל הוא האמונה בתורה, לדעת כי אם היות שאין אנו יודעים טעם המצות, ואין אנו רשאים לחקור אחרי טעמי המצות והוה זהיר במצוה קלה כבחמורה, כי אין אנו משיגים כמה רב כחה של המצוה קלה למעלה בעליונים, וכל התורה והמצות צורך גבוה הם, ובפרט לימוד התורה, כל דיבור ודיבור עושה רושם למעלה, תאמר הלוא כל מוצאות הפה המה גשמיים, ואיך יעשו רושם ברוחני, כי אחרי שכן צוה הבורא, רצונו עושה רושם למעלה, ולכן המות והחיים ביד הלשון, וגם קיום המצות אף שנעשים ע"י כלים גשמיים אברי האדם, הכל עושה רושם למעלה, והנה הקרבנות יוכיחו, כאשר אמרנו למעלה, ורבינו הגדול הרמב"ם בספר המורה רצה להתחכם בזה, ואמר כי טעם הקרבנות, כי היו במצרים להוטים אחר ע"ג, והיו רגילים להקריב לע"ג, ואם הי' במתן תורה מושך ידיהם לגמרי מן הקרבנות, לא היו מקבלים, כי כבר הורגל בדעתם כי הקרבנות מקרבים האדם לאלקיו, ולכן כדי למנעם מלהקריב לשעירים, נתן הקב"ה להם הקרבנות שיקריבו לשמים, והרמב"ן השיב עליו תשובה נצחת מאד, ומה יענה הרמב"ם לשור שהקריב אדם הראשון ביום שנברא, ונתקבל ברצון לפני הקב"ה