דרושי הצל"ח קט

דרוש ל"ט לשבת הגדול עבדים היינו לפרעה במצרים כו', ויש לדקדק שהיה לו לומר רק עבדים היינו במצרים, ומאי אכפת אם עבדים היינו לפרעה או לאיש אחר, והלא עיקר הנס שיצאנו מעבדות לחירות, ואמנם לפי שלכאורה יפלא הדבר, מה רעש הגדול הזה עתה בזמננו לחוג חג הפסח והלא גם עתה אנחנו בגיות וחוץ לארצנו, וא"כ מה זה שמחה ביציאת מצרים

אבל יש הפרש למי שעובדים, ומצינו עזרא אמר כי עבדים אנחנו, ובעבדותינו לא עזבנו אלקינו, ויט עלינו חסד לפני מלכי פרס לתת לנו מחי', כי באמת המס שנותנים הוא ביושר, כי הוא אדוני הארץ, וראוי ונכון כי כל החוסים בצלו יתנו מס, והמלך המלא חסד איננו מכביד עול המס, ומה שלוקח הוא לוקח במשפט וביושר לטובת עצמו, כאדם המשכיר דירה בביתו, המעות דירה שהוא מבקש איננו לצער את השוכר, אבל הוא לוקח בשכר דירתו, ואדרבה כשרואה שהשוכר מצליח בדירתו שמח הוא בדבר, אבל פרעה היה מלך רע בטבעו, אכזרי ושונא החוסים במדינתו, ולא היה כונתו בשעבוד בני ישראל לטובת עצמו, רק היה כונתו להשפיל עם ישראל לצערם ולמרר חייהם, כמו שנאמר וימררו את חייהם, וכל עבודתם אשר עבדו בהם היה בפרך, ומלבד המס והשיעבוד היו ישראל שפלים ונבזים בעיני המצריים, ואפילו עבדים ושפחות של המצריים שלטו בישראל, כמו שפירש"י בפסוק עד בכור השפחה למה לקו השפחות, שאף הם היו משעבדים בישראל, וגלות זה היה מר מאד משא"כ גלות פרס אף שהיינו בגלות, היינו חשובים ונכבדים, וכורש ודריוש רחמו עלינו, והטו עלינו חסד, וכאשר נתקיים בזמננו שאדוננו הקיסר יר"ה נתן לב להטיב עמנו, ולרומם אותנו משפלתנו ישלם ה' פעלו הטוב, וירם קרנו למעלה למעלה, כי מה רב טובו בחסדו הגדול, ואמנם אנחנו בני ישראל בשביל זה לא יזוח דעתנו לאחוז במדת הגאוה והרוממות, וראוי לנו לנהוג כבוד באנשי המדינה אשר להם אחוזת הארץ, כי אנחנו רק גרים, וטובה מרדות בלבו של אדם מצד עצמו, ודי שהקיסר יר"ה פרש כנפיו עלינו, שלא ירעו לנו ולא ישפילו אותנו בכח ובזרוע, וכן עזרא אמר כי עבדים אנחנו מצד עצמנו, עם היות כי בעבדותינו לא עזבנו אלקינו, ויט עלינו חסד לפני מלכי פרס, אעפ"כ מצד עצמנו עבדים אנחנו

ואפשר שלזה כיון בעל האגדה, בסדר האגדה שבפיסקא כהא לחמא, סיים השתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל, השתא עבדי נשנה הבאה בני חורין, ויש לדקדק כפל הדבר, וכבר מבואר בס' בנין אריאל בשם זקני הגאון מוהרר"ה ז"ל, ואנחנו נאמר לפי דרכנו, יהיו הדברים סדורים זה אחר זה, באמרו אח"כ מה נשתנה כו' ועבדים היינו שבעל ההגדה מזהיר אותנו שלא תזוח דעתינו, ולא נתגאה אפי' יש לנו מלך מלא חסד ורחמים ומרבה להטיב עמנו אעפ"כ אנחנו מצד עצמנו שאנו בארץ נא לנו, ראוי לנו להיות נכנעים לגויי הארץ, ואמר אפילו אם תדעו שבודאי קרבה שנת הגאולה, ותהיה בטוח כי השתא הכא ולשנה הבאה בארעא דישראל, אעפ"כ לא תתגאה, אם בכל זה השתא עבדי, ותתנהג בהכנעה, ולשנה הבאה כשתהי' בארעא דישראל שהוא אחוזת נחלתנו אז תהי' בני חורין: ועל זה תמה אח"כ, א"כ כשאכתי עבדים אנחנו, מה נשתנה הלילה הזה של גלות מצרים, שהגלות דומה ללילה, מכל הלילות של שאר גליות של מלכיות, ומה כל הרעש הזה בלילה הזה שיצאנו ממצרים הלא אכתי עבדים אנחנו

ובאה התשובה יש הפרש גדול, כי אז במצרים עברים היינו לפרעה מלך אכזרי, מלך מכביד עול אף במה שאין לו תועלת רק להשפיל אותנו משא"כ עתה קם מלך חסיד ורחמן, ואף כי עבדים אנחנו כבר הסיר מעלינו חרפת העבדות, והסיר כל סימני עבדות הנראה לכל, ואם אנו בלבינו מקבלים עלינו להיות נכנעים זה ראוי להיות

ולכן אחיי ורעיי, שימו לב להסיר מכם מדת הגאוה, ואם היהודי ישמע עלבונו, ראוי לשתוק ופוטר מים ראשית מדון, ואברהם אבינו שהיה חשוב מאד בעיני אלקים ואדם, השתחוה לעם הארץ לבני חת, ודבר בהכנעה גר ותושב אנכי עמכם, ואנחנו מתפללים שלש אבעיות בכל יום, ובכל פעם אנו מבקשים ונפשי כעפר לכל תהי', ואיך נתגאה, אלא שבעוה"ר תפלתנו רק משפה ולחוץ ובלא לב נדבר ושפיל לסיפא שאנו מבקשים אח"ז פתח לבי בתורתך, ובמצותיך תרדוף נפשי ואי' חשק התורה והמצות

וסמיכת הדברים נלע"ד משום דלפעמים הגאוה היא קצת טובה, שיתקנא בגדולי ישראל גדולים בתורה ובמע"ט להיות כמוהם ואף שאין זה תכלית, כי תכנית כל דבר הוא דביקות בה' לעשות מאהבה, מ"מ בתחלת הדבר אין אדם משיג הדביקות, ולכן אמרו רז"ל לעולם יעסוק בתורה ובמצות אפי' שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה, ועכ"פ יש קצת צורך בקנאה וגאוה, ויש לה מביא לעבודת הבורא, וכל זה במילי דשמיא, אבל לקנא עסקי עוה"ז עשיר בעשרו, ולהתגאות בזה זה מגונה, ולא יצמח מזה שום מדה טובה, וכבר אמרו רז"ל בברכות (ז' ע"ב) אל תתחר במרעים להיות כמרעים, ואל תקנא בעושי עילה להיות כעושי עולה, ואומר אל יקנא לבך בחטאים, כי אם ביראת אל כל היום, והרי שראוי לקנא ביראי ה', ואנו מתפללים ונפשי כעפר לכל תהי', אלא שאולי ע"י זה לא יזכה לתורה ולמצות, ולא יקנא ביראי ה' לומדי תורתו ולכן אנו מתפללים פתח לבי בתורתך ובמצותיך תרדוף נפשי

ועכשיו בעוה"ר עולם הפוך ראיתי, ואיך יקנא בלימוד התורה, והנה קם מאנשי עמנו איש רשע העיז בפניו, שהתורה אינה חשובה מאומה, ונבלה טובה יותר מלומדי תורה, והנימוסים חשובים יותר מהתורה, ובודאי האיש הזה במומו פוסל, והוא גרוע מהנבלה, וסופו להיות נבלתו כדומן ע"פ השדה

ואמנם גוף הדבר לשבח הנימוסים, ולדעת דקדוק הלשון של העמים, גם אני משבח מאד, וכמה מעלות טובות להממשלה עלינו אשר שמה אל לבה, להרגיל את בנינו לדבר צחות, ומצינו שגם בכתבי קודש גנו אותנו בעת שלא ידענו לדבר בלשון עם ועם, ואל יעלה ברעתכם שאתם יודעים לדבר בלשון אשכנז, כי אין זה נקרא יודע רק מי שיודע לאמרו בדקדוק של אותו לשון, וזה לשון הרמב"ם פ"ב מה' ק"ש הלכה י' קורא אדם את שמע בכל לשון שיהי' מבינה, והקורא בכל לשון צריך להזהר מדברי שבוש שבאותו לשון, ומדקדק באותו לשון כדרך שמדקדק בלשון הקודש עכ"ל רבינו הגדול, ונחמי' אמר ובניהם חצי מדבר אשדודית, ואינם מכירים נדבר יהודית, וכלשון עם ועם, הרי שגינה אותם מאד על שנא ידעו לדבר בלשון עם ועם, ולכן טובה גדולה עשה הקיסר יר"ה שצונו ללמוד הלשון בדקדוק, ולידע לדבר צחות כאשר הזכרתי בדרוש שבט העבר, שהרי גם בימי הנביאים האחרונים מצינו דניאל חנניה מישאל ועזרי' שצוה המלך ללמדם ספר ולשון כשדים, ונתגדלו בגדולה, וגם בתורה ובמע"ט, כי הירא את ה' עיניו בראשו, ויאחז בזה ובזה, והתורה עקר, ואעפ"כ לומד גם לשון צח ונימוסיים הנכונים המדריכים את האדם לכל דרך טוב, וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה, והרי עקר מלאכתנו הוא מו"מ, וצריך לידע כתב ולשון, וכן הסנהדרין שהם היו עמודי הדת של תורה, היו צריכין להבין לשונות העמים

ואמנם כמה מעלות טובות למקום עלינו, כי עצת ה' היא תקום והוא יתן בלב הממשלה הרוממה לחשוב מחשבות טובות על עם ה' אלה, וכל אלה בחסד ה' הגדיל לעשות, לא במעשינו הטובים, כי אנחנו דלי המעשים מתעצלים מאד בתורה ובתפלה ובקיום המצות ובכל זאת חסדי ה' עלינו בזכות אבותינו ראשי אבות אברהם יצחק ויעקב, וברית אבות לא תמה, אבל אנחנו כשאנו רואים כל טובות המקום עמנו, ראוי לנו לתת לב ולחפש במעשינו, ומה זכות נמצא בנו שיגמול ה' עמנו חסדים כאלה, ואברהם אבינו כשבישרו הקב"ה בשורת ירושת הארץ אמר אדני