דרושי הצל"ח קז

ללומדים אין תורה אינם יכולים לעסוק בתורה, ואם אין תורה שאין הלומדי' יכולים לעסוק בתורה אין קמח לבעה"ב, כי בזכות התורה השפע מתרבה בכל העיר ואמנם במיעוט השפע ראוי לצמצם בכל המותרות שמרבים הוצאות חנם במלבושי' ושאר דברים, וצדיק אוכל לשובע נפשו, אבל בקשת המותרות ורדיפת התענוגים מלי כריסא זיני בישא, וישמן ישורון וגו', בזה ראוי למעט לאחוז במדת הסתפקות

(ו) והנה מבואר שבגלות הזה באזיא ואפריקא בידינו הגאולה, משא"כ בגלות מצרים לא הי' בידם אפילו התעוררות תשובה, כי נפשם היתה בגלות משוקעת בטומאת מצרים, והוצרכו עזרת אלקי חוץ לטבע, לעוררם בתשובה, והזהירם משכו וקחו שימשכו ידם מטומאת מצרים, ואז התחילה גאולת הנפש, ולפי שהיתה נפשם משוקעת בעמקי מצולת מצרים לא הי' בכחם להפרד כי אם בשבת קודש, שאז האיר להם הנשמה יתירה הבאה רק בשבת וכל ימי החול שבה למעלה, ולכן הנפש היתרה לא נטמאה בטומאות מצרים, ובזה מתורץ קושית האחרונים שהי' לקבוע זכר הנס בעשור לחודש

(ז) ועוד נלע"ד קריאת השם שבת הגדול, דהנה גאולה רומז ליום ואור והגלות והשעבוד דומה לחושך ואישון לילה ואפילה, ולכן הגאולה העתידה אשר אנו מחכים ומצפים נקרא יום הגדול, כי כל הגאולות שהי' לנו מכל הגליות אין מקום לקרוא להם שם גדול כי בא אחריהם חושך ואפילה של גליות, ופנה היום ונטו צללי ערב אבל הגאולה העתידה שאין אחריה גלות ראוי להקרא בשם גדול, והנה במצרים הגלות כפול לגוף ולנפש וכמו כן הגאולה היתה לגוף שיצאנו משעבוד חומר ולבנים לגאולה, וגאולת הנפש מאפילת טומאת מצרים לאור גדול אור התורה אשר נגה עלינו, והנה גאולת הגוף בא אחריו גלות, אבל גאולת הנפש נשאר נצחי, והנה כל ימות החול הוא נגד הגוף, ולכן נקראים ימי המעשה עבודת הגוף ששת ימים תעשה מלאכה, אבל יום השבת הוא יום הנפש האצולה מכסא הכבוד, ולכן שבת הוא קדוש ה' מכובד, ולכן גאולת מצרים מצד השבת נקרא גדול כמו יום העתיד הנקרא יום ה' הגדול שהיא גאולה נצחית מטומאת הנפש, אבל מצד הגוף שהוא שעבוד הגוף, לא נקרא גדול כי בא אחריו חשכת ליל הגלות הזה, ובזה מתורץ מה שנקרא שבת הגדול ולא קבעו לקרוא יום עשור לחודש גדול

(ח) ומעתה אחיי ורעי כיון שעיקר גאולת מצרים נסמך להתורה כי זה עיקר הגאולה, ולכן הובטחנו בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה, אם כן ראוי שכל אחד יחזיק בתורת ה', ואפי' הבעלי בתים הטרודים על המחי', עכ"פ שעה אחת ביום יהי' להם עת קבוע ללמוד איזה שיעור הנוח לשמוע, כל אחד לפי כוחו ובפרט בשבת, לא כמו המנהג הרע בעיר הזאת שהקצינים מבטלין מאוד מן התורה, וממש פורקים עול תורה מעל צוארם, ובעו"ה זהו הגורם שיורדים נכסיהם לטמיון, והמבטל תורה מעושר סופו לבטלה מעוני ולכן נא במטותא מינייכו, אם אתם משועבדים בשעבוד המס הקשה המוטל עלינו בבעהמען עכ"פ יצאו לחירות משעבוד הנפש ע"י עסק התורה, ואין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה, והדבר יפלא הלא אנו רואין כמה בני תורה המה נכנעים לעמי הארץ, ואם ביתר המקומות נתקיים הדבר שהמה בני חורין מהמס כמו שהוא ע"פ הדין, ובעיר הזאת גם זה אינו אתנו, ואדרבה מחפשים אחריהם אם ימצאו עליהם איזה קנס בפורדאהן אם העלימו איזה דבר וא"כ במה איפוא המה בני חורין, אבל עקר הדבר שהמה בני חורין משעבוד הנפש, ולכן באתי להזהיר את העשירים שלא יגרמו שירדו מנכסיהם ויראו לעסוק ג"כ בתורה כל אחד כפי כוחו, ואדאנן בי' ליתן עצה שלא ירדו מנכסיהם צריך אני להזהיר על עון רבית והנה בעו"ה נמצאו בכאן אשר התמכר לעשות הרע והוא מומר לאותו דבר ונעשית לו כהיתר, עד דשביק היתרא ואכיל איסורא אבל אני מזהיר את הלווים הרחיקו מפתח ביתו, שהרי הלוה עובר בלאו וגם גורם עניות לעצמו, ורז"ל אמרו בב"מ כל המלוה ברבית נכסיו מתמוטטים והנה אם כוונתן על המלוה בעצמו הי' להם לומר כל המלוה ברבית מתמוטט מנכסיו, אבל אמרם נכסיו מתמוטטים, והכוונה שאין מזל וברכה בכל הנוגע בנכסיו, היפך ממה שאמרו באיוב שכל הנוטל פרוטה מאיוב מתברך, אבל ברשע המלוה ברבית הוא להיפך כל הנוגע בפרוטה ממעותיו מארה שלטה, ובא זה ואיבד את זה, פוקו וחזו אלו הלווים מעות מאותם שיצאו מן הדת ע"פ רוב אותן הלווים מהם מעות באים לידי עוני כי המה לוים מהם ברבית בלי היתר, ומה לי שלוה בלי היתר מאותן שיצאו לגמרי מן הכלל, ומה לי שלוה מאותו שיצא מן הכלל בדבר הזה והוא מומר לאותו דבר, ואם לא תאמינו לי הביטו וראו שבעו"ה בשנה הזאת היו בעלי פליטות הרבה מאוד ותראו שממש אין אחד מהם שלא הי' חייב להמלוה ברבית המפורסם, ובזה כלה כל אשר להם, והמה סוברים בעת קבלתם הלואה שימציא לעצמם איזה ריוח במו"מ, ונהפוך הוא שגורם לו קללה והפסד, משל למי שבערה בו אש הקדחת , והוא שותה יין חזק או יין שרף, הלא תחלתו מכבה וסופו מבעיר, בכן עלי מוטל להזהיר, הרחיקו מפתח ביתו של המלוה ברבית בלי היתר, ואל תגעו בכל אשר לו, פן תספו בכל חטאתו

ואליכם אני קורא אישים יראי שמים יתר בעלי הלואה, אשר לא התפקרו בעבירה זו, הלא לפניכם שערי היתר אשר קבענו למשמרת בבית הרבנים מו"ש, וכשילוה מעות יאמר בפירוש שנותן לו עצה"ע ע"פ תקנת הבית דין מו"ש ויכתוב בשט"ח עצה"ע, ובזה יצא ידי חובתו וגם יתן ווינער להלוה שכר עמלו בתחלת העסק

(ט) והנה נאמרה יציאת מצרים בשרצים כי אחרי שעקר יציאת מצרים היה לטהרת הנפש, היה צריך להזהירם ממאכלות אסורות, ומאוד צריך שקידה בבית על המשרתות בעסקי מליחה ושאר איסורי מאכלות, וכל בעלת הבית אשר נגע יראת ה' בקרבה צריכה לחקור אחר המשרתת אם היא הגונה לסמוך, ובפרט בחג הפסח ראוי להשגיח על כל דבר, והנה נכשלים הרבה מהמון בכל השנה שקונין הערינג מן האינו יהודי הנחתך בסכין טרפה, ומלבד שסתם סכין אינו נקי הלא דבר חריף הוא ואגב דוחקא דסכינא, ובי"ד סימן צ"ו חתיכת דג מלוח שמביאים הא"י בחבית מותרים מפני שמביאין הרבה ביחד ואף אם נאסרו מקצתן שנאסרו בראשונה נתבטלו באחרונות ואף גם בזה מפקפק הש"ך דכלם נאסרים, ועקר ההיתר שיש גם ספק שמא נחתכו בסכין חדש, וגם רמ"א מסיים שיש מקומות שמחמירין אבל אלו שחותכין בכל יום ודאי אסור ואין לו שום היתר ולכן מהיום אני אומר באיסור גמור שלא יוסיפו עוד כזה

כאשר הזהירנו הקב"ה וקדשנו במצותיו וצונו על העריות, נאמר כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו, והנה בעו"ה נפרץ גדר העריות והפנויות מתפרצות ומזנות בלי בושה וראוי ליתר הבתולות והנערים לקחת מוסר, ולהזהר מהיחוד כי הוא הגורם ומהטיול יחד בגנות ופרדסים, וכל איש ואשה ישגיחו בבתיהם על הבנות ועקר הדבר שבנות ישראל ראוי להיות צנועות ולא לצאת החוצה, והיוצאת חוץ נקראת נפקת ברא, ונתפרץ הדבר מאוד, ביותר באשת איש שהנשים עומדים כל יום השבת ברחובות קרת וכבר הוכחתי כמה פעמים

(י) והנה מצרים הנקרא ערות הארץ וארץ טמאה בענין העריות וכמו שהעיד הכתוב כמעשה ארץ מצרים וגו', עמדנו בנסיון, ורק אחת היתה ופירסמה הכתוב, ואף גם זו שוגג שסבורה שהוא בעלה, ועתה שאנחנו בגלות הזה, והאומות גדורין מן העריות איך לא נבוש במעשינו, ואיך נצפה גאולתנו, וביותר צריך להזהיר בימי הקיץ, שמרבים בגנות ופרדסים ובשחוק וקלות ראש, ואם היו משימין לב לשפלות ישראל, והעוני והלחץ זו הדחק, וכובד המס הי' בבעהמען ראוי למנוע משחוק ומטיול

נחזור לענינו של יום, המצות הנהוגות בליל פסח סגולתן עצומה מאוד, ורוב התורה נאמר בה יציאת מצרים, ובנסים ובנפלאות שעשה עמנו בהוציאנו ממצרים, הכרנו אמונה שלימה