דרושי הצל"ח קב

העולם, וגם שביתת שבת הוא אות למעשה בראשית, מקרא מפורש בתורה וינח ביום השביעי, על כן ברך וגו', ולכך הוקבע נס זה ליום השבת קודש, ונקרא שבת הגדול, ששם גדול מורה על יצירת בראשית, הגדול הוא כינוי לקב"ה שבת של גדול, דהיינו שבת בראשית שבו שבת האל הגדול

(ב) עוד נלע"ד שנקרא שבת הגדול, לפי שידוע שמשה רבינו ע"ה בחר במצרים יום שבת למנוחה, אמנם תמיד אחר השבת, היו חוזרים לעבודת פרך, ואם כי בר"ה בטלה העבודה, עדין הי' הדבר בספק אצלם, אולי יחזור להשתעבד בהם, כי ראו עוצם קשיות עורף של פרעה הרשע, ולא היו יודעים המשך המכות, כמה זמן יומשך, וכמה מכות יביא הקב"ה עליו, ואולי יומשך הדבר זמן רב, אמנם היו יודעים שמכות בכורות היא אחרונה שבמכות, לפי שבמכה זו התרה הקב"ה תחלה, והיא היותר חמורה, וכמ"ש רז"ל בפסוק, הן אל ישגיב בכחו, מי כמוהו מורה, וכאן בעשור לחודש, שמשכו להם שה לפסח, ואז נתפרסם בכל האומה הישראלית, שבחודש הזה בעוד ארבעה ימים, ישחטו הפסח שהוא נקרא כן, על שם שפסח הקב"ה על הבתים בנגפו בכורי מצרים, ואז נתקיימה האמונה בידם, שלא ישהו עוד יותר במצרים, ושלא יחזרו עוד לעבודת פרך, ואז נקרא שבת הגדול

(ג) ועכ"פ משה רבינו בחר במצרים, בשביתת יום המנוח הזה, והוכיח סופו שעקר הנס נעשה להם בעשור לחודש, יום הקדוש הזה, וכא ו אות היא להם ששביתת השבת עמדה להם, לגאול אותם קודם זמנם, וק"ו שראוי שיקרא אצלנו שבת הגדול, כי אז אף ששמרו השבת לא היו מצווים ועושים, וכבר אמרו חז"ל גדול המצוה ועושה, ואולי על שם זה נקרא שבת הגדול, ולא נקרא שבת הפלא, לפי שהלוא עד היום ההוא לא הי' לזרע יעקב שום מצוה יותר ממצות בני נח, ואף שזרע יעקב קיימו התורה עד שלא ניתנה, לא הי' כחם גדול, והיו כמי שאינו מצווה ועושה, אבל עכשיו שניתן להם מצות פסח, והמצוה הראשונה שבו הוא לקיחתו מעשור לחודש, וקיימו שם מצוה זו בשמחה, וניתן להם עכשיו שוב מצוה אחת יתר על שאר בני נח, והיו מקיימים מצוה זו כמצווה ועושה, שהוא גדול ממי שאינו מצוה ולכך נקרא שבת הגדול

ונחזור לראשונים, אם במצרים נגאלו בזכות שמירת השבת, שלא היו מצווים ועושים, ק"ו אנחנו שמצווים ועושים, אם היינו מקיימים שמירת שבת מיד היו נגאלים

(ד) ובעוה"ר מזלזלין בשמירת שבת, ואינם משיבין משבת רגליהם, והולכים חוץ לרחוב, ונכשלים בטלטול חוץ לערוב, והליכתם ג"כ לא על חנם כי אם לפקח על איזה עסק מו"מ לדבר עם אינו יהודי

וגם בשילוח אגרות על הפאסט ביום השבת, איסור גמור הוא, וצריך כל אחד לשנות מע"ש אל הפאסט, וגם הפאסטמיינסטער היהודי ישלח כל האגרות אל הפאסט שבמקום קטן הכל קודם חשיכה

וגם שמעתי שנותנים בשבת חלב לתוך הרעה"ר, והנה בחלב קר ע"י ישראל אין שום היתר, וע"י א"י אחר שהוסק התנור ג"כ אסור, כי אם קודם שהוסק מותר ע"י א"י ובתבשיל חם מותר ליתן אצל התנור או ע"ג לבזבזים שסביב התנור, שזהו מקרי סמיכה, אבל ע"ג התנור, או לתוך הרעהר אסור, כי אם ע"י דבר המפסיק ובזה נכשלים הרבה שמעמידים הקאפע לתוך הרעהר בלי דבר מפסיק

וכל ההתירים הנ"ל שמותר לתת הקאפע סביב התנור, או לתוך הרעהר ע"י דבר המפסיק, מ"מ אם הרתיח ע"י זה אף שלא מחשב בישול, כי אפי' ברוטב כ"ז שהוא חם אין בישול אחר בישול היינו שאינו חייב משום בישול אבל מ"מ אם הרתיח ע"י זה, שוב חוזר הכלי השני הזה להיות כלי ראשון ואם עירה ממנו על החלב, חייב משום מבשל ממש בשבת, אם החלב הוא קר, ואפי' בכלי שני ממש אסור ליתן חלב, כי יש דברים שמתבשלים בכלי שני ואין אנו בקיאין וספק סקילה הוא זה, וק"ו שלא יערה ע"ג ביצה כי ביצה קלה להתבשל יותר, ולא תאבו ולא תשמעו משום אדם להתיר בזה אשר לא אקוה שימצא שום למדן יורה להתיר דבר האסור כזהב וככל הדברים הנ"ל יש לזהר בשבת שבתוך הפסח עם הצוקקער כי הלתקקער של פסח נא נתבשל עדיין, ויש בו משום בישול, אלא שבפסח בלא"ה אסור להעמיד בתנור או על לבזבזים שסביבו, או ברעהר משום חימוץ

(ה) צריך לזהר בקידוש היום, והיא מן התורה זכור את יום השבת לקדשו, , והנה מצוה זו נוהגת בנשים כבאנשים, והכל חייבין ובעו"ה ע"פ הרוב המשרתים והמשרתות אינם נזהרים בו, ולא עוד אלא שאני אומר שמצוה זו עקר חובתה בנשים המשרתות יותר מבא נשים, כי מה שדרשו רז"ל זכרהו על היין הוא אסמכתא בעלמא ודבר תורה עקר הקידוש בפה, והאנשים כבר יצאו ידי חובת המצוה דאורייתא, מה שהזכירו קדושת שבת בתפלתם ערבית אבל הנשים הרבה מהם שאינן נזהרין בתפלת ערבית, לא בחול ולא בשבת ובפרט המשרתות שע"פ רוב אינן יודעות ואין להן פנאי להתפלל, א"כ עיקר הקידוש היא צורך להם, לצאת ידי חובת מצוה דאורייתא, והמשרת ע"פ רוב באמצע הסעודה פונה אנה ואנה, להביא צרכי סעודה, ואינו שומע ברכת הקידוש מראשה לסופה

וגם צריך אני להזהיר, גם הלומדים כמו בחורים, שמי שרוצה לצאת איזה ברכה בברכת חבירו, כמו קידוש והבדלה, או ברכת תקיעת שופר ומגילה, שאחד מוציא רבים ידי חובתן, צריך לשתוק ולכוין דעתו לשמוע, ושלא להפסיק בשיחה באמצע השמיעה כללו של דבר כל מה שהמברך אינו רשאי להפסיק באמצע ברכתו, השומע אינו רשאי להפסיק באמצע שמיעתו, וא"כ אינו רשאי לענות ברוך הוא וברוך שמו שזה אינו מדינא דגמ', רק מנהג שנהג רבינו הרא"ש זצ"ל, ובכל מקום שאסור להפסיק אסור לומר בהוב"ש, ואם ענה הוי הפסק, ואינו יוצא ידי חובתו, ובזה נכשלים רוב העולם אפי' הלומדים, אבל אמן אחר ברכה זו רשאי, שעונה אמן הוא כמברך ושייך לברכה זו

רז"ל אמרו, אלמלא שמרו ישראל שתי שבתות וכו', ואין הכונה שתי שבתות, שתיהן על שבת בראשית, רק הרמז שבת א' הוא שבת בראשית, ושבת השני הוא רמז על הת"ח שנקרא שבת, וכשם שמחויב אדם לכבד השבת כך מחויב לכבד את הת"ח, וכשם שהמזלזל בשבת בראשית הוא כופר בעיקר, וחמירא שבת כע"ז, כך את ה' אלקיך תירא לרבות ת"ח, ולכן המזלזל ברבנן, ואפי' אמר רק בלשון הדיוט עליהם, נקרא אפיקורס, וכמ"ש ה"ד אפיקורס, דאמר הני רבנן, והנה אזהרה כוללת כל הלומדים, הן עניים הן עשירים כלם אנו חייבים לכבדם, וכן לפטרם או לכל הפחות להקל עליהם עול המסים, אך דעו שכל ענין פטור ממס להלומדים היינו הלומדים שעמלים בתורה., ועוסקים בה, לא אלו שיכולים ללמוד וחינם לומדים ופרקו עול תורה מעל צוארם, שאין לנו עסק בהם. ק ועוד הוקש הלמדן לשבת, כשם שבשבת מי שלא טרח בע"ש, וחול מכין לשבת, ושאר העם חייבין להמציא פרנסתו דרך כבוד, הן איזה הלואה בלי רוחים, להטיל מלאי לכיסו, והן לשלוח לו מתנות לפי כבוד המקבל, ודבר זה אינו נוהג בלומדים עשירים רק בעניים ודעו שצריך לתת לב ע"ז, ואשרי משכיל אל דל, ויש מופלגי תורה יראי שמים, צנועים מאד, ודחיקא להו שעתא טובא, וכל אחד יתן אל לבו לחקור זאת, ליתן צדקותיו לת"ח הגון, ועץ חיים למחזיקים בה כתיב, ובמצרים היו הלומדים חפשים מעבודת פרך, כאשר כבר אמרתי לכם על פסוק, לך ואספת את זקני העם שאמרו במדרש וכי אפשר לאסוף זקנים של ששים ריבוא, והא ודאי שפרעה הרשע לא פטרם, והי' עליהם תוכן לבנים אלא ששאר העם הכבידו על עצמם עול פרך כדי לעבוד גם תכונת ערך עבודת הלומדים, וא"כ בעבודת הגוף הקשה ק"ו בממון הקל

הנה ימי הספירה ממשמשים ובאים, והמה נזהרים שלא לגלח