דרושי הצל"ח קא

של המלאך, ולכן עמד לימין הכהן לשטנו שהוא משמאלו של המלאך

ועוד נלע"ד שכל הגזירות שגזרו המצריים וכשדים על ישראל, היו אחר שהגנו אותם חוץ לארצם, שאז נחלש כחם של ישראל ממיעוט שפע הקדושה בארץ לא להם, אבל היונים רצו להחטיאם בארצם, ששם עיקר עוצם קדושתם וגבורתם, וימין רומז לעקר הכח, וזה כונת הפסוק והשטן עו ימינו לשטנו להחטיאו במקום עקר שורש גבורתו של הכהנים בארץ הקדושה

(ד) אמנם לפי דרכנו הנ"ל שאמרנו, שרצה לעורר חטא העגל על אהרן ראש הכהונה, ובאמת נהפוך הוא שאהרן זכות גדול היה לו מעשה העגל, ומנע את ישראל מבוא בדמים, והרחיב להם עבודת העגל עד מחר, ובא משה וביטלו, וכיתתו לשברי שברים משא"כ אם היה אהרן מסרב היו הורגין אותו, ועושים העגל בעצמם בזריזות והיו מקריבין לו בו ביום קודם ביאת משה, והנה ידוע שאלו מיימינים לזכות ואלו משמאילים לחוב, הרי שהזכיות המה מימין והחובות בשמאל, וכאן עמד השטן על ימינו של הכהן, דבר שהוא לזכות לשטנו בדבר זה עצמו להזכירו לחוב

(ה) ויאמר ה' אל השטן יגער ה' כו', יש לדקדק מה הוא האמירה ושני גערות הללו, ובפרט שאמירה בכל מקום היא לשון רכה, וכמו שדרז"ל בפסוק כה תאמר לבת יעקב, וא"כ לשון ויאמר עם לשון גערה סתרו אהדדי, והנה במה שאמרו מלכות יון כתבו לכם על קרן השור, כבר כתבתי שהי' כונתם להזכיר עון העגל, ונכלל בזה שתי רשעיות, קטרוג על כלל ישראל, וקטרוג על הכהנים זרע אהרן, וכאשר כתבתי לעיל, ועוד בה שלישי' שרמזו בזה שלא יבטחו ישראל על קדושת ירושלים ובה"מ אשר בקרבם, ולזה אמרו כתבו לכם על קרן השור, רמזו למשכן שילה שהוא בחלקו של יוסף הנקרא בכור שור ואעפ"כ נחרב ולא הגינה קדושתה, ודמו הרשעים שככה יקרה מקרה ירושלים, אבל האמת לא כן הוא, ושאני ירושלים כי קדושתה קדושת עולם, ומכוון נגד בה"מ של מעלה, ולכן תספיק קדושת המקום להגין על קדושת ישראל שלא נתחללה ע"י אנטיוכס הרשע, וזה אחד מן הטעמים שכתבו המפרשים, על מה הוגדל נס פורים שנקבע למשתה ויו"ט מנס של חנוכה, וכתבו שנס של פורים גדול מאד שהיה חוץ לארץ ולא היה שום הגנה לישראל, אבל נס חנוכה היה לישראל קדושת המקום הקדוש להגין עליהם ועתה בגלותינו בתי כנסיות מגינים עלינו, כי הם מעין קדושת המקדש, והיא שעמדה לנו, שבכל הצרות שעברו על ראשנו לא עשה עמנו כלה, וארז"ל כל הקובע מקום לתפלתו אויביו נופלים תחתיו, שנא' ושמתי מקום לעמי ישראל ונטעתיו ולא יוסיפו עוד בני עולה לענותו כבראשונה

והנה השטן הרומז על אנטיוכס הרשע וגם השר הממונה שלו למעלה בא להזכיר שלשה מיני קיטרוג, וכלם רמזו בכתבו לכם על קרן השור, הראשון לראש הכהנים אהרן קדוש ה', וגם לומר שמזה נראה לאהרן כעין קרני שור, ודימה השטן שזה לחובין להזכיר חטא העגל, אבל נהפוך קטגוריא זו לסנגוריא, כי אדרבה זהו זכותו

(ו) ובזה אמרתי כוונת רש"י בפרשה שמיני, קרב אל המזבח לפי שהיה אהרן בוש וירא מלגשת אמר לו משה למה אתה בוש לכך נבחרת, והנה רש"י פתח בתרתי שהיה בוש וירא ומסיים בחדא, שאמר לו משה למה אתה בוש, ועל היראה לא השיבו כלום, ועוד מאי לכך נבחרת

ונלע"ד שהיה אהרן בוש לקבל גדולה זו לשמש לפני המקום, וגם היה ירא שראה כקרני שור, והיה סבור שזה מזכרת עון לו, ואמר לו משה על הבושה למה אתה בוש, ועל דבר היראה אמר לו אתה סבור שזה לך מזכרת עון, אדרבה זכרון טוב הוא לך, כי לכך נבחרת, וכמו שהקדמתי בשם המדרש אהבת צדק וגו' על כן משחך וגו'

(ז) ולפי שבזה אף שכוונת השטן היה להשטין, אבל באמת היה בזה מגיד זכות מליץ יושר, ולכן נאמר כנגד זה, ויאמר ה' אל השטן לשון אמירה שהיא דברים רכים, ונגד הקטרוג השני כקרני שור לקטרג על ישראל שהמירו כבודם בתבנית שור, וזה קטרוג גדול על ישראל להזכיר עונם, ולא ניחא ליה לקב"ה בזה, ולכן נאמר יגער ה' בך השטן לשון גערה בנזיפה, ונגד הקטרוג השלישי נגד ירושלים הרמוז בקרני שור, לומר כשם שמשכן שילה נחרבה קדושתה חרבן עולם, ויטוש משכן שילה, ושכן יהי' לירושלים נאמר ויגער בך הבוחר בירושלים, שהקב"ה בחר בירושלים לנחלה שאין לה הפסק. דרוש ל"ו לשבת הגדול (א) עלינו לשבח לאדון הכל לתת גדולה ליוצר בראשית, שלא עשנו כגויי הארצות, והבדילנו מן התועים, וקרבנו לעבודתו עבודת הקודש, להיות לו לעם נחלה, והכל נעשה היום הזה, שבת הגדול בעשור לחודש הזה, שצונו משכו וקחו, למשוך ידינו מע"ז, טומאת מצרים, וליקח צאן לפסח, וכל המפרשים האחרונים חתרו למצוא טעם, על שנתייחד גדולת הנס הזה ליום השבת, ולא הוקבע בעשור לחודש

ונראה ע"פ נוסח הנ"ל עלינו לשבח כו', הרי ששבח של גדולה שאנו משבחים לשמו הגדול, יש לו שייכות ליצירת בראשי', שזהו גדולתו הנפלאה, וראי' לדבר שמשה רבינו ע"ה, אמר בשבחיו של מקום, האל הגדול הגבור והנורא, וקבעו אנשי כנה"ג הנוסח הזה בתפילה, ונקראים על שם זה אנשי כנסת הגדולה, שהחזירו העטרה ליושנה, וכדאמר ריב"ל במס' יומא פרק בא לו למה נקרא שמם כו', אתא משה אמר האל הגדול הגבור והנורא, אתא ירמיה אמר עו"ג מרקדים בהיכלו, אי' נוראותיו, ולא אמר הנורא, אתא דניאל אמר עו"ג משתעבדין בבניו, אי' גבורותיו, לא אמר גבור, אתו ואנשי כנה"ג אמרו אדרבה ה גבורותיו, שכובש כעסו ונותן ארך אפים לרשעים, ואלו הן נוראותיו, שאלמלא נוראותיו איך אומה א' יכולה להתקיים, וכתב מהרש"א בחדושי אגדות, וכולן אמרו הגדול שבכל שעה ובכל זמן גדולתו מפורסמת מתוך בריאת עולמו הרי שבריאת עולמו הוא מופת על גדולתו, וכן אמרו במדרש, הובא בילקוט איוב, אמר ר' יהושע, קשה היא ירידת גשמים, שהיא שקול' כנגד כל מעשה בראשית, מה טעם עושה גדולות עד אין חקר וכתיב בתרי' הנותן מטר על פני ארץ, והנה נודע שיציאת מצרים הוא אות ומופת על חידוש עולמו, ודבר זה כפול בכל דברי המפרשי', וגם על פי פשוטן של דברים, משום שע"פ מערכת המזלות, אז בעת ההיא, והמחגרת הגדולה אז הי' ע"פ המזלות שאין עבד יכול לברוח ממצרים, והנה לפי דעת האומות הקדומים שהעולם קדמון ואין לו מנהיג, א"כ כל הנהגות העולם ע"פ המזלות, ואין לשנות דבר, והקב"ה ברוב גדולתו שידד המערכות, ובחודש ניסן שהוא מזל טלה מזל מצרים, הוציא לעין כל ששים רבוא ישראל, מלבד נשים וטף וזקנים, הרי נתפרסם עוצם יכלתו, ושהוא המעריך המערכות של המזנות, והוא היוצר בראשית, ברצונו העריכם, וברצונו שידדם, נמצא שלקיחת הטלה לפסח הוא אות על שידוד המזלות, ועל יצירת