דרוש וחידוש ב צד

כעין נאמנות דקיבל עליו להאמין המלוה כ"ז שלא יפרע בעדים. וכמו דס"ל להפוסקים בא"ל אל תפרעני אלא בפני פו"פ דאף אם הביא עדים אחרים שפרע א"נ דפסלינהו לכולי סהדי. והרי להנך פוסקים פשיטא דאין ע"א מחייב שבועה כיון דהימני'. כדקי"ל בנאמנות סתם דא"ח שבועה נגד ע"א ממילא אין רחוק לומר דגם לטעמא דהר"ן דאנן סהדי אין ע"א מחייב שבועה. דלא מצינו דנפלגו הפוסקים אם ע"א בזה מחייב שבועה ולא אשתמיט לחד מהאחרונים לומר נפקותא זו בין הטעמים. וצ"ע לדינא. אולם עדיין יתיישב. דהא משכחת שבועה דקרא בנוטל. דהיינו דא"ל א"ת אלא בפני עדים והמלוה פגם והודה דנפרע קצתו והלוה מביא ע"א דפרע הכל דבזה כיון דעתה ליכא אנן סהדי דהא איבטל לגבי האי אנן סהדי וכנ"ל. ממילא ע"א מחייב שבועה דאף דיש להמלוה מגו דלא נפרעתי דאז לא היה צריך לישבע נגד העד מכח אנן סהדי וכנ"ל. וגם לא הוי מגו דהעזה כיון דמסייע לו אנן סהדי, מ"מ הא כתב הר"ן פרק הנשבעים דמגו אינו פוטר משבועת ע"א כי היכי דל"א מגו להכחיש עדים ה"נ לא מהני מגו להכחיש ע"א דלענין שבועה ע"א כמו ב' לממון עיי"ש. אמנם י"ל דסברת הר"ן רק לדידן דקיי"ל כנסכא דר"א כמו שפירשו תוס' הא דא"נ בשבועה דידי חטפתי במגו דלא חטפתי דע"א בשבועה הוי כמו ב' עדים דכ"ז דלא נשבע להכחישו הוי כשנים וכאלו היה ב' דחטף. מש"ה ה"נ לא מהני מגו להכחיש העד דכ"ז דלא נשבע הוי כמו ב' דהתורה אמרה או השבע או טול. וא"כ י"ל דרמב"ח ס"ל דל"א מחוייב שבועה וא"י לישבע משלם. ול"א או השבע או שלם ומהני מגו להכחיש העד. ולפ"ז י"ל דבזה פליגי רמב"ח ורבא, דרמב"ח לא חש לי לקושי' ממתני' דכל הנשבעים. היינו משום די"ל דפירושא דמתני' דשבועה דקרא לא משכחת בנוטל דפוגם שטרא לא משכחת בדאורייתא דהוי מפי כתבם וע"י אל תפרעני משכחת כנ"ל. אבל רבא לשיטתי' דס"ל ב"ב (דף קלה) מנה לי בידך והלה אומר א"י פטור. ממילא צ"ל דמתני' דשאולה ושכורה דמיירי בעסק שבועה ביניהם. וא"כ מוכח דאמרי' משאיל"מ וממילא לא מהני מגו להכחיש העד. ולזה שפיר הקשה ממתני' דהא משכחת שבועה דקרא בא"ל אל תפרעני ופגם המלוה והלוה טוען שפרע הכל ויש לו ע"א דפרע וכנ"ל. אע"כ גזה"כ הוא דליכא שבועה בנוטל. ושפיר הקשה

גם י"ל בדרך קצרה על אופן הנ"ל דהא איכא סברת הר"ן הנ"ל דכמו דל"א מגו במקום עדים ה"נ ל"א מגו במקום ע"א. והרי במגו במק"ע ג"כ מצינו פלוגתא ב"ב (דף לג ע"ב) זה אומר של אבותי כו' אביי ורבא. ולא ס"ל להא דר"ח מגו במק"ע ל"א. הרי דר"ח ס"ל דאמרי' מגו במק"ע וליכא שבועה דאורייתא. ורבא לשיטתיה דסבר דל"א מגו במק"ע א"כ ל"א מגו במקום ע"א ומשכחת שבועה דאורייתא בנוטל כפי הנ"ל ולזה שפיר הקשה ממתני' דכל הנשבעים. ודוק היטב כי נכון הוא. ועתה הבא נבא לבאר דברי תוס' ד"ה דפרע דייק כו' ולכאורה קשה דלמאי הוצרכו לזה. הא י"ל דבלא פוגם החזקה דשטרך בידי מ"ב היא בתוקפה מש"ה ליכא שבועה. אבל בפוגם דאתרע חזקה בזה צריך שבועה. ונראה דהוכיחו זה ממה דמסקי' דפוגמת בעדים צריך ג"כ שבועה דאמרי' אתרמויי אתרמי ליה. ואם נימא דהשבועה דוקא היכא דאתרע החזקה דשטרך בידי מ"ב. הא בפוגמת בעדים אף דליכא הוכחה מדלא פרע גם אידך די"ל דסמן אעדים. אע"כ דבלא אתרע ג"כ צריך שבועה. לזה הוצרכו לבאר הא דבלא פוגמת א"צ שבועה משום דבזה ל"ש מפרע לא דייק. אמנם עדיין קשה על רבא גופא למאי הוצרך להמציא דהטילו שבועה משום דמפרע לא דייק. ואמאי לא בפשוטו משום דאתרע חזקה דשטרך בידי מ"ב. וע' במ"ל פי"ד ממלוה דהקשה בפוגם שטרו אמאי נאמן ליטול הא איבטל חזקה דשטרך בידי מ"ב דהא חזינן דפרע מקצתו עיי"ש. דנדחק לתרץ. עכ"פ י"ל דמש"ה הטילו חז"ל שבועה ואי דרבא הוצרך לזה משום פוגמת בעדים. הא באמת לא נמצא מפורש דפוגמת בעדים דצריך לישבע. דלמא באמת פוגם בעדים א"צ לישבע. גם א"ל דרבא הוצרך לטעמא דפרע דייק בכדי שלא יקשה דיהיה לו מגו דלא פגם. ולזה אומר דפרע דייק והוי מגו בדדמי כמ"ש תוס', דז"א דהא רבא לא הקשה על רמב"ח דלהימן במגו, וע"כ משום דהוי מגו דהעזה. ואי דעדיין מעיז, י"ל דהמלוה יתלה בו דלא דייק, יהיה מאיזה טעם שיהיה כיון דרבא לא הקשה מדין מגו ממילא מה דנתרץ לרמב"ח לענין דאורייתא ה"נ נתרץ לרבא לטעמא דרבנן, וא"כ למה ליה לרבא לחדש כלל סברת דפרע דייק

ולזה נראה, במה דמבואר בר"ן שבועות דהא דפריך רבא שבועת שומרים דחייב רחמנא היכי משכחת, היינו דרוצה להוכיח מזה דל"א מגו דהעזה לפטור משבועה וה"נ בשכיר דהוי מגו דהעזה יהיה הדין דישבע בעה"ב. והנה לכאורה י"ל ביסוד מגו דהעזה דל"א לאפטורי משבועה. היינו דהיכא דשבועה זו יש לה מקום לחול בעלמא בזה אף דלפעמים איכא מגו אין המגו פוטרו. אבל היכא דתמיד איכא מגו מהראוי דלא יהיה השבועה חלא כלל. וכמדומה לי ראיתי סברא זו בתומי'. ומה דאמר רבא מודה במקצת חזקה א"א מעיז. היינו דהוי מגו דהעזה לפטורי משבועה י"ל ג"כ כיון דשבועת מודה במקצת משכחת היכא דליכא מגו כגון דהעדאת עדים דר"ח. ואף למאן דל"ל דר"ח. מ"מ משכחת בהודה במקצת ויש ג"כ עדים על אותו מקצת דאיכא הודאת פיו וליכא מגו כיון דאיכא עדים. מש"ה אף בליכא עדים אין המגו פוטרו משבועה. וכן מה דהקשה רבא משבועת השומרים. היינו די"ל דודאי ידע רבא דאיכא מציאת שבועת שומרים. דהיינו באפקיד בשטר אלא דדחי' ליה לאוקמי קרא בכה"ג. ומש"ה הוכיח דהטעם כיון דשבועת שומרים תלה באפקיד בשטר, ממילא גם בלא אפקיד בשטרא הוי מגו דהעזה לפטורי משבועה דל"א, והקשה מזה דגם בשכיר כיון דבשכרו בעדים א"כ שבועה על הבעה"ב כדאמרי' עקרוהו רבנן שבועה מבעה"ב, א"כ אף בשכרו שלא בעדים לא ליהני מגו לפטורי משבועה, וכיון שכן י"ל דמה דלא הקשה רבא על רמב"ח מדין מגו, היינו כנ"ל דהוי מגו דהעזה לפטורי משבועה דל"א, כיון דשבועת מודה במקצת איכא בעלמא גם פוגם בכלל שם מודה במקצת, וביותר דגם בפוגם עצמו משכחת שבועה דאורייתא בפוגם בעדים דהוי מודה במקצת העדאת עדים דר"ח, או בהודאת פיו לפגום ויש ג"כ עדים ע"ז דליכא מגו, מש"ה אף בפוגם שלא בעדים הוי מגו לפוטרו משבועה, וכ"ז לרמב"ח, אבל רבא דהמציא דהוי שבועה דרבנן שפיר היה קשה דהוי מגו ואי דהוי מגו לפטורי משבועה, הא אתינן על עיקר השבועה דלא לחול כלל דלעולם איכא מגו ואי דמשכחת בפוגם בעדים, הא ממילא בפוגם בעדים דלא אתרע חזקה דשטרא בידי מ"ב אמאי צריך בשבועה, אע"כ דמפרע לא דייק, ואם כן בממנ"פ צריכים לסברת לא דייק, דאם פוגם בעדים א"צ שבועה א"כ לעולם הוי מגו וע"כ דמפרע לא דייק והוי מגו בדדמי, ואי בפוגם בעדים ג"כ צריך שבועה ממילא ליכא טעם אחר רק משום דפרע דייק. ודוק היטב. כי דברי נכונים הם

ולפ"ז מיושב קושיא שהתחלנו. דמה פריך וכי מה בין זה לפוגם הא איכא נ"מ בפוגם ביומו וכנ"ל. די"ל דהש"ס הוכיח דמאן דס"ל א"פ ת"ז ס"ל דאפילו ביומו פורע והיינו דאל"כ יקשה איך יפרנס רמב"ח מתניתין דכל הנשבעים. ומה שתירצנו בארוכה דשבועה דקרא לא משכחת בנוטל. הא משכחת בפשוטו בהלוה בעדים לזמן והלוה טען פרעתי ת"ז ויש ע"א דודאי חזקה דא"א פת"ז אינו מועיל לפטור שבועת ע"א. דהא בזה קיים הכלל דכ"מ שב' מחייבים ממון ע"א מחייב שבועה. וצ"ל דסבירא ליה לרמב"ח א"פ ת"ז ונאמן הלוה שפרע. ועדיין קשה הא משכחת שבועה דקרא בנוטל בטוען שפרע ביום ההלואה. [דהיינו דאיכא עדים דמיום שלאחר הלואה לא פרע] וע"א מעיד דפרע ביומו. אע"כ דגם בכה"ג נאמן הלוה. דבכל ענין אמרינן א"פ ת"ז אפילו ביומו. וא"כ שפיר פריך וכי מה בין זה לפוגם. אמנם עדיין אינו מספיק. דמנ"ל למיפרך דלמא רמב"ח ס"ל כרב כהנא בב"מ (דף יז ע"א) דבנפל חיישי' גם לפריעת בת יומא. והיינו דבת יומא לא גרע מת"ז. ומש"ה ס"ל לרמב"ח כאביי ורבא דא"פ ת"ז ואפילו ביומו. אבל ר"פ י"ל דס"ל כשינויי' דרב אסי דפריעת ב"י ל"ש כלל. וא"כ עדיין י"ל דאף דס"ל לר"פ א"פ ת"ז מ"מ מודה דבו ביומו לא פרע וא"כ נ"מ בפוגם ביומו. ולזה י"ל בד"א דבפוגם ביומו והלוה טוען דפרע הכל ביומו יהא נאמן המלוה בלא שבועה במגו. ואי דהוי מגו דהעזה י"ל כיון דמסייע ליה החזקה דפרע ב"י לא שכיח דאלים טובא בכה"ג יכול להעיז וכמש"ל לענין אל תפרעני. ואי דלפי האמת אמרינן מפרע לא דייק ממילא ליכא מגו דהוי בדדמי. יש לומר למ"ש תוס' ב"ב גבי יומא דמשלם זמנא דלא חציף לומר פרעתיך היום אבל רגיל לומר פרעתיך אתמול ושכחת הרי דבו ביום אין דרך לשכוח. אם כן יש לומר דבזה ל"ש דמפרע