דרוש וחידוש ב קכג

והותרה הותרה. לא עבר על שבועתו דהא נהג במצות נזיר כראוי דכך הדין דבמקום שהותרה הותר גם לאו נזירות וכללא הוא דכל היכא דהותר לו לאו נזירות לית ביה משום שבועה. ובנזיר (מח ע"ב) אמרי' מה לי חד לאו גבי מת מצוה מה לי ב' לאווין. והו"ל לומר מה לי תרי לאו מה לי ג' לאוין דהא בנזיר הוי ב' לאוין דלא יחל ולאו דלא יטמא. א"ו דכל דמתירים לו משום נזירות גם לאו דבל יחל ליכא. ואולם לקושטא דמלתא לענ"ד ברור דנזיר ששתה יין בשוגג לא מחייב קרבן ולא אשתמט שום פוסק לומר דחייב קרבן והטעם דקבלת נזירות לנהוג דיני נזירות לא הוי כנשבע להדי' רק בקבלה בעלמא וילפי' בריש נדרים מהיקישא דנזיר לנדרים מה נדרים עובר משום ב"י וכו' וההיקש רק לענין ב"י אבל לא דמחייב קרבן דבנדר ג"כ ליכא קרבן. מה שהק' לו חכם א' בסוגיא דפ"ה דשבועות במה דאמרי' ה"נ כדרבא. לא ידעתי סרך קושי' והדבר פשוט דנשבע בפני ב' עדים שאינן קרובים על החפץ שרואים בידו שאין זה פקדון. ועדים אחרים הקרובים אז בנשותיהן יודעים שזהו פקדון של זה. וכשנתרחקו אח"כ ונאמנים בעדותם שזה חפץ פלוני ממילא ידעינן ע"י הכשרים בשעת שבועה דנשבע לשקר: ואולם בזכרוני שנתקשיתי דהיכי דייקי' בכולה סוגיא דלרבה דכופר בממון שי"ע עדים פטור לא משכחת התראה לחייב מלקות. ואמאי לא משכחת ג"כ בכה"ג שהמתרים הם כשרים והם לא ידעו שהוא פקדון ועדים אחרים הקרובים אז יודעי' שהוא פקדון וכשנתרחקו ונאמנים שזהו פקדונו ממילא ידעינן ע"י המתרים שנשבע לשקר ולקי. ולומר דהוי התראת ספק דשמא לא יבוא לידי בירור דשמא לא יתרחקו העדים מ"מ למה מסיק תיובתא דרבה דלמא הברייתא זו ס"ל כתנא דס"ל התראת ספק שמה התראה. גם מסברא לא מקרי התראת ס' כיון דהאיסור ברור אלא דספק אם יתברר הדבר לענשו והרי תוס' יבמות (דף פ') כתבו דבנמצא סריס והוא גדול למפרע לא הוי התראת ס' והיינו ע"כ כיון דגוף האיסור חלב אינו בספק אלא דהספק אם הוא בר עונשים ומכ"ש הכא דהוא בר עונשים ודאי אלא דהספק בבירור הדברים. וגם אני מסתפק אם המתרי' היו קרובים כשמסר לו פקדונו ובשעת שבועה אינם קרובים אם לענין מלקות מקרי תחלתו בפסול כיון דכל העדות על מעשה השבועה שנשבע לשקר אלא דיודעים שהוא שקר מכח המעשה שהיה בעת שהיו קרובים לו. והגע עצמך בקרובים שראו שאוכל. ואח"כ כשנתרחקו שמעו שנשבע בפניהם לא אכלתי וכי נימא דמקרי תחלתו בפסול דהאכילה אינו התחלת ענין מעשה של שבועת שקר וה"נ בפקדון דאינו התחלת מעשה לשבועת שקר. וא"כ משכחת לה מלקות בפשוטו. ואבקש מאד להודיעני דעתך הרמה ביסוד זה

מה שהק' מר אתי הגנ"י בסוגיא דשביעות ש"מ ס"ל לריה"ג משביע עידי קנס וכו' נהי דידיעה בלא ראיה משכחת לה. הא אם לא ראו שבעל רק שהודה מפי עצמו פטור מקנס. ע' בחי' הריטב"א שכ' פירוש כגון שנכנס אחריה לחורבא כשהיא בתולה ונמצאת בעולה. תו הקשה מר אחי נ"י בהא דאמרי' מי לא בעי מידע אי ישראל או נכרית בעל. א"כ גם בעידי הלואה מי לא בעי מידע אם המלוה ישראל או עכו"ם דפטור מטעם הפקעת הלואה לא ידעתי מאי קושי הא מ"מ משכחת בידוע שהוא ישראל אלא באומר מנה מסרתי לך וכו' וכדאמרי' להדיא לעיל. ובאמת מוכח לענ"ד דגבי קנס לא מתחייב משום הוחזק כפרן דבאומרת בעלת אותי בפני פו"פ והייתי בתולה והוא אומר להד"מ דלא מחייב. ואף דבזה י"ל דלא משכחת לה דנאמנת לומר בתולה הייתי מדין ברי וחזקת הגוף ומוכרחים לומר דזהו מקרי ידיעה מכח חזקת הגוף דדנין העדים לודאי שהיא בתולה. מ"מ אה העדים היו ברחוק הרבה וא"י אם נאנסה או נתפתתה ביתומה ואומרת בעלת אותי באונס בפני פו"פ והוא אומר להד"ם דאינו חייב. דענין הוחזק כפרן הוי רק בדרך הודאה דאם יתברר כדבריך שמנית בפני פו"פ הדין עמך שהלוית אותם וכמ"ש תוס' ד"ה אתו סהדי ובקנס ל"ש כן דלא מתחייב בהודאתם

בהאי ענינא נתקשיתי בדברי תוס' (דף לג ב') ד"ה היכא דכפרי וכו'. וכמ"ד לקמן דל"ז משביע עידי קרקע חייב. ולא זכיתי להבין דבריהם הקדושים דהא בסוגיא דלשם מבואר דמאן דמחייב ס' כר"א דקרקע נגזלת דדריש ריבוי ומיעוט ואיך כ' דמיירי בקרקע דכותבים הרשאה כיין דאינה נגזלת וכמ"ד דמשביע עידי קרקע פטור הא אם משביע ע"ק חייב ס"ל דקרקע נגזלת וצ"ע

כעת נתקשיתי ברמב"ם פ"ז מהל' ע"ז דתקרובות ע"ז אסור משום לא ידבק בידך והא בסוגיא דע"ז (דף כט ע"ב) למידי' דתקרובת ע"ז אסור משים דכתיב ויאכלו ז"מ ואתקש למת. והא בלא"ה אסור מטעם ולא ידבק והיה במשמע מזה דלא ידבק קאי על ע"ז ולא על תקרובת ותשמישיה. ובאמת מלשין מתני' מ"ד ע"ב וכתיב בתורתכם ולא ידבק כו' משמע דהכל בכלל ולא ידבק וכן בר"ש פ"ג דערלה מ"ח דיי"נ ועורות לבובים אוסר בכ"ש משום ולא ידבק. וצ"ע

עוד אני עומד עתה בתוס' פסחים (כז ע"ב) ד"ה חוץ מעצי אשירה. ק' לי על קושייתם הא כזה הקשו שם בע"ז בש"ס ממתני' דאמרו לו אף הוא נעשה זבל דלהוי כנשתברה מאיליה ותירצו ה"נ כדרבא. והיינו דע"י ישראל גרע דגזרינן דדלמא מגבה והדר מבטל וא"כ ממילא גם הכא ניחא דמיירי בשרף הישראל. ואי דקושייתם לרמב"ח דמשני בנפלה דליקה מאיליה ודומיא דהכי מיירי בעצי אשירה דאסור הא י"ל דרמב"ח ס"ל כפי ההלכתא דקי"ל כר"י דנשתברה מאיליה אסור. ור"ל דס"ל נשתבר מאיליה מותר. י"ל דיסבור כשינוי' דרב אושעי' ולא מיירי בדליקה מאיליה ואי דקושייתם לאביי דמוקי כשפחס' וס"ל דשברה ישראל מותר ולא ס"ל גזירה דרבא הא זהו בלא"ה ק' דלאביי ישאר קושי' הש"ס מההיא דאמרו לו אף הוא נעשה זבל. ובאמת לא ידעתי תירוץ ע"ז דמה יתרץ אביי על קושיא זו, וצע"ג

ידידך אחיך קשור באהבתך בלב ונפש עקיבא

ב"ה כ"ז אדר פא"ל

(ו) רב שלום וברכה לכבוד ידידי חביבי מר אחי הרב הגאון הגדול המפורסם מו"ה בונם נ"י עכב"ב ה"י

כעת אנכי עומד בקושי' בדברי הר"ן קדושין פ"ק (דף רח ע"ב) ובדף הספר ד"ז ב' לגבי קדושי' גמירי מעבד. תמוה לי דאם אינו מסברא מנ"ל באמת דבעבד מהני ודלמא באמת מה דילפי' מקרא והפדה לא נפדתה דיוצא בכסף דלמא רק ע"י עצמו למה דקי"ל דנותן לעבד ע"מ שיצא בו לחירות מהני. ומה דאמר רבא מדין ע"כ י"ל דרבא יליף הסברא ממה דמצינו מדין במתני' דע"כ יוצא בכסף ע"י אחרים אבל ללמוד זה מקרא לא ידעתי. גם הסברא דילפי' אמה מעבד הא הגז"ש רק לענין היציאות דחופשה לא ניתן לה דהיינו השטר אבל ללמוד קניינים זה מזה אינו במשמע ולמה לא נידון דאשה נקנית בחזקה מגז"ש דלה לה מאשה כנענית

עוד שם (דף כב) ב' וכ"ת אכתי ק' מפ"ק דמכלתין ע"כ לרשב"א מהו שיעשה שליח וכו'. ולא זכיתי להבין אמאי נדחק הר"ן לתרץ את זה אמאי לא ניחא ליה בפשוטו וכעין שתירץ תחילה על ההיא דר"ג מנין שזכי' לאדם. ה"נ י"ל כאן דהאיבעי' דלמא לר"ש אין הע"כ יכול לעשות שליח ויהי' באמת לימוד מדין שחרור בשטר לזכיי' בלאו דין שליחות אבל לרבנן וכן לר"ש למסקנא דעבד עושה שליח אין לנו לימוד לזכיי' ולא מהני רק מדין שליחות

עוד בר"ן שם דרט"ו ב וה"נ מוכח בהשואל גבי שבורה ומתה וכו' ולא זכיתי (להבין] הא אדרבא שם במתני' לא נזכר בשמא ושמא שבועה ותוס' ופוסקי' טרחו למצוא טעם לזה אבל עכ"פ ליכא ראיה. ידידך אחיך קשור בנפשך עקיבא בעו"ה משה גינז ז"ל

(ז) מהרב הגאון המפורסם נ"י ע"ה פ"ה מו"ה בונם זצ"ל לאחיו רבינו הגדול רשכב"ה מו"ה עקיבא זצללה"ה

בלימוד השיעור כעת מס' ב"ב הרהרתי על קושי' אחי הגנ"י על מהר"מ ר"ב הנדפס משמו בחדושי הר"ן. במ"ש להוכיח דעד מסייע פוטר משבועה דאל"כ ניפרך מה לפיו ועד א' שאינם בהכחשה בכיוצא בהם תאמר בע"א שאם נתחייב הנתבע שבועה על פיו ובא אחר והכחישו אינו פוטרו משום דכבר נעשה הראשון כשנים אלא ש"מ דעד המסייע פוטר משבועה. ועל זה הק' אחי הגאון נ"י דאכתי ניפרך מה לע"א שאינו בהזמה בכיוצא בו שאם בא ע"א אחר שנפסק שבועה ע"פ הראשון והזימו ואמר עמי היית ביום פלוני אינו פוטר דמצד הכחשה כבר נעשה הראשון כשנים ומטעם עד מסייע גם כן א"י לפטור כיון דאינו יודע אם לוה עכת"ק

ולע"ד היה נראה דהא דאמרי' שהראשון נעשה כשנים לאו דהוי